ר"ן כב

כשמכירין אותה אע"פ שאין מכירין הבעל מאי איכפת לן הא קי"ל בפ' ב"ש ביבמות (דף קז) (ב) דממאנת בפניו ושלא בפניו, הילכך כיון שאמרה הריני ממאנת בפלוני בעלי אין כאן בית מיחוש. ואע"פ שהר"ם ז"ל כתב בפ' י"א מהלכותיו (ג) צריכין שיהיו מכירין אותה ואת בעלה שמיאנה בו יש להעמידה כגון שבאה לב"ד ואמרה הריני ממאנת באיש זה שאין לכתוב שמיאנה בבעלה סתם אלא א"כ מכירין אבל אמרה הריני ממאנת בראובן למאי ניחוש ליה ואפשר ג"כ כי הרב ז"ל (ד) החמיר בבעלה לכתחלה אבל דיעבד כיון שהכירו האשה כשר

עוד שאלת לבאר לך ענין חיישינן לב"ד טועין בההיא דאמר רבא

תשובה בזה איני צריך לחדש דבר רק שאכתוב החדושים שלנו בזה ויישוב הגרסאות כ על אופניהן ומתוך כך יתבררו ספקותיך. גרסת רש"י ז"ל ביבמות פרק מצות חליצה (דף קל) כך. אמר רבא חולצים אע"פ שאין מכירין וממאנין אע"פ שאין מכירין לפיכך אין כותבין גט חליצה וגט מאון אלא א"כ מכירין חוששין לב"ד טועין. ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירים וכו' לפיכך כותבין אע"פ שאין מכירין ולא חיישינן לב"ד טועין. ופירש"י ז"ל אין עדים כותבין דחוששין לב"ד טועין דאם כותבין לה העדים ראינו שחלצה בב"ד פלוני אע"פ שלא יכתבו בה ואשתמודעינהו חיישינן שמא הב"ד הבאים אחריהם טועין ולא ידקדקו אחר העדים ויתירוה על פי גט זה דקסבר רב הונא דבי דינא בתר עדים לא דייקי, אבל כשלא יכתבו לה אע"פ שתביא עדים לב"ד שבפניהם חלצה ליכא למיחש למידי שכיון שהעדים בעצמן מעידים בפני ב"ד לעולם אין הב"ד מתירין אותם לינשא עד שיחקרו וידקדקו עם העדים אם הכירוה אם לא אי נמי דכיון שהיא באם ואין גט בידה חוששין שמא לא נגמרה להם ולא הכירוה ולפיכך לא התירוה בגט. ורבא דידיה אמר אין חולצין אלא א"כ מכירין ואין חוששין שמא טעו ב"ד וחלצו אע"פ שלא: הכירו לפי שאין חוששין לב"ד טועין. ואם תקשה הכא אמרינן בדרבא אין חוששין לב"ד. טועין ובפרק יש נוחלין (דף קלח) ילפינן מהא דרבא חוששין לב"ד טועין לא תקשי לך דהכי קאי אלפיכך כותבין כלומר כיון שאין ב"ד חולצין עד שיכירו לפיכך אף העדים יכולין לסמוך על זה מן הסתם ולכתוב אע"פ שלא נתברר להם אם נגמרה עדות לדיינים אם לא לפי שאין חוששין לב"ד טועין. והתם קאי אאין חולצין אלא א"כ מכירין אלמא חוששין לב"ד טועין כלומר מפני מה אסר רבא לחלוץ עד שיכירו ופליג אדרב הונא דשרי משום דקסבר רבא דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי ואם ב"ד ראשון נזקקין להן אע"פ שלא התירוה יבאו ב"ד אחרון לטעות אחר הראשונים ולומר דלא חלצו אלא א"כ הכירו ויסמכו. עליהם ויתירוה. וזהו שכתב הרב אלפסי ז"ל כאן בדרבא אין חוששין וכתב שם חוששין ורב הונא דפליג עליה דרבא סבר דאין חוששין שמא יטעו האחרונים בכך דכיון שחולצין אפילו שאין מכירין הכל יודעין ולא יטעו בכך לומר שהכירו, אבל אי כתבו לה העדים בכי הא חיישינן שמא יטעו הב"ד ולא דייקי אפילו בתר עדים כדכתבינן לעיל

ויש ספרים דגרסי איפכא וגרסינן בדרב הונא אין חוששין לב"ד טועין. והכי פירושו חולצין אע"פ שאין מכירין ואין חוששין שמא יטעו ב"ד שלאחריהם לומר הואיל וחלצו הכירו. וה"ה שאין חוששין לעדים טועין שיכתבו לה כלום אלא דלא גרסינן לפיכך דלא הזכירו עדים משום דעדים אם לא כתבי ואשתמודעינהו התם לאו כלום הוא ואי כתבי ואישתמודעינהו ליכא למיחש לשקרא דלשקרא ממש לא חיישינן דאינהו לא כתבי הכי אלא א"כ קים להו במלתא דקמאי אשתמודענהו. ורבא דידיה אומר אין חולצין אלא א"כ מכירין חוששין לב"ד טועין, כלומר שמא יטעו הב"ד הבאים אחריהם ויסמכו על הראשונים ומשום דבי דינא בתר בי דינא לא דייקי אבל בתר עדים דייקי כדאמר ביש נוחלין. זהו מה שכתבו הראשונים בחדושיהן ולא חדשתי בזה דבר כי מדעתי בכך מתבררות כל ספקותיך. הנשאר דיצחק אלטבי בקש ממני לחוות דעי בשאלותיך וכתבתי בהם אשר עם לבבי ועוד נוסף