ר"ן קיא

אינו אלא מדבריהם ואדרבה יש לנו לומר שלא שינה ולא עבר על דעתו של בעה"ב ונמצא משתכר שהרבית שלו ואין כאן איסור, שמא תאמר מ"מ בספק ההלואה עבר אלאו דשימה הרי הדבר ברור (ה) שאין הלוה עובר משום לא תשימון עליו נשך כדאמרינן בסוף איזהו נשך (דף עא) מלוה עובר בכלן לוה עובר משום לא תשיך ולאחיך לא תשיך ולפני עור לא תתן מכשול. הרי כאן מפורש שאין הלוי עובר משום לא תשימון עליו נשך וכן כתבו התוס' בפירוש בריש איזהו נשך (דף סב) גבי ההיא דתניא התם ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב פוטרים את המלוה ואת הערב מפני שיש בהם קום ועשה. ורשב"ם ז"ל בדקדוק גמור כתב בפ' המוכר פירות (דף צד) עלה דההיא דאמרינן דמשעת כתיבה עבר ליה בשימה דאמלוה קאי ולא אלוה שאין הלוה עובר בלא תשימון עליו נשך. אבל מ"מ יש לך לומר דלוה ג"כ עבד איסורא בשעת הלואה דקא עבר אלפני עור לא תתן מכשול כמו שהמלוה עובר משום לא תשימון עליו נשך כמו דאמרינן בסוף פרק איזהו נשך (דף עב) דלוה שה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול

ועם כל זה איני רואה שום מנוס לומר שלא עברו מלוה ולוה בשעת ההלואה כיון שהתנו להשביחם ולהלוותם על משכונות כסף וזהב, שאפילו תאמר שדעתו של לוה היה לשנות מ"מ כיון שאין זה מפורש בשטר כבר עשו שימה מדרבנן. ואין לומר שדעת מלוה ולוה היה לשנות דא"כ היו מפרשין כך בשטר שעם כל זה היה הריוח מותר לדברי ר"י וכמו שכתבתי. ועוד שכיון שלא פירשו כבר עשו שימה מדבריהם. מעתה הדבר ברור שהם התנו על רבית דרבנן ונמצא לפי זה שהנפקד מתחייב בקרן ולא בריוח, אבל עדיין אכתוב אליך צד היתר בריוח על צד מיוחד אחר שאגמור לישא וליתן על כל דבריך

עוד כתבת והאמת שקבלו הסך מיד נכרי אחד בגלל ראובן עד ולא ראיתי בזה צד היתר, כל שכתבת בזה יפה אמרת. עוד כתבת והנה הורו לו שהוא נשבע לבטל את המצוה ולא יפרע לא את הקרן ולא את הרבית ואתה חלקת עליהם לומר שגובה את הקרן (ז) משום דקי"ל כרבנן דאמרי גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית ע"כ. אין ספק שיפה דנת. אבל לענין מה שבא בתוך דבריך בלשון הזה וא"כ בנדון שלפנינו שהכל ביחד דין הוא שלא יגבה כלום דהוי כמו שטר מוקדם, ע"כ. בזה איני מבין דבריך שהיאך הוא כאן הכל ביחד והלא המאה וחמש פרחים מקרן הפקדון מבוררים הם וליכא למגזר הכא שמא יגבה מזמן ראשון. (ח) ולא עוד אלא אפילו כלל הקרן והרבית בסך אחד ואינו נזכר וניכר שיהא שם רבית כלל איכא מאן דאמר דגובה את הקרן ולא גזרינן שמא יגבה הרבית כדאמרינן שמא יגבה מזמן ראשון גבי שטרי חוב המוקדמין דלא דמי דהתם אי גבי מזמן ראשון הרי הכל אסור שטרף מן הלקוחות שלא כדין כל הממון אבל כאן (ט) אפילו יגבה את הרבית כקרן שבשטר לא עבד איסורא בקרן ולא קנסינן היתרא משום איסורא

וכן מה שכתבת שחייב לקיים שבועתו ולפרוע הקרן, יפה אמרת. אבל מה שראיתיך נושא ונותן לומר שחלה שבועה בכולל לעבור על המצוה ומטעם זה באת לומר דכיון שכלל הקרן והרבית יחד חלה שבועתו אפילו על הרבית. אם לענין חיוב קרבן שבועה נתכוונת אינו ענין לנדון שלפנינו, ואם לענין שיהא חייב לעבור על האיסור כדי לקיים שבועתו כיון שנשבע לכולל, זו לא אמרה אדם מעולם ח"ו (י) שהנשבע לאכול נבילות האסורות לו ואף אם כללם בהיתר שיהא חייב כדי לקיים שבועתו לאכלם ואף כאן אע"פ שהרבית מדבריהם אין מחייבים אותו לפרעו שהחכמים (יא) העמידו דבריהם במקום תורה בשב ואל תעשה:. ש

וכן מה שאמרת דליכא למימר דכיון דהותר מקצתו הותר כלו כדאמרינן בפ' ד' נדרים (דף כח) גבי ראה אוכלים תאנים וכו' וב"ה אומרים אלו ואלו מותרים משום דלא