ר"ן מב

לא את הקרן ולא את הרבית דברי רבי מאיר וחכמים אומרים גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית (ח) וקי"ל כרבנן, ופירש רש"י כגון שהרבית מפורש בשטר ואפילו הכי גובה את הקרן אלמא שטר שיש בו רבית כשר. וטעמא דמלתא דאע"ג דתנן (דף עה) אלו עוברין בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים וקי"ל דכל עד דארבעים בכתפיה פסול הכא כשר משום דלא תשימון עליו נשך למלוה דוקא הוא דמשמע להו לאינשי ולא לעדים (ט) ואע"פ שיש שחלקו עליו ואמרו דההיא דוקא כשאין הרבית מפורש בשטר הא אילו היה מפורש בו פסול מכל מקום אינו ענין למה ששאלת דהוא דוקא כשהרבית בשטר עצמו דכיון שהעדים עוברין בלאו דלא תשימון עליו נשך הוו עדים פסולים והשטר הנעשה בעדים פסולין פסול א אבל הכא שהרבית בשטר אחר על אותו ענין שבא בשאלתך השטר כשר שהרי קמאי לא עברי אלאו דשימה כלל שהרי הם לא שמו עליו נשך אלא עדים האחרונים ודבר זה ברור ופשוט: (יא) ולענין מה שבא בשאלתך הרביעית איני משיב עליו מפני שלא ירדתי בו לסוף דעתך ולא ידעתי על מה באה השאלה. שאם תבקש לדעת פסולים מפני פסול השטר ההוא בעצמו כשיודעין הרבית שהוא מבורר בשטר הוי פלוגתא דרש"י והחולקין עליו כאשר בארתי למעלה. ואם המכוון ממך לדעת אם הם פסולין לכל עדות אחר בזה יצטרך גם שתודיעני אם כוונת בעדיות שהעיד קודם שנתפרסם פסולו שהיה חתום בשטר של רבית גמורה ומבוררת ואי שייך ביה דינא דעד זומם פסול למפרע. ואי בעיא לך אי דוקא אמרינן הכי בעד זומם משום דפסלנותו בעיקר גופו של עדות או נימא דהוא הדין בכל פסלות עבירה וכל עד דארבעים בכתפים, או שמא כוונת בעדיות שהעיד אחר פרסומו אם לא שב בתשובה דדלמא לא חייל פסלנותם אלא באותו שטר להפסיד המלוה שלא יהא חוטא נשכר ולא העד הואיל ולא הוי עד דחמס דהיינו שיהא מטי ליה הנאה ותועלת של ממון או דלמא הואיל והני חוטאים בידים מוכיחות אע"פ שלא להם נגד החזקה דאין אדם חוטא ולא לו. ואיך שתכוון הדברים צריכים יישוב ואריכות ולא היה לי פנאי לעת כזאת וכ"ש שכבר נפטרתי ממנה במה שכתבתי למעלה לענין הנידון שלפנינו שכללו של דבה בנידון זה שמנכין אותן אלף דינרים מדמי המשכונא ומגבין לו את השאר

ל נשאלתי בענין קול קדושין שהוציא אנשלמ"ה אברם צרפתי כי יצא הקול מאתו שקדש ביל"ה בת רבי משה דשדי"ץ הדר באלבלי"ט דסינקא"ה ערב שבת נחמו של שנת מאה ותשע לפרט היצירה, ועל זה עמדו ב"ד בעיר לאירד"ה ובעיר אלבלי"ט דסינקא"ה ובעיר אלקוליע"ה דסינקא"ה לחקור ולדרוש על ענין הקול הנזכר אם יש בו ממש. וראיתי מתוך השטרות שנעשו על ידי בתי דינים הנזכרים על דבר החקירה הנזכרת שהוחזק הכל בבתי דינין שבמקומות הנזכרים היה בחדש ניסן זה שעבר שהוא של שנת מאה ועשר אחר שנתקדשה ביל"ה הנזכרת באדר שעבר שהוא של שנת מאה ועשר לניצ"ק קלונ"י. ומה שנמצא מתוך השטרות הנזכרים שנעשו בבתי דינין הנזכרים שראוי לשאת ולתת עליו אע"פ שהדבר פשוט הוא מה שראיתי בשטר מעשה ב"ד שנעשה בעיר לאירד"ה שנמצא כתוב במעשה ב"ד הנזכר שהם חקרו ודרשו לאנשלמ"ה הנזכר בענין הקדושין אם קדש הוא את ביל"ה הנזכרת, והשיב להם שקדשה ביום ערב שבת נחמו הנזכר בפני עדים שלא היה מכיר אותם ושהלכו להם. ועוד אמר להם באותה העיר היא עיר לאירד"ה העידו אותם עדי קדושין שהם היו בנתינת הקדושין הנזכרים ושהעידו אלו הדברים בפני. אנקרויד"ה אב"ה ובפני אניום טוב ברבי חיים אלשי"ך. והב"ד הנזכרים שלחו בעד אניו"ם טוב הנזכר ושאלו לו אם שמע שאנשלמ"ה הנזכר קדש את הבחורה ביל"ה בת רבי משה הנזכרת. וענה ואמר כי פעם אחת היה ברחבה אחת מהעיר הנזכר עם אנשלמ"ה הנזכר והיה שם יהודי אחד או שנים לפי דעתו, ואנשלמ"ה הנזכר אמר להם אתם יודעים שאני קדשתי הבחורה