ר"ן יד

או נכרי מסל"ת שמת פלוני בעת הדבר אי הוי כמלחמה ואם צריך לומר וקברתיו, או לא ע"כ דבריך

תשובה זו האשה חזרתי על כל צדדיה ועדיין לא מצאתי לה צד היתר לפי שאין לסמוך על מה שהעיד אותו ישראל מומר מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעת הדבר. משום (א) דעד המעיד שמת פלוני' בשעת הדבר לא מהימן עד דאמר מת וקברתיו: לפי דעת הרב אלפסי ז"ל שכתב דהך בעיא דאיבעיא בפרק האשה (דף קטו) עד אחד במלחמה מהו דאע"ג דלא איפשיטא בדוכתה איפשיטא לה מההוא עובדא דדגלת דבפרק האשה בתרא (דף קכ"א) דבמים עד אחד מהימן אף במלחמה כן, וסובר הרב ז"ל דכיון דלא איפשיטא לן אלא מההוא עובדא דוקא כי ההוא עובדא דליכא למימר דאמר' בדדמי' דהא אסקוהו אגשרא דשביסתנא וכדאיתא התם ודכוותיה נמי בעד אחד במלחמה דוקא באומר מת וקברתיו וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק בתרא מהל' גירושין עד אחד אומר שמת במלחמה או במפולת או שטבע בים הגדול ומת וכיוצא בדברים אלו שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו וכו' דסבירא להו ז"ל דכי היכי דבאשה עצמה חיישינן דאמרה בדדמי כל היכא דאיכא למיחש כדאיתא בריש פרק האשה שלום (דף קיד) הכי נמי בעד אחד. וכיון דחזינן דבעד אחד חיישינן דאמר בדדמי כדחיישינן באשה גופה עד אחד שמעיד מת פלוני בדבר לא מהימן דחיישינן דלמא בדדמי כדחיישינן באשה גופה וכדאמרינן התם בריש פרק האשה שלום דבר אמרי לה הרי היא כמלחמה ואמרי לה אינו כמלחמה אמרי לה הרי הוא כמלחמה דאמרי בדדמי ואמרי לה אינו כמלחמה דסמכה דאמרי אינשי שב שנין הוה מותנא ואיניש בלא זמניה לא אזיל. וכיון דלא אפשיטא בגמרא נקטינן לחומרא (ב) שכן דרך הגאונים בכל מקום לפסוק בשני לשונות להחמיר בשל תורה ואפילו היכא דלשון אחרון לקולא הוא. וכן פסק בזה הרמב"ם ז"ל בפרק אחרון מהלכות גירושין שכתב היה דבר בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וכו'. וכיון דלגבי אשה עצמה נקטינן דדבר הרי הוא כמלחמה הכי נמי לגבי עד אחד הלכך עד דאמר וקברתיו לא מהימן

ואל יקשה עליך שאם באנו להשוות עד אחד לאשה עצמה א"כ אפילו עד אחד במלחמה אפילו אומר מת וקברתיו לא יהא נאמן שכך הדין באשה עצמה במלחמה לפי דעת הרב ז"ל שכך כתב בפרק הנזכר שהאשה האומרת מת בעלה במלחמה אינה נאמנת ואפי' אומרת מת וקברתיו שזו אינה קושיא שכשאנו משוים עד אחד לאשה עצמה אין אנו משוין אותה אלא לענין דכי היכי דחיישינן באשה עצמה דטענה בדדמי ה"נ חיישינן לעד לפי דעת הגאונים ז"ל, ונ"מ לנדון זה של דבר, אבל לא שנשוה אותן לגמרי דבאשה עצמה חיישינן במלחמה דמשקרא לפי דעת הרמב"ם ז"ל ובעד אחד לא חיישינן אלא דאמר בדדמי ומ"מ כיון דאסקינן בגמרא דבאשה עצמה דבר הרי הוא כמלחמה הדבר ברור לפי שיטת הגאונים ז"ל דעד אחד בדבר לא מהימן עד דאמר מת וקברתיו. ולפיכך בנדון שלפנינו אין להתיר אשה זו מפני דבריו של אותו מומר שהיה מסל"ת כיון שלא אמר מת וקברתיו. וכ"ש לפי דברי רבינו חננאל ז"ל שכתב דבעיין דעד אחד במלחמה לא אפשיטא שלפי דבריו אפילו באומר מת וקברתיו לא מהימן

(נ) וכבר ידעתי שיש חולקים על דברי הרב אלפסי ז"ל וסוברין דעד אחד במלחמה אע"פ שלא אמר קברתיו נאמן. וטעמייהו משום דבעיין בעד אחד במלחמה ליתא משום דחיישינן דעד אמר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דמלתא דעבידא לאיגלויי הוא לא משקר הכא נמי לא משקר או דלמא משום דהיא דייקא ומינסבא אבל לא יאמר עד אחד לעולם בדדמי משום הכי מספקא לן. הילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלת דעד אחד נאמן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא גופא דייקא דהא במים לא דייקינן דמים כמלחמה דמו. אלא ע"כ טעמא דעד אחד משום דמהימן הוא וכיון