ר"ן טו

דמהימן אפי' בשאינו אומר קברתיו סגי דלא חיישינן דאמר בדדמי. זהו טעמם של בעלי סברא זו, ובודאי שדברים נכונים הם וקרובים אל הדעת. אבל מאחר שהרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפי' לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור אשת איש כנגדם וכ"ש שר"ח ז"ל מחמיר בדבר יותר דלדידיה אפילו באומר קברתיו לא סגי וכמו שכתבתי הילכך בנדון זה אין לסמוך על דבריו של אותו מומר שהגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר דכיון דאפילו בעד אחד גמור בעינן דאמר וקברתיו כ"ש בנכרי מסל"ת ומ"מ הוו זהירין בדבר (ד) דלאו דבעינן דאמר וקברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין לספק בהן דאמר בדדמי סגי כגון דאמר אני נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים וכדאמרינן בפ' האשה שלום (דף קטו) כגון דאמה אסקינהו קמן דחזינהו לאלתר וכו' וכבר יצא בכיוצא בזה להיתר במעשה שאירע בענין המר והנמהר אשר קרה לקהל טריג"ה והותרה אשה להנשא בעדות כיוצא בזה על ידי חברינו אבל מ"מ צריך דקדוק גדול בעדות זו כדי שלא יהא בו שום צד דאיכא למימר דאמר בדדמי, ולפיכך אתם היודעים איך היו דברי אותו מומר מסל"ת דאמר שמת אותו פלוני המומר התישבו בדבר כי לכם המשפט

וכן לענין דברי השליח אשר אטר בשובו כי היה במקום פלוני ואמרו לו' שמת וכן אמרה לו אלמנתו וששמע שהעידו אנשים בפני הגזבר שמת פלוני המומר במקום פלוני ומקצתם אמרו שהיו בקבורתו וקברוהו בכל זה אני חושש הרבה ואיני מוצא צד היתר. כי אין ספק כי כל מה שהעידו אותם אנשים בפני הגזבר נתכוונו להעיד שהרי הגזבר שלח בעדם כדי לקבל עדות מהדבר כמו שאתם רואים מדברי השליח שהגזבר אמר לו אני אדרוש ואחקור ואקבל עדות ושלח בעד האנשים ושאלם וכו', ולפיכך אע"פ שאמרו שהיו: בקבורתו וקברוהו לא סמכינן עלייהו כיון שהיו מכוונים להעיד וכדתנן (ה) ובעכו"ם אם היה. מתכוין אין עדותו עדות ואסקינן בגמרא דלא שנא נתכוין להתיר ולא שנא אין מתכוין להתיר אין עדותו עדות. וכן דברי אלמנתו שאמרה שמת האיש הפלוני בעלה הראשון אינן מספיקים אצלי כלל חדא דכיון שאמרה אליו דבשעת הדבר מת, אלמנתו לא עדיפא מעד אחד בדבר דלא מהימן עד דאמר וקברתיו. ועוד כי מן הנראה כשאמרה לשליח זה שמת האיש הפלוני בעלה הראשון שזה השליח שאל אותה עליו וכך נראים הדברים מתוך דברי השליח שהוא אומר הלכתי לביתו ומצאתי אלמנתו שנשאת לנכרי אחד ואמרה לי שמת פלוני בעלה הראשון, והדבר רחוק בעיני שהתחילה הנכרית ההיא לומר לאיש אשר לא הכירה מעולם שבעלה הראשון מת אם לא שהוא שאלה עליו כי כן היה ענין, שליחותו וכל כה"ג לא הוי מסל"ת דכל ששואלים לאיש אחד על פלוני היכן הוא והוא. משיב מת אין זה מסל"ת וכדאמרינן בסוף יבמות (דף קכא) בהא דאמרו לה איה חברנו דאלמא דכל ששואלין והוא משיב אעפ"י שהוא אומר מת וקברתיו אינו נאמן דההיא דפונדקית דהתם הכי קאמרה אפילו הכי מתמהינן והא קאמרו לה איה חברנו. ואפילו שבא בלשון השאלה ומצאתי אלמנתו שנשאת לאחר ואמרה לי שמת האיש הפלוני בעלה הראשון, שנראה מתוך הלשון שהשליח לא אמה לה דבר אלא שהיא התחילה מעצמה, מפני שהדבר רחוק בעיני אני תולה זה לקצור בלשון או שהשליח מרגיש בדבר וכיון לומר הדברים בענין שיועיל בדיני ישראל או אולי גלה איש אזנו בזה ומכל אלו הצדדים איני רואה לאשה זו צד היתר עדיין

ולענין מה שבקשת לעמוד על דעתי בסיחת מומר לפי תומו לדעת הרב אלפסי והר"ם ז"ל שכתבו דפסול לעדות בעבירות דאורייתא (ו) נאמן להשיא אשה במסל"ת דלא גרע מנכרי אי איכא לאיפלוגי דבין מומר לע"ז ולכל התורה לפסול בעבירה אחת או לא: דע שלפי דעתי אין לחלק בזה כלל לפי שאם היינו חוששין לומר שמומר זה מתוך שהוא