ר"ן יא

הנהנה מהקרקע וכל מאן דאכיל ארעא ליהב טסקא מה איקפד לן אם הוקדש לעניים

(טז) ועוד טעמא אחרינא אלימתא. דר"ת התיר לשנותה לכל צרכי צבור וכן הורה לתת לשומרי העיר מהקופה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים פ"ט ואעפ"י שלא התנו. וכן דעת האשרי כמו שהביא בעל הטורים ביורה דעה רנ"ו וכן דעת ר"י בתוס' בפ"ק דערכין (דף ו') וז"ל ואומרו ר"י דהתם רשאים לשנותה שלא לדבר מצוה רק שיהא צרכי צבור. הרי שהמסים הן כמו צרכי צבור וא"כ יכולין הצבור לתת מדמי הקדש עניים לגובה המס אפילו להציל ממונם כל שכן וק"ו שיפרעו המגיע להם כפי הנכסים שהוקדשו

אמנם בודאי לפי האמת למאן דנחית לעומקא דדינא יש לדון (יז) דנכסי הקדש עניים פטורים מן המס ולאו מטעמא שיהיה ממון פטור בגופו דודאי מגופו חייב דדין הדיוט להם ובעו נטירותא כשאר ממון ולא עדיף מגופן של נכסי יתומים, אבל פטורים משום דמה יכולין לטעון בעלי כיסים שאם לא יפרע ממון הקדש עניים והם יפרעו בעד הממון ההוא שנמצא הממון ההוא ניצול בממונם ואין ראוי להציל ממון אחד בממון אחר. נשיב להם ונאמר דלאו מילתא היא מה שאמרו, שאין כן האמת שיצילו ממון זולתם בממונן אלא הם מצילים ממונם בממונם ובאור זה שהעשיר מצווה לפרנס העני די מחסורו כדאיתא בכתובות פ' מציאת האשה (דף סז) (יח) די מחסורו אשר יחסר לו מחסורו זה הבית אשר יחסר זה מטה ושלחן וכו' וכל הסוגיא. לראיה שמצווים אנחנו לתת לעני כל מחסורו אפילו סוס לרכוב וכן פשיטא דהיכא דאמיד כופין העשיר לתת צדקה כדאיתא ב"ב פ"ק (דף ח) דקאמר לא קשיא הא דאמיד הא דלא אמיד. אע"ג שבתוספות שם בשם ר"ת קאמרי דלא כייפינן אלא בדברים משום דמצוה שמתן שכרה בצדה היא דכתיב כי בגלל הדבר הזה, הא איתא דקא סבר דכופין והוי ממון שיוצא בדיינים (יט) ואם יקום אחד מבני העיר ויקדיש לעניים ממון ויסתפקו מהם העניים לא נתחייבו עשירים עוד לתת צדקה ולפרנס העניים במה שמסתפקים מההקדש ההוא אפילו במקום דקיץ להו לעניים כלומר שנהגו לתת כך וכך בשבוע לעניים אם יבא להם מחוץ נמנעים העשירים מלתת עוד הדבר הקבוע וראיה מפרק ח"ה בבבא בתרא (דף מג) אהא דקאמר האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראיה וכו' ומקשה לסתלקו בי תרי ולדיינו ומתרץ ואיב"א לעולם דקיץ להו וניחא להו דכיון דרווח רווח, פירשב"ם ואפ"ה ניחא להו לדיינים שינתן המנה לעניים דכיון דרווח שיש להם מעות רווח, כלומר הרי יש להם מעות ולמה יתנו כלום כ"ז שאינם צריכים. הרי לך מבואר שממון זה תועלת לעשירים שנפטרים מלתת צדקה וא"כ הוא מן הראוי ומן היושר ומדינא שלפחות יקיימו הממון ההוא כשיפרעו המס בעבור הממון דלמלכא לא איקפד ובלבד שיבא לידו הסך אשר הטיל דלמה נגרום שיכלה הקרן שאינו עושה ריוח ומה יעשה הוא לעניים בפרעון המס ואם באת לכוף שיפרעו הנכסים ההם מס יפרעו מהריוח ונמצאו חסרים העניים מזה וחסרונם עליך ועל דידך קאהדרי עניים ויגלגל הדבר עליך מ"מ והכל אחד. ואין לומר דאתה רוצה לזכות ולתת לעניים דאין זה אלא יוהרא ואדרבא אסור שבמתנה שאתה נותן מחדש אתה מלבינו מחדש ומה שיהנה מהמוקדש כבר אין הלבנה כל כך דדמי שנהנה משלו ואין צניעות גדול מזה והצנע לכת עם אלהיך אמר רחמנא דליבא בעי. וראיה זו גדולה אצלי דאפילו אם ישאל המלך בפירוש מס על הנכסים ההם חייבים לפרוע בעבורם העשירים שאין נזוקין מפני זה כאשר אמרנו: (כ) ומה שהבאנו ראיה לעיל שמותר לשנותה לצרכי צבור כבר חולקים בדבר והוי פלוגתא דרבוותא ולחומרא דספק פאה פאה ועוד המוציא מחבירו עליו הראיה. ועוד דעד כאן לא קא מיירי המתירים לשנות אלא במותר ודליכא עניים אבל היכא דאיכא עניים דפרנסתם עליהם ודאי ליכא מאן דיתיר לסגף העניים ולהרויח העשירים שלא יתנו המס העשירים ויתפרנסו העניים בדוחק דלית דין ולית דיין שידון כן והלא המקדיש לעניים אמדינן דעתיה דאומדנא דמוכח הוא דעל מנת כן הקדיש לזכות לעניים ולא להרויח לעשירים: