ר"ן כג

עליהם שאלה אחת באשה שמת בעלה ולא יכולתי להשיב עליה כי נאבד הקונטרס ולא נשתייר ממנו אלא עלה אחד. הכותב משתחוה לארץ קדשנו ממקומו, עיניו ולבו שם לילו ויומו, מתפלל אל ה' להשיב את שבותם למען שמו, ולהראות כבודו במעון קדשו והדומו. אנכי הצעיר נסים בר' ראובן בר' נסים זלה"ה גירונדי. לה"ר אברהם בר' נחמיה נ"ר לפוקלקידא

כתב מורנו תמהתי שבכל הארץ הזאת אין מפרישין בכור בהמה, ואומרים בשם הגאון הרמב"ם ז"ל, ושאלתי לגדולי הארץ ולא השיבו לי טעם נכון. והנה רש"י צוה לקוברו בטרויי"ש גם רבינו תם וכל גדולי צרפת הקדמונים כן הסכימו, וראינו בתלמוד כמה אמוראי שהיו מפרישין בכור ורואים מומין כדאמרינן בבכורות (דף ג) רב מרי בר רחל דהוו ליה חיותא הוה מקנה אודנייהו לנכרי. גם במסכת תמורה (דף כא) פליגי תנאי בכור מחוצה לארץ אם נקרב אבל מ"מ קדוש להאכילו במומו דוקא. וכן בבכורות פרק מעשר בהמה (צג) לכולי עלמא קדוש ולשם משמע דאע"ג דבטלו מעשר בהמה לא בטלו בכור כדאיתא התם. ונסתפקת אולי סמך הרמב"ם ז"ל על האי דאמרינן נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי אלעאי בראשית הגז משום דילפינן נתינה נתינה וה"ה למתנות כדאיתא בהדיא בראשית הגז (דף קלז) ושמא אף הבכור בכלל זה. עד כאן דברי הרב נר"ו: ואני אומר כי כל מה שהקשה כבודך בכאן יפה הקשה והסכימה דעתך לדעת הראשונים ע"ה שהקשו על הרמב"ם ז"ל במה שכתב (א) שאין בכור בהמה נוהג אלא בארץ והא רבא חזי בוכרי כדאמרינן בפרק אין צדין (דף כז) ההוא גברא דאייתי בוכרא קמי דרבא אפניא דמעלי יומא טבא וכו' כדאיתא התם, ובפרק אלו טרפות (דף מד) נמי אמרינן דרב חסדא שרי בוכרא ולא זבין מיניה אבל נראה שעיקר סמיכתו של הרמב"ם ז"ל הוא על ההיא סוגיא בתמורה (דף כא) דתנן התם בפרק ואלו קדשים ובאין מחו"ל לארץ חוץ מן הבכור והמעשר ואם באו תמימים יקרבו ורמינהו בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו א"ר חסדא הא ר' עקיבא הא ר' ישמעאל מאי היא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכורות מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו אלא מן הארץ אף בכור אינו בא אלא מן הארץ. ע"כ סוגיא דתמורה. ונראה שסבר הרמב"ם ז"ל דלר' עקיבא אינו קדוש כלל דלא מסקינן התם ולא בשום דוכתא עלה דההיא כאן ליקרב כאן ליקדש וכיון דקי"ל כרבי עקיבא מחבירו נקטינן דאין בכור בחוצה לארץ קדוש כלל דדוקא גבי מעשר בהמה מסקינן התם בבכורות כאן ליקרב כאן ליקדש אבל בבכור לא מסקינן הכי בשום דוכתא. ועוד אי איתא דבכור בהמה טהורה נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ ואפילו לרבי עקיבא ליקדש כדמסקינן בפרק מעשר בהמה (דף נג) הוה ליה לתנא למיתני הכי כדתנא מעשר בהמה נוהג בין בארץ בין בחו"ל ומדלא תני הכי אלמא לרבי עקיבא אינו נוהג כלל. והנה סברתו ז"ל אכתי לא מכרעא דההיא דר' עקיבא לא מיירי אלא ליקרב ואע"ג דבגמרא לא אסקיה יגיד עליו רעו דבפ' מעשר בהמה איתניא ברייתא כל כי האי גוונא גבי מעשר ואפילו הכי אסיק תלמודא התם כאן ליקרב כאן ליקדש הילכך ילמוד סתום מן המפורש בכור ממעשר. והאי דלא תנא נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ אפשר דפשיטא ליה (ב) דכיון דבפטר רחם תלא רחמנא חובת הגוף הוא הילכך לא אצטריך כדלא אצטריך בבכור אדם בשלמא במעשר אצטריך דלא תימא דיניה כמעשר דגן ועוד דלא דחינן כולהו סוגיות דמוכחא בהדיא דבכור נוהג בחוצה לארץ. וכן דעת הראב"ד ז"ל והשיג על הרמב"ם ז"ל בהשגותיו בלשון הזה. א"א טעות היא זו ואפי' לר"ע דאית ליה האי סברא לא אמר אלא ליקרב אבל קדושת בכור יש בו ואינו נגזז ונעבד ואינו נאכל אלא במומו. וכן הסכים הרמב"ן ז"ל בהלכות בכורות שלו והאריך שם מן הראיות שכתבת: