ר"ן קיג

שידון להם בדיניהם לעולם ואפילו היו דיניהם כדיננו באותו ענין ע"כ לשונו. ומה שכתבת שעל כרחנו אנו צריכים לחלק כן דאי לא תימא הכי הא דאמרינן בהגוזל (דף קיג) מכריז רבא וכו' האי בר ישראל דידע סהדותא וכו' לא הבנתי דבריך דהתם לכותי הוא דמסהיד ישראל חבריה והכותי תובע את ישראל בערכאות שלו ואע"ג דישראל קא מסהיד אינו עובר משום בל תשים דאשימה אזהר רחמנא והא אינו משים לפניהם, ש וזה פשוט

עד עוד שאלת ראובן נשבע לקדש לאה כל זמן שתבקשנו פלונית לקדשה מכאן ועד פסח ואסר עליו הנאת כל תשמיש מאשה אחרת שיקדש זולתה ולכל פעם שיהיה נשאל על האיסור שיחול תיכף האיסור ואחר כך על ידי בעלי לשון הרע נשבע שלא יקדשנה ואמר עוד אני מקבל בנדוי שלא אקדשנה. ובקשת לעמוד עשרה על דעתי אם יש ממש בשבועה שנייה ובקבלת הנדוי

תשובה חוששני לשבועה שנייה לפי שנראה שהיא חלה לבטל את שבועה ראשונה בכולל שהרי מכח שבועה ראשונה אינו מושבע לקדשה אלא כל זמן שיבקשנו אותו פלוני ולא עוד אלא שאפילו לבקשת פלוני אינו מושבע לקדשה אלא מכאן ועד פסח ונמצא ששבועה שנייה חלה בהיתר מן הפסח ואילך קודם הפסח ג"כ חלה עליו שלא יקדשנה כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני, ומתוך שהיא חלה באותו זמן שאינו מבוקש לקדשה חלה נמי כשהוא מושבע לקדש דהיינו כשיבקש אותו פלוני דהוה ליה (א) כנשבע שלא יאכל מצה שאסור לאכול מצה אף בלילי הפסח, אלא שאיני תוקע עצמי בזה מפני שנראה שהשבועה הראשונה היתה להנאת חבירו שהרי אמר כל זמן שיבקשנו פלוני וג"כ נראה שזאת השבועה היתה על (ב) תנאי שדוכין שהיו בינו לבינה ולא כל הימנו להפקיע זכות אחרים (ג) ולפיכך יהא נשאל על שבועה שנייה ויתירו לו נדויו ויקיים שבועה ראשונה

עה גביר נעלה י"א שאלת ראובן היה שכיב מרע בארץ צרפת וצוה לביתו בכתב המדינה ובתוך דבריו שאל לאחד מן העומדים לפניו כמה חבורות יש בפירפינייא"ן ויען אליו ארבעה המה. אמנם לא פירש יותר ולא הזכיר שמותם ואז אמר ראובן המצוה הנני עוזב לד' חבורות שבפירפינייא"ן סך פלוני יתחלק בדרך שוה והנה בעיר חמש חבורות רשומות ואלו הן תלמוד תורה וחולים ומאור וצדקה וקברים וכל אלו החבורות יש עליהם להוציא מעות זולת מנוי הקברים, אמנם זה המצוה עמד בפירפינייא"ן כמו שנה זה עברו עשר שנים ואז לא היה בפירפינייא"ן קופה של צדקה וזה המצוה היה ממנוי הקברים ויהי כי ארכו לו הימים בארץ צרפת נסע וילך לגור בפירפינייא"ן ויהי היום בתוך חליו שאל ואמר מי הם הברורים ממנוי הקברים והשיבוהו פלוני ופלוני אז אמר ראובן המצוה בטוב מוסרם יכבדונני אחר ההעדר כי עזב להם דבר מה בצוואתו, ואחרי מותו העיד בדברים עד אחד לבדו רק שהוא קרוב אח לאשת המת אח היה ונתרחק והמנהג היה בפירפינייא"ן פשוט על כל העולה לקרוא בתורה וידור נדר לכבוד ה' סתם לארבע חבורות יפרע לאלו הארבעה, ר"ל תלמוד תורה וחולים ומאור וצדקה וחבורת הקברים לחלק יצתה ובתוך הארבע לא נהגו למנותה, אמנם יש כמו ג' שנים בקרוב שאחד מיחידי הקהל בפירפינייא"ן והיה ממנוי הקברים וכשצוה לביתו עשה הנחה לאותה חבורה, ע"כ דבריך

תשובה (א) המצוה האומר אני מניח כך לד' חבורות והיו בעיר חמש כל שאין אנו רואין הכרעה בין אותן החבורות הוה ליה כההיא דאמרינן בפ' הכותב (דף פה) ההוא דאמר נכסי לטוביה וכו (ב) שניהם קרובים שניהם שכנים שניהם תלמידי חכמים שודא דדייני. ואף כאן אילו אמר הריני מניח כך לחבורת מצוה והיו שם הרבה חבורות ואין הכרעה מבוארת ביניהם דנין אותה בשודא דדייני ע"פ הפירושים