ר"ן כט

בין תפסה ללא תפסה בחבורו בדיני מורדת וסבור הרב ז"ל (ד) דדוקא במורדת יש חלוק בין תפסה ללא תפסה ובלא תפסה הפסידה אבל האומרת מאיס עלי אפי' לא תפסה לא הפסידה וטעמו של דבר לפי שהמורדת אינה מבטלת מיד תנאי אישות שבינו לבינה אבל כל הפסדה הוא שבעה דינרים כל שבת ושבת מעיקר התקנה ולפיכך כיון שקנסוה שתפסיד שבעה דינרים בכל שבת דין הוא שיהא זה ההפסד מוטל על כל נכסיה. עוד שדעת קצת המפרשים הוא שההפסד הזה מוטל אפי' על נכסי מלוג שלה וכאילו הבעל מרויח על כל נכסיה ד' ז' דינרים בכל שבת ושבת ולפיכך דין הוא שנאמר בבלאותיה הקיימים שאם לא תפסה אותם, הפסידתן. אבל האומרת מאיס עלי אין עניינה כן שאין הבעל מרויח עליה דבר קצוב כדי שנאמר שיהא ריוח הבעל והפסד האשה מוטל על כל נכסיה אלא הרי היא מבטלת תנאי אישות מיד והפסידה כל מה שיש לה על הבעל, אבל מה שהוא שלה כגון בלאותיה לא הפסידה דהויא לה כההיא דאמרינן סוף פרק אלמנה ניזונית (ק"א) זנתה לא הפסידה בלאותיה הקיימים דאם היא זנתה כליה מי זנו. ולפיכך כתב הר"ם ז"ל שתטול בלאותיה ולא חלק בין תפסה ללא תפסה. (ה) אבל הרשב"א ז"ל הולך בדרך האחרונים ז"ל שפירש זו של כלתיה דרב זביד באומרת מאיס עלי ולפיכך יש חלוק בין תפסה ללא תפסה שאילו, מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אפילו תפסה הפסידה ואף בזו נראין דברי האחרונים עיקר

הנה פירשתי לכם במה נחלקו הסברות והלכה למעשה ראוי לסמוך על הסכמת, האחרונים על הדרך שכתב הרשב"א בתשובתו. עוד אגלה אזנכם במה שבא בשאלתכם זה לשונכם. או אם נתרה אותה פעם ושתים ויכריזו עליה ד' שבתות וכו'. ורואה אני דבריכם שנתחלף לכם דין מורדת לדין האומרת מאיס עלי כי מעולם (ו) לא הוזכרה הכרזה באומרת מאיס עלי ובגמרא לא הזכירוה אלא גבי מורדת, והטעם בזה לפי שזו האומרת בעינא ליה כיון שאינו מאוס עליה אפשר שתתבייש ותחזור למוטב אבל אומרת מאיס עלי אין מכריזין עליה שמן הסתם אפי' בכמה הכרזות לא תחזור בה דלמאיסותא לית סברא

ודעו עוד שהאומרת מאיס עלי שדנין אותה ע"פ המשפטים האלה דוקא באומרת מאיס עלי ואיני רוצה בו ולא בכתובתו, אבל האומרת מאיס עלי ורוצה אני להתגרש וליטול כתובה חוששין שמא עיניה נתנה באחר וחזר דינה לדין המורדת. וכן פירש"י ז"ל שם בכתובות (דף סג) גבי היכי דמיא מורדת דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן לה, וכתב רש"י ז"ל שם היכי דמיא מורדת דכופין ופוחתין לה מכתובתה דאמרה בעינא ומצערנא ליה שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה אבל אמרה מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא לא כפינן לה, ע"כ. הא באומרת רוצה אני להתגרש וליטול כתובה כופין אותה על ידי פחיתת כתובתה כדין המורדת. וכן דעת הרשב"א ז"ל בתשובה הילכך בנדון שלפניכם אם היא אומרת מאיס עלי ואיני חפצה לא בו ולא בכתובתו תדונו אותה כדין האומרת מאיס עלי ואם רוצה להתגרש וליטול כתובה תנו לה דין מורדת ודיני המורדת לא הוצרכתי לכתוב לכם שכבר כתבן הרשב"א ז"ל באותה תשובה שהזכרתם לכו אחריו: אנרמנט"י

יד שאלת שמעון שנשא אשה וכתב שטר ליורשיה וזה לשונו שאם שמא ח"ו תפטר אשתו זו הנזכרת בחיי בעלה ולא ישאר לה ממנו ולד של קיימא זכר או נקבה שיחיה שלשים יום שאחזיר לה או לבאי כחה מממון הנדוניא סך פלוני, ואחר כך מתה אשתו של שמעון הנזכרת ונשאר אחריה בן חמש שנים שתיה אחריה ט"ו יום, ויורש השטר טוען שיש לו לשמעון להחזיר סך ממון השיור, ושמעון טוען שכבר נשאר לו ולד של קיימא ואין לו עליו כלום. הדין עם מי

תשובה (א) נ"ל ברור שהדין עם הנתבע שהרי נשאר לו ממנה ולד של קיימא שחיה שלשים יום כי אין הכרח בלשון שירצה לומר שיחיה שלשים יום אחר מיתת אשתו