ר"ן קח

דילמא אמרה בדדמי כל היכא דאיכא למיחש כדאיתא בפרק האשה שלום (דף קיד) ה"נ בעד אחד ועובדא דכרקום נמי מוכח דבעד אחד במלחמה בעינן וקברתיו דאמרינן התם שמת וקברתיו וכבר ידעתם (ב) שיש חולקים עליהם וסוברים דעד אחד במלחמה, דעד לימא בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומינסבא אבל בדדמי לא חיישינן דלאו משום הכי מספקא לן הילכך כיון דחזינן בעובדא דדגלת דעד אחד מהימן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא גופה דייקא דהא במים לא דייקא דהא מים כמלחמה דמי אלא ע"כ טעמא דעד אחד משום דמהימן הוא וכיון דמהימן אפילו כי. לא אמר קברתיו סגי דלא חיישינן דאמר בדדמי זהו טעמן של א בעלי סברא זו ובודאי שדברים נכונים הם וקרובים אל הדעת

אבל מאחר שהרב אלפסי ז"ל והרמב"ם ז"ל הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפי' לעד אחר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור אשת איש כנגדם הילכך ודאי לענין מעשה בעינן שיאמר מת וקברתיו. ואעפ"כ כנדון זה קרוב: הדבר לומר שדברי נכרי זה הרי הם מועילים כאילו אמר מת וקברתיו (ג) דודאי לא בעינן. דלימא דוקא) קברתיו אלא כל שהוא אומר דברים שאין לתלותן שיאמר אותן בדדמי בההוא סגי דהא בעובדא דדגלת לא אמר קברתיו ואפ"ה אסבוה לדביתהו דבמת בלחוד הוא דחיישינן דאמר בדדמי אבל נכרי זה שאמר שראה אותו מת על שפת הים וששאל לצופה המגדל כמה יש שהגיע ליבשה ואמר לו כמו ששה ימים כל כה"ג ודאי לא משמע דאיכא למיחש דאמר בדדמי

(ד) ומה שנסתפקתם דדילמא כי אמר מהימן עד אחד היכא דאמר דטבע ודאי כגון דשהה עליה כדי שתצא נפשו דכיון דבכי האי גוונא אם נשאת לא תצא כי אתא נכרי מסל"ת שראהו מת סתם שרינן לה אפילו לכתחלה אבל הכא שלא העיד מעולם דטבע ולא שראו הספינה שאבדה בכי האי גוונא נותנים עליו חומרי חיים וכדאיתא לכתחילה כיון דבכה"ג היא לא דייקא וסהדא נמי עביד לאסהודי בדדמי זהו מה שחששתם ואין בו מקום לחוש חוץ מכבודכם דהא בעד אחד במלחמה ליכא למימר הכי וכמו שכתבתם והרי הרמב"ן פשט לבעיין דעד אחד במלחמה מדאמרינן בפרק האשה. בתרא (דף קכב) בההוא נכרי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרקום) ביתר ומתו וקברתים דשעת מלחמה וחורבן היתה ומת סתם במלחמה משמע וכ"ש בששים בני אדם כאחד דודאי במלחמה משמע ואפ"ה התירו נשותיהן ובהא ודאי אין לבא עליו מן הטעם שכתבתם

ולפיכך קרוב הדבה שיספיק עדות נכרי זה כאילו אמר מת וקברתיו אלא שאין להתיר האשה מן החששות שאסדר לפניכם. חדא מדאמרי' בגמ' בפ' האשה בתרא (דף משמע בהדיא דדוקא כי חזיוהו בשעתיה הא לאו הכי חיישינן. ומה שאמרתם כי הרמב"ם ז"ל כתב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים כ"ד שעות (ו) דעו שנוסחא משובשת נזדמנה לכם וכך היא נוסחתו האמיתית אחר שהושלך מן הים שעות. וכ"ד שיש שם בספרכם טעות סופר הוא ולפיכך כתב הרב ז"ל שעות דכיון דאמרינן בגמרא וה"מ דכי אסיקוהו חזיוהו בשעתיה דקדק הרב ז"ל דדוקא כשראוהו באותה שעה בעצמה אבל כל ששהה שם עד שעה שנייה דהיינו שעות חיישינן ולא שרינן לה. ומה שתמהתם על מה שכתב ונתפח דמשמע דדוקא נתפח ובגמרא לא משמע הכי יפה דקדקתם וכבר הקשה עליו הרשב"א ז"ל מזה בחדושיו. ואפשר שהרב ז"ל תפס לו הלשון האמור בגמרא דאמרינן אבל אשתהי מתפח תפח כלומר דודאי תפח ואף לזה כיון הרמב"ם ז"ל לומר דכיון ששהה