ר"ן קיז

וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא פלונית דעל נהר פלוני מותבה איך פלוני החתן בר ר' פלוני אמר לפלונית כלתא בת ר' פלוני הוי לי לאנתו כדת משה וישראל ואנא אפלח ואוקיר ואזין ואפרנס יתיכי כהלכת גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזני ומפרנסין נשיהון בקושטא ויהיבנא ליכי. ע"כ חסר מנוסח הנהוג בשטר הכתובה וזה הקרע החסר אינו נמצא כלל אבל כתוב בשטר בכתובה וצביאת אורו דא וכו' וצבי חתן דנן ואוסיף לה מדיליה נ' זהובים של זהב וכו' ודא נדוניא דהנעלת ליה מאה זהובים של זהב וכו' וקבלם עליו ועל יורשיו אחריו ועל כל נכסיו שקנה ושיקנה וכתיב בסוף וקנינא מדוד חתן דנא לאורו דא אתתיה על כל מה דכתוב ומפורש לעיל קנין שלם מעכשיו וחתום בה דוד החתן בן אברהם שמריאל צוה לחתום וחתמו שם שני עדים כשרים שנמצא קיום לחתימתם. עכשיו יש אומרים ששטר כתובה זו אינה שוה כלום לגבות בה מנכסי בעלה לפי שהוא שטר קרוע ואמרינן בפרק' גט פשוט נקרע פסול נתקרע כשר ונמצא תשובה לרא"ש ז"ל שכתוב דוקא כשאין יכולין לעמוד על הקרע אם הוא בסכין או ממילא אבל אבל אם ניכר שנעשה בסכין ולא נעשה ממילא כמו שדרך שטר ליקרע בכפליו אע"פ שאינו שתי וערב פסול וכתב בעל התרומה הא דכשר בשאינו קרוע קרע ב"ד דוקא כשהוא מעורה קצתו אל קצתו אבל אם נקרע ממש לשנים גרע טפי מקרע ב"ד ופסול ע"כ. ולפי זה פוסלין שטר כתובה הנזכר

ויש חולקין עליהן ואומרין שהוא כשר לגבות בו מדאמרינן התם בפרק גט פשוט היכי דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה אמר רב מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף ומדלא קאמר או משמע דכלהו בעי ואביי דקאמר שתי וערב לפי דברי הרמב"ם ז"ל דפליג אדרב יהודה דלא מיפסיל אלא בשתי וערב כמו שכתב בפרק כ"ג מהלכות מלוה ולוה. ורבינו יהונתן כתב נקרע פסול נקרע על ידי אדם בכוונה דהיינו קרע של ב"ד שקרעו מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף והיינו שם המלוה והלוה ע"כ

הילכך הכא לא נקרע כי אם הזמן לבד דשם האיש והאשה הרי הם כתובים למטה וקנינא מדוד חתן דנן לאורו דא אינתתיה וכל שאר חיזוק השטר והשעבוד והקנין וסך הכתובה והתוספת והנדוניא וחתימת העדים ושצוה לחתום ואין חסר כי אם הזמן לבד הזמן אינו מועיל כי אם לגבות ממשעבדי אבל מבני חרי בלא זמן מגבא גבי ושטר זה אינו נכנס בגדר שטר שנקרע הואיל ולא נקרע כי אם הזמן לבד ואע"פ שנחתך מקום הזמן אינו נפסל בכך ואפילו בגיטין שתקנו בהם חכמים זמן אמרו בפ"ב דגיטין (דף יז:) גזייה לזמן ויהביה ניהליה מאי ופירש רבינו חננאל ז"ל דאי גזייה כשר הוא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דגזייה לזמן כשר ומשיאין אותה בגט זה לכתחלה וק"ו הדבר ומה במקום שתקנו חכמים לכתוב זמן אי גזייה כשר במקום שלא תקנו אלא שהמלוים או נושים בכתיבתן נוהגים לכתוב זמן כדי לטרוף ממשעבדי כ"ש בודאי דלא מפסיד בגזיית הזמן לבד ומה שכתבו הרא"ש ז"ל ובעל התרומה ז"ל אפשר שלא כתבו אלא שנקרע במקום כל התורף אבל לא בזמן לבד. ויש מי שחושש שמא שום תנאי היה כתוב בראש השטר במה שנקרע ואינו נמצא וזאת אינה חששא דהא בעינן שיחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי כתוב בראש השטר היה נזכר לבסוף. ע"כ דבריך

תשובה דעת הרמב"ם ז"ל כך הוא דאביי פליג אדרב יהודה ולפיכך פסק כאביי דהוא בתרא ולפי זה שטר שנמצא קרוע (א) אינו נפסל אלא א"כ הוא קרוע שתי וערב אבל דעת הרב אלפסי ז"ל אינו נראה כן שכתבן לדרב יהודה ולדאביי בהלכות אלמא משמע ליה דלא פליגי (ב) וכן נמצא לרבינו האיי גאון ז"ל בתשובה וזהו טופסה. וששאלתם שטר שנקרע דלא בקרע ב"ד ונמצא קרוע ואשר הוא בידו אומר כי העכברים קרעוהו והנתבע אומר לא נקרע אלא מפני שפרעתיו דינא מאי. הכי חזינן