ר"ן קז

הנאה שהוייתה שלהן אוסרת אמרינן דיש שבח סמנין בבגד יש להחמיר ולומר דכל כה"ג כאילו נתערב שם גוף האיסור הוא שאין להתירו מטעם זה וזה גורם ליתא (יא) דכי אמרינן יש שבח עצים בפת היינו לומר דכיון ששבח עצים ניכר בפת שבא על ידי גורם איסור לבדו אין להתיר הפת מטעם זה וזה גורם דגורם של איסור ניכר וגורם של היתר אינו ניכר אבל כאן שאיסור והיתר נצטרפו לאותו שבח סמנים שניכר בעור מסתברא דשרי דהא תלמוד ערוך שכשם ששבח עצים בפת כך שבח שאור בעיסה דטפי חשיב טעמא מחזותא דבחזותא שקלינן וטרינן אי מילתא היא אי לאו מילתא היא (יב) וטעמא ודאי מילתא היא ואפילו הכי אמרינן בשאור של חולין ותרומה שנפלו לתוך העיסה ולא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו דלמאן דאמר זה וזה גורם מותר שרי אלמא כל שאין ממש של איסור שם בשאור שנתבטל אלא שנשאר טעמו אע"פ ששבחו ניכר בעיסה כיון שאותו שבח בא עליה משני גורמים שרי והכי נמי דכוותה. ועוד מצאתי שם בירושלמי בפרק ג' דערלה בלשון הזה גבי צבע של איסור שנתערב בשל היתר מאי כדין אם יש בו כדי לצבוע את רואה ההיתר כמי שאינו והאיסור יש בו כדי לאסור אם אין בו כדי לצבוע את רואה ההיתר כמי שאינו והאיסור אין בו כדי לאסור ע"כ. אלא שלא נתברר אסמנין ש בסמנין או אמי צבעים במי צבעים בלחוד

מכל אלו הטעמים יש להתיר נדון שלפנינו ולא שהייתי מתיר אותו בתחלה שמתוך שאנו מדמין בדברים עמוקים כאלה לא נעשה מעשה אלא שכדאין הם הדברים לסמוך עליהם במה שפשט מנהגו להתיר שכבר אמרו בירושלמי הלכה שהיא רופפת בידך צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. ובגמרא דילן נמי אמרינן נמי בפרק הקומץ רבה (דף לב) א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דכי אמר רב אריוח והא רב אית תליה מנהגא והאידנא נהוג עלמא בסתומות וכו'

עא שאלתכם האצילים הגיעתני על דבר יהודי אחד שהיה שמו מיימון מלאקי שהיה בספינה שנטרפה זה כמה שנים ומעולם לא נראה איש מכל האנשים אשר הלכו בספינה ההיא כי אם מפי אנשים סוחרים עברו דרך שם זמן מועט אחרי הרעש ההוא והכירו חלקי הספינה מוטלים בים ומגינים רשומים בחותם רב החובל ודנוה לשבורה והאנשים היורדים בה לנטבעים ועתה מקרוב בא נכרי אחד ואמר מסל"ת כי הוא היה מכיר מיימון מלאקי והכירו על שפת הים מת והכירו בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סימן שהוה בראשו: וסימן אחר מובהק היה בזרועו ושאלוהו כמה ימים יש מזמן הטביעה עד זמן שראהו והשיב כמו ששה שבועות, עוד נשאל אם ידע הזמן שהוא הגיע בשפה אמר שדבר זה שאל לצופה המגדל שהיה סמוך למקום ההוא ואמר לו כמו ששה ימים. ואתם נסתפקתם בנדון זה מהטעמים שכתבתם בשאלתכם

ואני מסדר לפניכם הדברים שראוי לשאת ולתת בהן על סדרן ובתוך דברי אבאר מה שנסתפקתם. ראשונה צריך לבאר אי בעינן בנדון זה שיאמר העד ד מת וקברתיו, כבר ידעתם שדעת הרב אלפסי והרמב"ם ז"ל (א) דעד אחד במלחמה ובמים דבעינן מת וקברתיו ואבאר לכם טעמו. הוא ז"ל סובר דכיון דבעיין דאיבעיא לן בפ' האשה השלום (דף קטו) בעד אחד במלחמה לא איפשיטא אלא מההוא עובדא דדגלת דבפרק האשה בתרא (דף קכא) דמשמע התם בהדיא דבמים עד אחד נאמן ומים כמלחמה דמי כדאי' בפרק האשה שלום ודף קטו) הילכך כיון דלא איפשיטא אלא מההיא סובר הרב ז"ל דדוקא כי ההוא עובדא דליכא למימר דאמר בדדמי דהא אסקינן אגישרא דשביסתנא וכדאיתא התם ודכוותה נמי בעד אחד במלחמה דוקא באומר מת וקברתיו וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' אחרון מהלכות גירושין דסבירא להו דכי היכי דבאשה עצמה חיישינן