ר"ן טז

בקי שהאשה נתרת בענין זה הוא אומר כך שיהא נראה לנו שיהיה מסל"ת והוא אינו כך אלא מתכוין להעיד ומטעם זה נאמר דמומר גרע מנכרי א"כ אף בפסול לעדות בעבירה אחת נחוש לכך שכיון שהוא פסול לעדות נחוש שמא נתכוין להעיד הוא ואין עדותו עדות וכיון שלמדנו הרב אלפסי ז"ל שאין אנו חוששין לכך אלא אנו תופסים דבריו כפשוטן שהוא מסל"ת אף במומר לכל התורה יש לנו לומר כן שאנו מאמינים ששניהם מסיחים לפ"ת. ואף לרשב"א ז"ל ראיתי בתשובה מעשה אחד שבא לפניו מישראל מומר מסל"ת שמת פלוני והוזכרה שם סברת הרב אלפסי זכרונו לברכה כי לפי שהוא תופס בפשיטות דברי הרב אלפסי ז"ל אין חלוק בין פסול לעבירה אחת לישראל מומר. ומכל מקום יש שחלקו על הרב אלפסי ז"ל

(ז) ולענין מה שכתבת מה נראה לי בנכרי מסיח לפי תומו אם צריך לומר וקברתיו כעובדא דפונדקית ונכרי וישראל מהלכין וזולתם או לא כמו שנראה בעובדא דבי הואי ובי חסא וכו'. כבר עמדת על עקרי הדברים בזה שאין ספק כל שהנכרי מכירה אין צריך לומר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי הואי ובי חסא כמו ששנינו ואפילו ששמע מהנשים שמת דיו. ואפילו לר"ם שכתב בכיוצא בזה בפרק אחרון דהלכות גירושין כל שהוא מכירו אינו צריך לומר אלא מת בלבד אבל בשאינו מכירו הוא שסבור הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני שהמעשים שבאו לגמרא כיוצא בזה בכולן יש בהן קברתיו כדאמרי' חבל על שני בני אדם שהיו מהלכין באנטוכיא שמתו וקברתים, וחבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת וקברתיו, ואמרינן נמי פונדקית נכרית היתה ומסיחה לפי תומה היתה זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו, כלומר כל שאינו מכיר אותו איש שאומר עליו שמת אלא אמר יהודי אחד שהיה עמי וכיוצא בו לא סגי עד דאמר קברתיו. ואע"ג דאיכא למימר בכל הני דמעשה שהיה כך היה לאו דבעינן קברתיו. סובר הרב ז"ל דאי איתא לא אפשר דלא הוה משתמיט שום אמורא או עובדא ולימא בחד מינייהו מת בלחוד, אלא שמע מינה בזה דבמכירו סגי במת בלחוד ובאינו מכירו בעינן מת וקברתיו. זהו דעתו של הר"ם ז"ל. וטעמא דמילתא שיותר אדם בקי במי שהוא מכירו מבמי שאינו מכירו הלכך במכירו כל שאמר מת בלחוד סגי אע"ג דלא אמר קברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי אבל כשאינו מכירו חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים במי שאינו מכירו עד דאמר קברתיו. וכבר חלקו מן האחרונים בזה על הרב ז"ל אבל דברי הר"ם נכונים בפשטן של שמועות אבל במכירו מ"מ במת סגי ואין צריך שיאמר ראיתיו שמת אלא כל שאומר מת די. וכהנהו עובדי דבי הואי ובי חסא. ונכרי ששמע מפי נכרי הדברים נראין דכיון דכל שהוא אומר מסל"ת ששמע מפי נכרי אחד מסל"ת שפלוני מת הרי הוא כאשה ששמעה מפי אשה

ולענין מה שאמרת אי נכרי שבא לפנינו ואמר מסל"ת איש פלוני מת לבד אם נאמר שהוא מכוין להעיד כל זמן שלא יקדים דברים אחרים דומיא דמאן איכא בי חסא או חבל על פלוני ודומיהן. אין ספק בזה שכל מי שמתכוין להעיד אומר אותו דבר לבדו לפי שאין כונתו בדרך ספור דברים. (ח) ומי שהוא אומר מסיח לפי תומו אינו אומר אותו דבר בעצמו אלא בקשר ענין לפניו או לאחריו וכל שלא אמר כן אינו אומר כמספר דברים אלא כרוצה להודיע אותו דבר לבדו ואינו נאמן, וכולהו עובדי דגמרא הכי איתנהו והכי מוכחי. (ט) ודברי שליח זה אינן אצלי דברי מסיח לפי תומו כלל כיון דשייך האי שלית בהאי מלתא וכדאמרינן בפרק כל הגט (דף כח) דלמלתא דשייכי בה עבדי לאחזוקי שקרייהו ואפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן, ונכרי זה גם כן אע"פ שאין שכירותו תלוי בדבריו עביד הוא להחזיק ולומר שהוא נאמן לשולחיו ועשה שליחותו ביותר ממה שמוטל

עליו

(י) עוד אמרתי אגלה אזנך שאפילו היה כאן נכרי מסיח לפי תומו בכל דיניו שאומר איש פלוני מומר שהיה שמו כך שהיה דר במקום פלוני מת במקום פלוני אין מתירין את אשתו עד שנדע שבעלה של זאת היה דר באותו מקום הא לאו הכי כיון דשיירות מצויות