ר"ן לא

השבועה היתה לדבר מצוה שלא לעבור על דברי חכמים שדרשו מדברי הקבלה ששנאוי המשלח מדכתיב (מלאכי ב') כי שנא שלח לפי שזו אשתו ראשונה היא שמזבח מוריד עליו, דמעות וכדאיתא בשילהי גיטין (דף צא), וכל הנשבע לדבר מצוה אין לו הפרה וכדאמרינן בפרק השולח (דף לה) וצריך לפרוט את הנדר ואמר רב פפא משום איסורא, ואפילו נשבע ק שלא לעבור על דברי חכמים אין לו הפרה וכדמוכח בירושלמי מההוא בר נש דנדר דלא מרווחא. אלו הן החששות שחששו בענין היתר השבועות ולענין האיסורין אין מקום להתירם שש. עד שיחולו והוא אחר נתינת הגט

והנה קרובי הבחור רוצין גלוי דעת החכמים שיתירוהו לאחר נתינת הגט שאלמלא כן לא היה מגרש ושישאר אסור בפירות העולם. ולפיכך יש לחוש שמא לאחר נתינת הגט לא ימצאו פתח או חרטה יספיקו להתירם ונמצא זה אומר אילו הייתי יודע שכן אפילו נותנין לי כל ממון שבעולם לא הייתי מגרשה ונמצא גט בטל וכדאמרינן בגטין (דף מה) גבי המוציא אשתו משום שם רע, אלא א"כ נאמר בזו שיודיעוהו קודם נתינת הגט הוי גומר ומגרש אפילו לא יתירוך ואם יגרש איהו דאפסיד אנפשיה

עוד חוששין בעניני פתחו וחרטתו שלפי הנראה אין לו חרטה דמעיקרא שהרי אנו אומרים לו מאן אימרך דאימרת מאן איפיסך דאיפיסת איברא הוו זוזא דקרקשו לך א"כ אין ספק שרצה בנדרו ומכאן ואילך הוא שרצה בהיתרו וזו אינה חרטה וכדמוכח מההיא דבעינן נדור או חלוף שמא מה שנשבע ונדר עשה כן כדי שלא יעלה על דעתה שיוכל לגרשה ומתוך כך תתפייס אליו שרוצה אשה בקב וכו'. וכשראה שלא הועיל כלום והפיסה ולא אפייסה יותר משבע שנים נחם כי נשבע ונדר ונתחרט חרטה מעיקרא ועכשו רוצה לגרש כדי לקיים מצות פריה ורביה עם אחרת בת מזלו שתקנו לו מן השמים

טז עוד שאלת הנשבע שלא לעשות דבר פלוני של רשות אלא ברשות או בהסכמת פלוני ופלוני ופלוני אם נאמר שיהא דינו כמו שנשבע על דעת רבים וכל שלא יסכימו הם בדבר ההוא אין חכם יכול להתירו אלא לדבר מצוה כדין נדר שהודר על דעת רבים, או אם נאמר שמאחר שלא אמר בעת שהוא נשבע על דעתם הרי לא כללם בעיקר קשר שבועתו ולא תלה היתרה בהם כל זמן שלא ירצה לישאל וכן נמי אם תמצא לומר על דעת רבים אם נתנו לו רשות שנים מהם ונשאר אחד שלא נתן לו רשות אם יכול לישאל מאחר שלא נשארו רבים שיהיו צריכים להסכים בהיתרו ונאמר בזה סוף דינא כתחלת דינא כשם שאם נשבע על דעת אחד יכול להשאל כך כשלא נשאר אלא אחד מהשלשה שיכול להשאל ומה שכתבתי למעלה ששבועת הבחור היתה על דעת רבים הוא אם נאמר שהאומר שלא יעשה כך אלא ברשות פלוני ופלוני ופלוני שיהיה זה כשנשבע על דעת רבים לא כשנשבע ש בפירוש על דעת רבים וכמו שיראה מקבלת העדות

יז עוד שאלת מי שנשבע או אסר על עצמו שלא יעשה דבר פלוני אלא ברשות אדם ידוע אם נאמר שהוא כמו המודר הנאה מחבירו שאין מתירין לו אלא בפניו לפי גרסת הירושלמי שהטעם מפני הבושה וכמו שאין מתירין אלא מדעתו היכא דודאי להנאתו הוא הכי נמי כשאמר שלא ברשות פלוני נחוש שמא להנאתו הוא אחר שפרט שמו. או אם נאמר אחר שאין הנדר או השבועה מדבר שבינו לאותו פלוני אע"פ שאמר אלא ברשות פלוני אין לחוש שמא להנאתו הוא לפי שמעולם לא נתכוין זה אלא ליטול רשות ממנו לתועלתו של הנודר

תשובה תחלה צריך לבאר שאין שבועה זו לקיים את המצוה ושלא לעבור עליה, דמאי דאמרינן (א) (גיטין דף צא) כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות ה"מ ברוצה לעמוד תחתיו והוא משלחה בעל כרחה כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב') על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך אבל בנדון שלפנינו שהיא אינה רוצה לעמוד בקשוה למתקה ולשוא צרף צורף אין נדנוד