ר"ן קיח

דמילתא פסיקתא היא דאמרי רבנן נקרע פסול נתקרע כשר ובודאי תפסינן לחומרא דבין כרב יהודה בין כאביי אם נמצא כך או כך פסול ואם יש בקריעות שתי וערב אע"פ שאינן מכוונין חיישינן ולא מגבינן ביה אבל אם נקרע לצד אחר שלא במקומו מן המקומות שאמר רב יהודה ואף אינו נקרע שתי וערב וראיה שנפרע ליכא לא חיישינן ומגבינן ביה ואם אפשר שהיה קרע ב"ד והוסיף על קריעתו והבדיל כדי לערער בדבר חוששין ואין מגבין בו כלום ע"כ. הנה שהוא ז"ל סובר דאביי לא פליג אדרב יהודה ובכל גוונא מינייהו מפסיל

וכן לשונו שכתב אבל אם נתקרע לצד אחר שלא במקומו מן המקומות שאמר רב יהודה נוטה דלרב יהודה כל שלא נקרע או במקום עדים או במקום זמן או במקום תורף פסול ואפשר שדקדק כן מדאמר מקום עדים ומקום זמן ומקום תורף ולא אמר מקום עדים וזמן ותורף ועוד דאי איתא דבעינן שיהא נקרע בכל המקומות הללו לא היה צריך לומר מקום הזמן ומקום התורף שהרי הזמן בכלל התורף הוא כדמוכח בפרק כל הגט אלא ודאי לכך פרטו לומר שכל שנקרע באחד ממקומות הללו פסול ומעתה מי יגבה ממון הפך מתשובת רבינו האיי גאון ז"ל וכ"ש שיש לחוש ג"כ לתשובת הרא"ש ז"ל ונראה שדקדק כן מלשון נתקרע דמשמע מעצמו אלא דקא בעי תלמודא איזה קרע מוכיח שנעשה בכוונה וקא מפרש רב יהודה מקום עדים וכו' לפי שכל שהוא חוץ למקומות הללו הדבר מוכיח שלא נעשה כדי לפסלו שאם היה כך במקום עיקרו של שטר דהיינו באחד ממקומות הללו היו עושים כך שכך נהגו וכל שאינו כן הדבר מוכיח שנתקרע מעצמו ואע"פ שכשהוא במקומות הללו עדיין אפשר שנתקרע מעצמו כל היכא דאיכא לספוקי מספיקא לא מגבינן ביה ואביי נמי דאמר שתי וערב היינו ג"כ לתת סימן להכיר אם נעשה הקרע מאליו אם לאו ולפיכך אומר הרא"ש ז"ל (ג) שכל קרע מוכיח בבירור שלא נעשה מאליו אע"פ שאינו באותן המקומות ולא שתי וערב פסול לפי שהתנא לא הכשיר אלא בשיש הוכחה שנעשה מאליו זהו סברתו ז"ל ובודאי שאינה מכרעת כל כך שהרי אפשר לומר שנתקרע כולל כל שהקרע מוכיח שלא נעשה כדי לפסול את השטר ובין שנעשה מאליו או על ידי אדם שלא בכוונה לפסלו נתקרע מקרי ואע"פ שאינה מכרעת ראוי לחוש אליה

ומה שאמרת שאפשר שלא כתבו אלא כשנקרע כל התורף אבל לא בזמן לבד (ד) איני רואה לו ענין כלל דודאי אפילו במקום שאינו פוסל כתב כן שאילו בפוסל מאי איריא כשהדבר מוכיח שנעשה בכוונה הרי אפילו סתמו פוסל. וכן מה שדמית זה לגזייה אין ענין כלל דודאי אילו היה יודע שנחתך הזמן ממנו שלא בסבת פרעון או דבר שהוא פוסל את השטר אינו נפסל אבל כשיצא קרוע במקום הזמן יש לחוש בו שמחמת פרעון או מחילה נקרע ונפסל. לפיכך איני רואה שיהא ראוי לגבות בשטר זה אבל מה שכתבת דיש שפסלוהו מחמת חשש תנאי ואחרים דחו זה לפי שצריך לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי בראש היה נזכר לבסוף ע"כ. אם היה ראוי לחוש לתנאי זאת הדחייה אינה כלום (ה) לפי שלא אמרו צריך לחזור מעניינו נו של שטר בשיטה אחרונה אלא (ו) לפי שאין למדין משיטה אחרונה אבל לא לומר שיחזור בשיטה אחרונה התנאי שהוא בראש השטר שזה דבר בטל הוא אבל ודאי בכיוצא בזה כיון שאינו מקום שכותבין בו תנאי (ז) אין לחוש בו לתנאי מדאמרינן בתוספתא בפרק בתרא דבבא בתרא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו של שטר פסול שלא מגופו כשר כלומר שאם יש מחק במקום שאינו גופו של שטר אלא במקום מאותן מקומות שכותבין לשופרא דשטרא (ח) כשר ואין חוששין שמא תנאי היה בו לפי שאינו מקומו ומכאן אתה למד לכיוצא בזה

עז עוד כתבת מעשה ביבמה אחת שהלכה יבמה להתירה לעיר ביניא"ש ממלכות קאשטיליא והביאה גט חליצה כתוב וחתום שנחלצה כמצוה