ר"ן קא

ואני איני מכניס עצמי אי בעינן לאדם מ' סאה או לא לפי שדבר זה כבר נחלקו בו הראשונים (ב) ואע"פ שהדברים נראין דאפילו לאדם לא בעינן מ' סאה בטובל במעין אלא שיהא כל גופו עולה בו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אעפ"כ באיסור כרת ראוי לחוש לדברי המחמירים ולהצריך מ' סאה לאדם אע"פ שהוא טובל במעין. ולפיכך אני מסתפק במה שכתב (ג) שאותו מקוה מימיו פעמים עולין פעמים מתמעטין ולא ידעתי אם הוא רוצה לומר שהוא מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה ואם הוא מוחזק בכך קרוב הדבר שאין לסמוך על חזקתו הראשונה אף על פי שעכשיו ג"כ נמצא שלם וצריכה לחזור ולטבול: ומנא אמינא לה מדאמרינן בפ' עשרה יוחסין בקדושין (דף עט) (ד) איתמר קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חוששין לקדושי שניהם וכו' ואמרינן עלה נימא כתנאי מי מוציא מיד מי הוא מוציא מידיהן בלא ראיה והם אין מוציאין מידו בלא ראיה דברי ר' יעקב, ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה ששכיב מרע היה ואם שביב מרע הוא עליהן להביא ראיה שבריא היה נימא דב' דאמר כר' נתן ושמואל דאמר כר' יעקב אמר לך רב אנא דאמינא אפילו לר' יעקב עד כאן לא קאמר ר' יעקב התם דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו אבל הכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו וקי"ל כר' יעקב וטעמא דמילתא משום (ה) דכיון דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו לא אמרינן העמד אדם בחזקת בריא כמו שהיה מתחילה ואע"פ שעכשיו ג"כ הוא בריא לפי שאותה חזקה עשויה להשתנות שהרי החולי מצוי ולפיכך אע"פ שעכשיו ג"כ נמצא בריא אין אותה חזקה מבטלת חזקת ממון והכא נמי אם מקוה אה מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ' סאה אין חזקתו הראשונה שהוחזק שיהא בו מ' סאה מוציאה הטמא מחזקתו דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל. ואין לומר דלא ילפינן להא מילתא איסורא מממונא דהא תלמודא קא מדמי להו ואמר לימא כתנאי ולא דחי לה משום טעמא דהאי איסורא והאי ממונא אלא משום דהתם איכא למימר העמד ממון על חזקתו והכא מי איכא למימר העמד הגוף על חזקתו אלמא אי איכא למימר הכי לההוא מדמינן לה והכא הא איכא למימר העמד הגוף הטמא על חזקתו ואימר לא סבל ולפיכך אם הוא הוחזק להיות מימיו מתמעטים ולעמוד על פחות ממ' סאה צריכה לחזור ולטבול כל זמן שלא ידעה בודאי שבשעה שטבלא היו מ' סאה בו אבל אם לא הוחזק להיות מימיו מתמעטין כל כך שיעמדו על פחות ממ' סאה אע"פ שפעמים מימיו עולין פעמים מתמעטין אין צריכה לחזור ולטבול דהא איכא למימר אוקמיה אחזקתיה שהוחזק שהיו בו מ' סאה והא לא אתילידא ריעותא כלל. ואע"פ שפעמים מימיו עולין פעמים מתמעטין מה בכך. ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם הטבילה אם יש בו מ' סאה אם לאו (ו) דאין סומכין על החזקות בדבר שהוא אפשר להתברר מדאמרינן בפ"ק דפסחים (דף ד') בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למאי נ"מ דליתיה להאיך ולשיולי לאטרוחי להאי מאי וכו' אלמא דכל היכא דאיתיה קמן שיילינן ליה

ומה שכתב עוד האוסר כי כשנמדד אותו מקוה ברום מימיו לא נמצאו רק עשר אצבעות ב' טפחים וחצי ואי אפשר שבל גופה עולה בהן אלא א"כ פניה וגופה כבושות בקרקע ואיכא משום חציצה דבעינן שיהא המים בינה ובין הקרקעית דתני הסם חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלי בתוך כלי לתרומה אבל לא לקודש ומפרש בגמרא טעמא מפני שברו של כלי חוצץ ומאי דאהני בתרומה היינו דוקא בתרומה דרבנן. ואתה השבת בזה (ו) שאפילו פניה כבושין בקרקע אין כאן חציצה דהא קי"ל שהמים מקדימים וכו' כמו שבא בכתבך. כל מה שכתבת בזה יפה כתבת והסכמת להלכה. ועוד דההיא מעלה בעלמא היא בקודש אבל לתרומה מהני אפילו לתרומה