ר"ן קו

אלא שמצאתי סעד לדברי הראשונים ז"ל לקיימן שאמרו. דבעיין לא איפשיטא ממקום אחר דגרסינן בפרק האשה שהיא עושה צרכיה (ס"ב) תנן התם חרסין שבלעו משקין טמאין וכו' אמר ריש לקיש לא שנו אלא משקין קלין וכו' ור' יוחנן אמר אחד משקין חמורין ואחד משקין קלין והתם אותביה ר' יוחנן לריש לקיש מהא דרביעית דם שנבלע בכסות אם מתכבסת ויוצאה ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה ודחינן לה אליבא דריש לקיש בדם תבוסה דרבנן אלמא ר' יוחנן ברביעית דם מן המת ממש מוקי לה ועל כרחין סבירא ליה לר' יוחנן דחזותא לאו מילתא היא וכיון דקי"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש משמע דנקטינן לה הכי וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בהלכות טומאת מת דרביעית דם מן המת ממש וזה יותר מכריע למנקט מבעיין דחזותא לאו מילתא היא דההיא דרבא אפשר לדחותה כמו שכתבתי

כללו של דבר הראשונים ז"ל לא רצו להכריע כלל ואמרו דבעיין לא איפשיטא. אלא שעדיין לא נתבררו יפה דברי הרמב"ם ז"ל שכתבה לההיא דרביעית דם בדם המת ממש ובפרק ד' מהלכות גזילה כתב בעיין דשבח סמנים כאילו לא איפשיטא ואף שם כתבה בענין זה תמוה מאד. וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל ובעיקר פסקו תמוה בעיני אלא שדעתו רחבה מדעתנו. בין שתאמר דבעיין איפשיטא מסוגיא דפ' האשה שהיא עושה צרכיה דמאי דדחינן לה בדם תבוסה דחייה בעלמא היא לאוקומה כר"ל או שתאמר דבעיין לא איפשיטא כדברי הראשונים ז"ל לענין איסורי הנאה של דבריהם איכא למנקט לקולא דחזותא לאו מילתא היא אלא באותן איסורי הנאה בלבד דגלי בהו קרא דהיינו ערלה ושביעית אבל בע"ז דלא גלי לא גלי. (ח) אלא שיש להחמיר עוד ולומר דכיון דאמרינן התם בפרק הגוזל (דף קא) גבי שביעית שאני התם דאמר קרא תהיה בהוייתה תהא דאע"ג דהאי תהיה מצטריך לן נמי לומר שאינה יוצאה לחולין כדאיתא בפ' האיש מקדש ובשאר דוכתי ואפילו הכי דרשי ביה נמי הא, בע"ז נמי כיון דכתיב בה והיית חרם כמוהו אע"ג דמצטריך לן לכל שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו דרשינן ביה נמי הא, ואע"פ שאין הדברים מראים כן אפשר שנדחוק עצמנו בזה כדי שלא להקל יותר באיסור הנאה של ע"ז מערלה ושביעית. (ט) ואעפ"כ כיון דנקטינן מבעיין לענין איסורי הנאה של דבריהם דחזותא לאו מילתא היא אפילו תאמר (י) שהחמיר הכתוב בע"ז מבערלה ושביעית אפילו הכי אין גוף האיסור שם כיון דחזותא לאו מילתא היא אלא גרמת הנאה הוא שאסר הכתוב וכל שההנאה באה על ידי שני גורמים כנדון שלפנינו יש להתירו מטעם זה וזה גורם

שמא תאמר לא כי משום דבפ' כל שעה (כ"ו) אמרינן דיש שבח עצים בפת והיינו לומר ש שכיון ששבח העצים ניכר בו אין להתירו מטעם זה וזה גורם אלמא כל כה"ג כאילו גוף האיסור נתערב בו חשבינן ליה ומסתברא ודאי דכי היכי דאמרינן דיש שבח עצים בפת הכי נמי יש שבח סימנים בבגד שהדעת נותנת כן ועוד למדתי זה מדגרסינן בירושלמי דמסכת ערלה אמר ר' אבא בר ממל הניית ערלה בטלה ברוב מתניתין פליג ועל אבא בר ממל תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק פתר לה קדירה בקדירות. נ"ל דמסיפא הוא דפרכינן עליה דר' אבא בר ממל דקתני סיפא דההיא בפרק ג' דערלה נתערב באחרים יעלו באחד ומאתים ופתר לה קדירה בקדירות, כלומר דנתערב באחרים אקדירה קאי וטעמא משום דיש שבח עצים בקדירה כדמסקינן בפ' כל שעה (כ"ו) כוסות וצלוחיות אסירי משום דיש שבח עצים בפת ומדפרכיה מההיא ולא פרכיה מדתנא לעיל מינה דהוה שייך שפיר טפי דר' אבא גבי צבע אמרה למילתיה כדאיתא התם דוק ותשכח משמע ודאי דלא מצי למפרכה מההיא דההיא משום דיש שבח סמנים בבגד ולא מיקרי דד הניית ערלה בלחוד וכדמשני ליה תפתר קדירה בקדירות

וכיון שהדברים נראין דאפילו תמצא לומר דחזותא לאו מילתא היא אפילו הכי באיסורי