ר"ן קטז

שהונחה השאלה לפני שאין להוציא חבורת הקברים מכלל החבורות אבל עתה בכתבכם ראיתי שנשתנה ענין הנחת הנדון לפי שבמה שנשאלתי בו בתחלה היה מונח שהמצוה היה קברן ואתם כתבתם שיש הוכחה גמורה שלא היה קברן שבשעת יציאתו לקבורה לא התנהגו עמו כמנהג קברן, כי מנהג העיר לכל קברן שמת קרוב או רחוק שנושאים אותו הקברנים לבד לאט לאט והם חפויי ראש פניהם בטמון כמתאבלים על חברם ואומרים עליו צדוק הדין במקומות ידועים בדרך הקבר, לכן שואלים על מי שמת ואינו ניכר אליהם אם הוא קברן ודרך הקרובים החפצים בכבודו להודיע כדי שיעשו לו הכבוד כנהוג ולזה לא ראינו ולא שמענו שהיה איש פוצה פה ומצפצף לומר קברן הוא אע"פ שהתנהגו עמו כשאר בני אדם שאינם קברים ע"כ לשונכם. וא"כ הוא יש כאן הוכחה גמורה שאינו קברן כי ההיא דאמרינן בפ"ב דכתובות (דף יז:) אלמנה מאי דלית לה: כיסני כלומר שכל שלא נהגו עמה כמנהג הבתולות הדבר מוכיח שלא היתה בתולה

ועוד עשיתם חזוק לדבריכם שהוגד לכם מאנשי אמנה ששמעו מפי איש אחד מקהל פירפינייא"ן שהיה שמה נדרש בעת צוואת המצוה ושאל ממנו כמה חבורות יש בפירפינייא"ן והשיב לו ארבע חבורות צדקה ומאור ותלמוד תורה וחולים ושזה הנשאל כשהביאוהו לפניהם גמגם. וגם שהוגד לכם כי אחר העדר המצוה בא מאישטרי משה לפני ברורי הצדקה להתפשר עמהם. ועל זאת ההנחה יפה דנתם וחזקה עליכם שאין יוצא מתחת ידיכם אלא דבר מתוקן, אבל מ"מ צריך להתיישב במה שכתב אלי עתה שנית הנעלה מאישטרי משה שהמצוה מסר נכסיו ביד הקרוב לאשת המת וכל נכסיו היו מעות ובעין. ובאמונת השליש הזה הדבר תלוי. לומר לכל מקבלי העזבונות אשר היה הסך יותר מחמש מאות חפשים לכו וקוששו לכם תבן כי לא יספיקו הנכסים לפרוע נדוניית אשתו ע"כ לשונו. וא"כ הוא כיון שבידו נאמן לומר קברן היה ועלה בדעתו שלחבורת הקברים נדר, ראיתי בכתבכם כלשון הזה ואין להאמינו מההיא דזה הכלל אב. כל שבידו שזה אין בידו ע"כ. ואתם היודעים מאיזה צד אין בידו שן

גביר נעלה הגיעוני קונטריסי החכמים הנשאים אשר שם קונטרסך בענין השאלה ששאלת ממני בהיותי פה בדבר החבורות ואני במקומי אני עומד על הצד ששאלתני בו והוא שעשית הנחה שהמצוה היה קברן ועל זה הצד כדעתי אז דעתי עתה אבל הם הודיעוני שלא היה קברן ונתנו לזה הוכחה גמורה כמו שתראה בכתבי שכתבתי להם, ועל זה הצד אין ספק שיפה דנו וחזקה עליהם שדבר ה' בפיהם אמת. אמנם עם כל זה (יט) אם הדבר ביד השליש הוא נאמן אבל הם כתבו לי שאינו בידו ומה יש לי עוד בדבר זה והרי המשיב אינו יכול להשיב אלא על צד הנחת השאלה, ואני ידעתי החכמים הנשאים ההם גדולים בחכמה וביראת חטא, (כ) והשם יודע כי לו ידעתי שיצא פסק דין מלפניהם על הנדון לא השבתי כי מי אנכי שאבא אחר פסק דינם אבל גביר נעלה ידעת שבאת אלי בשמם לכתוב דעתי ולכבודם ולכבודך כתבתי כמונח על מה שכתבתי

עו כתבת לאה נשאת לראובן זה עשרים שנה או יותר וקיים לה בשטר כתובה מנה מדרבנן והוסיף לה מדיליה חמשים זהובים של זהב והודה שהכניסה לו בנדוניא מאה זהובים של זהב באחריות כל נכסי ובקנין גמור ולאה הפקידה שטר כתובתה ביד רחל קרובתה ועכשיו מת ראובן בעלה בלכתו דרך וליניצא"ה והנה תבעה לאה הנזכרת שטר כתובתה מרחל שהפקידה אותו בידה ורחל החזירה אותו לה קרוע וחתוך בראש נוסח שטר כתובה שנהוג לכתוב בכתובות ביום פלוני בכך