ר"ן יב

(כא) ועוד ראיה דמאחר שממון זה לא נתן לשאת ולתן ולהרויח אין ראוי שיפרע מס, וכן ז תמצא במרדכי ב"ב פ"ק דדן שם ופסק דקרקעות אין חייבים לפרוע מס וז"ל שם, תדע שהרי היכא שבני העיר עניים ואינם נושאים ונותנים בממון ובפרקמטיא אע"פ שיש להם קרקעות אין השר לוקח מהם מס אם לא כה"ג שתהא הקרקע עצמה משועבד למס, הרי מבואר מכאן שגם אין דעת המלך שיפרעו העניים דאדרבה יהבו אינון לעניים כדאשכחן באיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף אמרה להוי למצוה רבה בב"ב פרק קמא (דף ח) ופירשו מצוה רבה פדיון שבוים. ואי יהבי מכיסייהו כ"ש דלא ישאלו מס עלייהו

ועוד טעמא אחרינא דהממון המוקדש לצדקה כשיהיה הקרן קיים והפירות לעניים הוי ממון דכולי עלמא וגם העשירים זכאים בהם דאם הם עתה עשירים אפשר שבניהם אחריהם יתענו כדאיתא פרק שואל במס' שבת (דף קנא) שאם לא בא הוא בא בנו ואם לא בנו בא בן בנו שנאמר כי בגלל הדבר הזה ותנא דבי ר' ישמעאל גלגל הוא שחוזר בעולם, ואמרינן התם אמר לה ר' חייא לדביתהו כי אתא עניא אקדים ליה רפתא כי היכי דלקדמי לבנייכי אמרה ליה מילט קא ליטית להו אמר לה קרא כתיב כי בגלל הדבר הזה וכו'. הרי דלא איקפד לבעלי כיסים לפרוע המס ולהעמיד קרן הקדש העניים ולקיימו דנהנים מזה דאם לא הם בניהם או בני בניהם נהנים מזה וכל עמל האדם מניחו לבאים אחריו

ויש ראיה לפטור נכסי הקדש עניים משום דאשכחן במרדכי בהגהות דפ"ק דב"ב דדמו נכסי הקדש עניים למעשר עני וכן מדמי להו בגמרא בכמה דוכתי ואשכחן בתוספתא דמס' פאה מעשר עני אין פורעים ממנו מלוה ואין משלמין ממנו התגמולים ואין פודין בו את השבויים ואין נותנין בו דבר של צדקה אבל משלחין לדבר של גמילות חסדים וצרי להודיעו שהוא מעשר עני ונותנים לחבר עיר בטובת הנאה וכו'. הרי שמעשר עני אע"פ שאינו קדש אינו כחול להשתמש ממנו כחול גמור וכדין הדיוט גמור וכן נמי בהקדש עניים ולא לחנם קראו להו הקדש אלא דמשום שהוקצו למצוה נאסרו לשאר מילי ואין ראוי לחייבם במס. ודברים של טעם הם

מכל אלה הטעמים נקטינן דהקדש עניים פטור ממס בלהבא. וכן עמא דבר בכל מקום ולא שמעתי ולא ראיתי מקום שיפרעו נכסי הקדש עניים מס כמו שאינם פורעים נכסי בית הכנסת וספר תורה דהכל אחד. אמנם בלשעבר במה שכבר נתחייב הממון אם הממון נתחייב כבר למלך שעבר זמן ולא פרע בעל הממון ואח"כ הקדישו בודאי פטור בעל הממון, וטעמא כמו שדן הגאון עצמו בתשובה עשירית דשעבוד המס רמי אממונא ולא אקרקפתא וכמו שהבאתי למעלה. וממה שהתבאר לעיל ומהתשובה ההיא שתמצאה לקמן יתבאר לך אם תדוק מינה. (כב) אבל אם לוו הקהל ונשתעבד כל אחד למלוה נכרי או ישראל הוי כזקפן עליו במלוה ונשתעבד והשעבוד רמי אקרקפתא ומשום האי שעבודא נתחייב גבר וגבינן מיניה ואפילו מן גלימא דעל כתפיה ושאר נכסיו משועבדים וחייב לפרוע מהם אפי' הקדיש חלק מנכסיו דלא שאני. וזה מדינא אמנם לא נהג כן בשום מקום אבל פוטרין אותו האיש המקדיש אפילו מהחובות שהיה חייב הקהל קודם זה מפני הטעמים שאמרנו שפורעים בעד הממון ההוא מפני שהמקדיש לעניים הוי כאילו נתנו ליד הקהל והוי, כנכסי הקהל, ונכסי העניים ונכסי הקהל הכל אחד. וגם עוד להחזיק ידי עושי מצוה. ואין עוד להאריך כי למבינים די וזהו הנראה לעניות דעתי כאשר הורוני מן השמים. עד כאן מאחד מהמדפיסים. מכאן ואילך מהגאון רבינו נסים זצ"ל

ג עוד שאלת מעשה בא לפנינו באשה אחת שהלך בעלה זה כמה שנים בעיר פלונית והמיר שם ונשתנה שמו לשם אחר ויש כאן עדים מכירין אותו ושמו ושם האחר. וזה כמה שנים בא הנה ישראל מומר מן הארץ והגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר. ובאה האשה לב"ד ושאלה מהם שיתירוה לינשא ולא אבו מפני