ר"ן לד

המשאיל נהנה באותה השאלה שהוא משאיל שמחמת אותה שאלה באה לו אותה שהוא שואל אבל בנדון זה ראובן לא היה צריך לאותו ספר של שמעון שהרי בא בשאלתך שלמשכון או לזכרון הניחו שמעון בידו לא שהיה ראובן שואל ממנו וכיון שכן נמצא הנאה לשמעון וחייב שמעון באונסים כדין השואל, שאע"פ שאפשר שראובן נעשה ש"ש על אותו ספר שהניח ביד שמעון למשכון או לזכרון משום דדמי לאומן שהוא ש"ש בההיא הנאה דתפיס ליה אאגריה, ואולי יעלה על לב לומר כיון שהוא נעשה ש"ש נמצא שאף הוא הנאה יש לו ואין כל הנאה של שמעון, הא ליתא שאפילו אם נדמה אותו לאומן ונאמר שהוא נעשה, שומר שכר משום דתפיס ליה כדי שיהא בטוח ממה שהשאיל איהו לשמעון והוי כמשתכר בשמירתו מ"מ באותו ספר שהשאיל לשמעון כל הנאה של שמעון כיון דראובן אינו צריך לאותו משכון אלא להבטחת ספרו, שאם תאמר שאפילו בכה"ג לא מקרי הנאה שלו א"כ כי תניא בברייתא השאילני ואשאילך ש"ש הוה ליה למינקט רבותא טפי השאילני ואניח לך משכון אלא ודאי בכה"ג כל הנאה שלו מקרי וכיון שכן שמעון חייב באונסין, וכ"ש דודאי לא דמי לאומן (יא) שאם נאמר שכל התופס דבר למשכון נעשה עליו ש"ש וכההיא דאומן א"כ גבי הלוהו על משכון דאמרינן ש"ש למה הוצרכו לטעמא דמצוה קא עביד ומשום פרוטה דרב יוסף נימא דכיון תפיס ליה אמעות שהלוהו נעשה ש"ש כאומן, אלא ודאי כי אמרינן: הכי גבי אומן היינו טעמא משום שהרויח בדבר אבל זה שלא הרויח לא: וכן דעת הראב"ד ז"ל. ולפיכך יש לומר ששמעון זה חייב באונסים שהרי כל הנאה שלו. (יב) וכי תימא הני מילי בשאר אונסין אבל בזה האונס המר ונמהר אפשר לפטור בו שמעון מפני שהוא מכת מדינה שהרי גם בביתו של ראובן נכנסו השוללים כמו שבא בשאלה וכיון שכן איכא לדמויי לההיא דאמרינן בסוף בבא קמא דף קיח) (יג) הגוזל שדה מחבירו ונטלוה מסיקין אם מכת מדינה הוא אומר לו הרי שלך לפניך והכא נמי מצי אמר ליה שמעון ראובן אי גבך הוא הוה מיתניס כמי כדאתניס ברשותאי הא לאו מלתא היא דהתם היינו טעמא משום דמצי אמר ליה הרי שלך לפניך דקרקע אינה נגזלת אבל שואל חייב בכולהו: אונסים אפילו באותם אונסים שהיו באין בבית המשאיל כמו שבאו בביתו דהא תלמוד ערוך במתה כדרכה שואל חיוב אע"ג דאי הוה בבית משאיל היתה מתה ג"כ דמלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם וכדאמרן בפרק המפקיד (דף לו). הילכך בנדון זה אע"ג דאיכא למימר דאי הוה אותו ספר בבית ראובן היה נאנס ג"כ אפילו הכי שמעו חייב אלא שאני רואה בכאן טעם אחר לפטור שמעון (יד) לפי שראובן כשהשאיל לו ספרו מצוה עבד וכדאמרינן בפרק אלו מציאות (דף כט) מאי איריא ספר תורה אפילו כל מילי נמי, ואסיקנא ספר תורה איצטריכא ליה מהו דתימא ניחא ליה לאיניש דלתעביד מצוה בממוניה קא משמע לן. וכיון דמצוה קא עביד נמצא שאין כל הנאה של שואל שא המשאיל בהנה משום פרוטה דרב יוסף. הילכך כי היכי דהמלוה על המשכון קרינן ליה ש"ש משום דמצוה קא עביד כדאיתא פרק האומנין (דף פא) ושומר אבדה נמי הוי ש"ש מהאי טעמא גופיה כדאיתא בפ' הכונס צאן לדיר (דף נו) הכא נמי המשאיל נהנה: בדבר משום פרוטה דרב יוסף והוה ליה כהשאילני ואשאילך דהכא נמי אין כל הנאה של שואל הילכך חזר שואל זה להיות ש"ש.. ולפיכך נראה לי ששמעון פטור כיון שנאנס הספר מידו וראובן חייב להחזיר לו אותו ספר שהניח שמעון בידו למשכון: סירור"א

כא כתבת ראובן נשא רחל והכניסה לו סך נדוניא וראובן זה ייחד סך ממון לאחריות כתובה אשתו ביד שליש על מנת שיתעסקו בממון ההוא ראובן ואחי אשתו אמנם עיקר הממון יעמוד ביד שליש עד זמן ידוע ועל פי תנאים אשר התנו ביניהם לימים חלה ראובן וגדל מאד הכאב עד אשר הרופאים הבקיאים אמרו כי אבדה תקותו בלתי רחמי ה', וראובן הנזכר לא היו לו בנים ולו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ורחל