ר"ן לב

מעתה אין לחוש כלל בנדון זה אף לפי דברי העד שהעיד וכן לעולם כל שהותר כמנין אותן פעמים שהזכיר קונם פירות וכו' א' וכן בכל פעם ב', ופעם ג', וכן לעולם ד', כמו שעשינו בנידון זה כמו שאכתוב בסמוך אליך. (יד) ומה שחששו עוד בעניני פתחו וחרטתו דאין חרטה דמעיקרא וכמו שבא בשאלתך, כבר בדקנוהו וירדנו לסוף דעתו כמה פעמים והעיד על עצמו שאילו ידע שלא תתפייס לא היה נודר ושהוא חרטה דמעיקרא ומעתה נסתלקו ספיקות וספקי ספקות מנדון זה

(טו) עתה אודיעך הסדר שנהגנו בעניינו גלינו את אזנו שדעתנו שימצא פתח לאיסוריו ועכ"ז החרמנו עליו אע"פ שלא היינו צריכין ואם הוא רוצה לישאל על שבועתו ושישאר אח"כ באיסורו אם נמלך שלא להתירו או שמא יבא לב"ד ויאמר לא היה היתר לנדרו (טז) ואם יגמור ויגרש עם כל אלו החששות. וגמר ונשאל וגרש. אחר כן התרנוהו מהאיסורין פעמים רבות כמו ששערנו שאמר וכן בכל פעם ופעם ופעם ופעם וכו', מעתה אין שום חשש בעניינו שאפילו יבאו עדים ויעידו שהוא אמר אלף פעמים וכן בכל פעם ופעם או שהוא עצמו יודה בכך כיון שבשעה שנשאל לא היה סבור שיהיה נמשך איסור פירות מזה אין חשש בעניינו דהו"ל כאומר שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו ואכל את הראשונה בשוגג ושניה במזיד דפטור ומותר

יח שאלת ראובן הלוה לשמעון מעות ונתן שמעון משכונות לראובן ושוות המשכונות יותר מכדי הסך מההלואה ובאו זרים בביתו של ראובן ושללו כל ביתו ובתוך השלל בזזו אותם המשכונות של שמעון ואין לאל יד ראובן להצילם ולא נאבדו בפשיעתו גם אשר לו בזזו, אם יש לשמעון תביעה לפרוע אליו מה ששוות המשכונות על סך ההלואה ואם אין לשמעון תביעה על ראובן כאשר לא נאבדו בפשיעתו אם יוכל ראובן לתבוע מעות ההלואה לשמעון כי הוא טוען כי גם על אמונתו הלוהו וגם אם לא הלוהו על אמונתו כי באולי כאשר היו המשכונות ביד ראובן אם יחלה פניו שמעון להפקידם אליו או יום או יומים יאבה ראובן שמוע לו אם יוכל לטעות כי המשכונות יאבדו לשמעון ויתחייב לו מעות ההלואה. הדין עם מי

יט עוד שאלת ראובן השאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר להיות בידו משכון או זכרון כאשר נוהגים תמיד לעשות כן, ובאו זרים בביתם של ראובן ושמעון ושללו אותם הספרים עם כל אשר להם, לימים החזירו לראובן הספר ההוא אשר הוא משכון בידו ושמעון תובע אותו שיחזיר אליו ספרו ואם אולי ימצא הוא ג"כ ספרו יחזירנו לו כי לא בפשיעתו נאבד הספר, וראובן טוען כי כאשר יחזיר אליו שמעון ספרו יחזיר אליו הוא ג"כ הספר הזה. הדין עם מי

כ עוד שאלת ראובן דר בעיר לארידא"ה והשאיל לקהל ברצלונ"ה כוס של כסף כי הם צריכים מעות ולא ימצאו איש שילוום כי אם על משכונות של כסף וחלו פני ראובן להשאיל להם הכוס וכן עשה ונתנו אליו משכון נגד הכוס בגד צמר שוה הכוס או יותר וזרים שללו ביתו של ראובן ושללו הבגד ההוא בתוך השלל וקהל ברצלונ"ה תובעין אליו הבגד ההוא והם יחזירו אליו כוסו, וראובן טוען שכיון שלא בפשיעתו נאבד כי גם אשר לו בזזו שאליהם נאבדו וגם תובע מהם כוסו אשר הוא בידם. הדין עם מי: תשובה (א) בשאלה הראשונה ובשלישית הדין עם ראובן ותשובתן שוה דקי"ל הלוהו על ג משכון שומר שכר כסתם מתני' בפ' השוכר את האומנין (דף פא) וכיון שכן (ב) לא מיחייב מלוה שהמשכון בידו אלא בגנבה ואבדה בין משכנו בשעת הלואתו בין משכנו שלא בשעת הלואתו וכן דעת הרב אלפסי ז"ל בפ' השוכר את האומרים ואע"פ שיש מן הגאונים ז"ל שחלקו עליו במשכנו שלא בשעת הלואתו מדאמרי' בשבועות (דף מד) בסוף פ' שבועת הדיינין אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו דכולי עלמא אית להו דר' יצחק וסבירא להו דמיחייב מלוה אפילו באונסים משום דקני משכון וכר' יצחק לא נחלקו אלא במשכנו שלא בשעת הלואתו אבל בשעת הלואתו דברי הגאונים פה אחד דהוי שומר שכר, דאע"ג דבפרק השולח (דף