ר"ן מ

על קדושי שטר דהא אמרינן בפרק המביא תניין (דף כ) לענין גיטין (י) כתבו על איסורי הנאה כשר ושטר של קדושין מגיטין ילפינן לה וכדאיתא פ"ק דקדושין (דף ה) מדכתיב ויצאה והיתה דאיתקש הויה ליציאה וכיון דשטר של גט אינו נפסל משום אסורי הנאה כך נראין הדברים בשטר של קדושין וכ"ש שאין פקפוק בדבר בנידון זה לאחר שתהא נשאלת על נדרה כי גם בקדושי כסף קרוב אני להתיר אלא מפני שעניניהם של נדרים חמורים מאד חזרתי על הדרך שהוא יותר מרווח

כח עוד שאלתני בענין אותן נשים שמתו בעליהן וכו' והבאת כמה ראיות על הדין ההוא ובזה לא הסכימה דעתי עדין ומפני שהענין חמור מאד איני רוצה לומר בו לא היתר ולא איסור עד (א) שאתיישב בדבר כי מיראי הוראה אני ולא רציתי לאחר עוד שלוחך שלא להרבות בהוצאה אבל אתיישב בדבר ואשלח לך דעתי בעז"ה אם אמצא איש הולך לשם

כט שאלת ראובן לוה משמעון אלף זוז ומשכן לו בהם מחצית הבתים שיש לו ויקבל השכירות בנכייתא כנהוג ומצד אחד עשה מתנה מהשכירות לשמעון או לבנו כנהוג, ולפי שראובן היה צריך להבתים לדור בהם נתחסד שמעון אצלו להשכירם לו לסך מאתים זוז לשנה ואז שמעון לא רצו לבטוח בה ורצה שישתעבד בחצר הנזכר באלף דינרים לחמש שנים ק' ק' לשנה, וכל זה היה תוך יום או יומים ובעסוקים בענין המשכונא וזה השעבוד יוצא בשם יכין בן שמעון ואין לו לשמעון בן או בת אלא זה והוא סמוך על שולחנו ואע"פ שיש לו ליכין אשה ובנים אינו מקפיד עם אביו ועושים הוצאה אחת ואוכלים על שלחן אחד לגמרי ואין שום אחד מהם בורר חלקו ושמעון אז מחל לראובן שכירות החמש שנים לפי שכבר נשתעבד בהם לבנו ועתה הוברר הדבר בעדים כשרים שאותם אלף דינרין הנזכרים סך שעבוד הנזכר לא לוום ראובן ולא נשתמש בהם מעולם ולא היה אלא מחמת השכירות ויש לו מעשה ב"ד מזה וטוען ראובן שזה רבית גמורה הבאה מיד לוה למלוה היא כחכירי נרשאי דאסקינן דאסירי דכתבו הכי פלוני לוה מפלוני מנה ומשכן לו שדה זו והדר חכרה מיניה, ילמדנו רבינו אם כה"ג הוי רבית יוצאת בדיינים דבאה מיד לוה למלוה או אי לא הוי רבית משום שנשתעבד ליכין בנו

עוד ילמדנו רבינו שמעון ויכין הנזכרים מתו כולם ונשאר שאול בן יכין שהוא יורש את כולם וגבה האלף דינרין הנזכרים אע"פ שהיה קודם זמנם מעט ואחר כך הגיע זמן המשכונא לפדות אם יוכרח לקבל האלף דינרין הנזכרים בחשבון ואם נקרא זה יוצאה בדיינים פי שיש שכתבו כן

עוד ילמדנו רבינו מה שפסלו שטר שיש בו רבית אם דוקא כשהרבית בשטר עצמו או אפי' הרבית בשטר אחר כגון שלוה פלוני מנה ולא כתב בו רבית ובשטר אחר כתב לפי שפלוני הלוני מנה אני מתחייב ליתן לו רבית כך דינרים בשבוע ומה בין זה לזה ואם עדי שטר ראשון ידעו בזה ג"כ ונעשית ההלואה על דעת כך מהו אם נפסל השטר הראשון בעבור כך. וזה דומה לנידון שלפנינו

עוד ילמדנו רבינו, עדי רבית העוברים באותם הלאוין כגון שלא היה אפשר זולתם למה לא יהיו פסולים ואדרבה יותר היה בדין לפוסלם בעדות שהם חוטאים ולא להם. ואם יש שום צד לדון ולהחמיר אשר לא הכרתי, כגון זה פתח פיך לאלם הוא וזה חסדך להודיע הכל בארוכה בראיות ברורות וזה המחלוקת איך יתברר אילו היית דן ביניהם ויקוב הדין את ההר

תשובה ראיתי בשטר מעשה ב"ד שנעשה מקבלת עדות מאותו חיוב של אלף דינרין על מה נעשה שכתוב בסופו כלשון הזה, וכבר ידעו עדי שטר המשכונא בזה לפי