ר"ן קיד

שנתפרשו בענין שודא, אבל כאן רואה אני הכרעה לחברת מנוי הקברים לפי שהוא היה מאותה החבורה ותניא בתוספתא (ג) האומר תנו מאתים זוז לבית הכנסת ינתנו לבית הכנסת הרגיל בו ואם היו שנים ורגיל בשניהם ינתנו לשניהם. (ד) ואף כאן כיון שהיה רגיל בחבורת הקברים נראה שאי אפשר להוציא חבורת אותן הקברים מכלל אותן חבורות ונמצאת אותה חבורה זוכה ברביע ההנחה

ואע"פ שכתבת בשאלה לשון זה וכל אלו החבורות יש להם להוציא מעות זולת מנוי הקברים, ע"כ נראה שהכוונה היא שאין עליהם להוציא מעות תמיד אבל לפעמים הם מוציאים מעות שאם לא כן אותו המצוה מקהל פירפינייא"ן שעשה הנחה להם לאיזה דבר ישמשו מעות הנחתו, אלא ודאי נראה שלפעמים הם מוציאים מעות אע"פ שאין הענין תדיר כל כך כהוצאת יתר החבורות, וכ"ש שאפילו לא היתה הכרעה לחבורת הקברים ויהיה דינה עם שאר החבורות בשודא דדייני נראה שראוי להכניסה לזו בתוך השודא שהרי העיד עד אחד שהמצוה אמר כי עזב להם דבר מה בצוואתו וזה העד (ה) אע"פ שהיה קרוב למצוה כשר הוא לדבר זה שאין כאן נגיעת עדות אם תנתן ההנחה לחבורה אחת או לאחרת והוי ליה כההיא דאמרינן בריש חזקת הבתים (דף כט) מי לא עסקינן דנקיטי אגר ביתא וקיימי ואמרי למאן ניתביה. ואע"פ שאין עד אחד קם לממון אעפ"כ הדברים מראין שהדבר אמת. ולפיכך יש לזכות חבורת הקברים כדין השודא אפילו לא היה רגיל בה וכ"ש שכיון שהיה רגיל בה זכתה, מאותה תוספתא שכתבתי, (ו) ואף על פי שעכשיו פשט המנהג בפירפינייא"ן שהנודר סתם לד' חבורות יפרע לאלו הד' ר"ל ת"ת וחולים ומאור וצדקה, הרי ראובן בעת שצוה לא היה בפירפינייא"ן ולא היה יודע במנהג זה שכבר בא בתוך השאלה שכשהיה דר בפירפינייא"ן לא היה בפירפינייא"ן קופה של צדקה ולפיכך אין לומר שעל דעתם צוה, ולפי זה נראה שחבורת הקברים זוכה ברבע ההנחה ונשארו בספק ת"ת וחולים וצדקה, שאע"פ שאפשר לדון ולהוציא הצדקה מכללן (ז) מפני שלא היתה אותה חבורה בפירפינייא"ן בעת שהיה דר שם וקרוב הדבר לומר דמיקרי רגיל באחרות ולא בה, ועוד (ח) דתנן סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת שאין אנשי גליל מכירים את תרומת הלשכה ובודאי מכירים היו בה אלא מתוך שהיו רחוקים מירושלים כשהיו אומרים תרומה סתם לא היה דעתם לתרומת הלשכה

וזה היה אפשר לדמותם אילו לא היה זמן רב שיצא ראובן מפירפינייא"ן ושבאותו זמן לא היה חבורת צדקה בפירפינייא"ן אבל בנדון זה שעברו עשר שנים שלא היה בפירפינייא"ן אין ראוי לקרותו רגיל באותן חבורות שהיו בעיר כשדר שם כי כבר היה לו לחשוב כי אפשר שנתחדשה שם חבורה או חבורות. ועוד כי מי יודע אם היה זכור מאותן ד' חבורות שהיו שם בזמנו. ולפיכך איני רואה הכרעה מבוארת בין אותן ד' חבורות אלא חזר דינן לשודא דדייני והוא שיראו התלמידי חכמים שבעיר איזו אחת מארבע חבורות ההן יש לדון בה שלא היה דעת המצוה קרוב אליה או שאינה צריכה כ"כ מעות וכיוצא בדברים הללו ואותה חבורה יוצאה מכלל הארבע חבורות. ואין לומר שיש תקנה בדבר שבני העיר יחלקו המעות לאותן חבורות כמו שירצו כדי לצאת מכל ספק מדאמרינן (ט) ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי שזה לא נאמר אלא בדבר הנמסר לבני העיר (י) אבל בפוסק צדקה וממנה בה גזברים פרטיים לא. ולפיכך לא מצאתי בזה דרך אחרת, ואין לחלק ולומר דהכא לא שייך למימר שודא דכי אמרינן הכי ה"מ היכא שהמצוה לא היה דעתו אלא על אחד כי ההיא דנכסי לטוביה (יא) אבל כאן הרי נראה מאותו העד האחד שעמד לפניו בעת צוואתו שדעתו היה לעשות הנחה לכל חבורות פירפינייא"ן שהרי שאל כמה הם ולפיכך לא שייכא בכאן שודא משום (יב) דודאי אילו היו שני עדים מעידים בזה היה נופל זה הספק אבל כאן אין אלא עד אחד (יג) שאינו קם לממון ויש לנו לילך אחר לשון הצוואה שהוא עשה ההנחה לארבע