ר"ן מא

שמדעתם נעשה הכל ועל מנת כן נעשית המשכונא הנזכרת. וכיון שכן אין ספק בדבר שזו רבית גמורה ויוצאה בדיינין. ולא לדברי רש"י ז"ל בלבד שכתב בההיא (ב"מ דף סח) דחכירי נרשאי דכתבין הכי (א) משכן ליה פלוני ארעיה לפלניא והדר סברה מיניה, וכתב ז"ל בפירושיו דרבית קצוצה היא, אלא אף לדברי החולקין עליו ואומרים דאבק רבית הוא בנידון שלפנינו הכל מודים שהוא רבית גמורה שעד כאן לא נחלקו במשכן סתם ואחר כך בעל משכונא חוכר או שוכר אותה לה. (ב) שרש"י ז"ל, סובר שכיון שחוזר הבעל וחוכר ממנו נראין הדברים ואיגלאי מלתא שמתחלה לדעת כן נתכוונו וכיון שכן הוי ליה רבית קצוצה, והמפרשים ז"ל נחלקו עליו בזו לפי שמצינו בכיוצא בה שהדברים מראין שלדעת רבית נתכוונו ואעפ"כ כיון שלא פירשו אינו אלא אבק רבית, וראיה לדבר מדתני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא יש דברים שהם מותרים ואסור לעשותם מפני הערמת רבית, כיצד אמר לו הלויני מנה אמר נו מנה אין לי חטים במנה יש לי שאני נותן לך נתן לו חטין במנה וחזר ולקחן בעשרים וארבע סלע מותר ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית והא הכא הדברים מראין שמתחלה על דעת כן נעשה שיקבלם בהלואה בשלשים דינרין ויחזור וימכרם לו בדינר זהב והרי זו כמין רבית גמורה ואעפ"כ כיון שלא פירשו מותר. זהו מחלוקתן של הראשונים ז"ל בסתם. (ג) אבל בנידון שלפנינו שהעידו עדים שעל מנת כן נעשית המשכונא הרי זו רבית גמורה שהרי התנה שמעון שיתן לו ראובן מאתים דינר בכל שנה ודמי משכונתו לבסוף

שמא תשיב ותאמר ליתא (ד) דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה אבל כאן אע"פ שהתנו כן מתחלה אין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה שהרי שמעון אינו נוטל אלא אותו סך מהלוה והמאתים דינרים שהלוה נותן בכל שנה לבנו הוא נותנם והוי ליה כההוא דאמרינן בפרק איזהו נשך (דף סט) אבא מר בריה דרב פפא (ה) הוה שקיל אגני דקירא מקיראי ואמר ליה לאבוה אוזפינהו זוזי ואמר להו רב פפא כל כה"ג ניכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה. ואע"פ שעכשיו שאול ירש את הכל המאתים דינרין שבכל שנה לא מכח שמעון הוא יורש אותם אלא מכח יכין ואין כאן רבית הבאה מן הלוה למלוה. אין זר תשובה דהתם היינו טעמא דשרי משום דהנהו אינשי הוו יהבי הנהו אגני דקירא לבנו דרב פפא דלא מדעתיה דרב פפא (ו) אבל הכא כיון ששמעון התנה שיתן ראובן לבנו אותו סך בכל שנה כיון שמחמת שמעון נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם לשמעון ולא מבעיא (ז) הכא שאותו יכין בן שמעון סמוך על שולחנו של שמעון אלא אפילו לא הים סמוך על שלחנו כגון שמחמת המלוה הוא נותן אותם הרי הוא כאילו נתנם למלוה. וראיה לדבר מדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ז) תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת מדין ערב אלמא כיון שמחמת האשה נתנם הרי הוא כנותן אותם לידה ממש הכא נמי דכיון שמחמת המלוה נתן אותם הרי היא רבית גמורה

מעתה איני צריך להשיב על השאלה השנית שהיא הואיל וכבר גבה היורש אותן אלף דינרין ובא ליפרע מקרן המשכונא אם מנכין ממנו אותו סך שקבל, שהדבר ברור מכיון שהכרענו שהיא רבית גמורה שמוציאים מידו אפי' קבל ואין צריך לומר שמנכין. אבל אילו היה אבק רבית כמו שנראה שעל זה באה השאלה אם מנכין מדאמרינן בגמרא ולא מחשבין משטרא לשטרא ואע"פ שנחלקו המפרשים ז"ל אם מנכין משטרי חוב או לא, בשטר משכונא הכל מודין שאין מנכין. ולא אאריך בזה מפני שאינו ענין לאותו שלפנינו שכבר כתבתי למעלה שהיא רבית גמורה

ולענין מה שבא בשאלה השלישית מה שפסלו שטר שיש בו רבית אם דוקא כשהרבית בשטר עצמו או אפילו הרבית בשטר אחר. לא ידעתי למה נתכוונת לפי שאיני מוצא שפסלו חכמים שטר שיש בו רבית אדרבה לפי מה שנראה מפשט הברייתא הכשירו אותו מדתניא בפרק איזהו נשך (דף עב) שטר שיש בו רבית קונסים אותו ואינו גובה