ר"ן ק

ואמרינן נמי בנדרים תלמיד חכם מנדה לעצמו נדויו נדוי. וכי תימא דלאו כל כמיניה לאסור עלינו ארבע אמות דידיה ושאר דברים בשביל קבלתו, ליתא (ו) דכי אמרינן מנודה לתלמיד מנודה לרב מנודה לעיר אחרת מנודה לעירו דוקא בתלמיד שנדה לכבודו אבל במילי דשמיא מנודה לכל ישראל כדמסקינן התם בפרק אלו מגלחין (דף טז) דאין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'. והרי ראובן זה למילי דשמיא נדה עצמו כלומר שאם יעבור על שבועתו שיהא מנודה וכיון שעבר נדויו נדוי

ומה שכתבת עוד אם מתירין אותו שלא ברשות נאמני קהל מאיורק"א שלזכותם ולהנאתם ובפניהם ובפני זקניהם קבל כן או דילמא דכיון שהחרם הזה לא היה רק קנס שקנס על עצמו וכבר עבר מצו למישרי ליה. מסתברא דמתירין אותו מהא דגרסינן בפרק השולח (דף לה) וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והקשו שם והיכי איכא למיחש ל להכי והא קי"ל (ז) המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו והיכי שרי ליה חכם ותירצו שלא אמרו אלא המודר הנאה מחבירו או שנשבע להנאתו כגון שבועת צדקיהו לנבוכדנצר ונדרו של משה ליתרו דאמר ל הקב"ה במדין נדרת לך והתר נדרך במדין אבל כאן שנאסרו כל פירות שבעונם עליה אין כאן הנאת יתומים באיסורם ולא צרכם שכיון שנשבעה נשבעה ואפילו בזה להחזיר ממון להם איסורא במקומו עומד לפיכך מתירין לה אפילו שלא בפניהם ע"כ. והרי נדון זה כיוצא בו וכ"ש שראיתי בטופס כתב ששלח אניוסף חכים דמאיורק"א לנשא אנבונפו"ש אלפכי"ם שהאצילים נאמני הקהל מסכימים בכל אשר יסכים הוא בענייני ראובן הנזכר

ולענין אם צריך שיעמוד בברצלונ"ה וינהוג שם איסור כימים שנהג היתר מסתברא דלא צריך (ח) לפי שכיון שנשבע שלא יזוז מברצלונ"ה בשעה שזז משם (ט) בלבד הוא שעבר שהרי לא נשבע שיעמוד שם אלא שלא יזוז משם אבל מ"ע יש לספק ולומר שלא להתיר נדויו עד שינהוג נדוי שלשים יום כיון שהקל בו ועבר עליו אלא א"כ יראה למתירים שהיה שוגג בזה ולא היה סבור שיהא חייב לנהוג כדין מנודה וא"כ אפילו אם יקבל עליו נדוי ראוי להתירו לאלתר. ובעיקר שבועת תנאו ג"כ נראה שאפשר להתירו אחר ש קהל מאיורק"א חפצים בו וכ"ש שהרשו הנשא אנבונפו"ש על ענינו ולפיכך ש לא להתירו מדעת הנשא הנזכר

סו כתבת מקוה שהוא נובע שהוא מעיין ולא נמדד אבל הוחזק להיות בו מ' סאה וטבלו נשים בתוכו ולמחרת נמדד ונמצא מלא כשיעור מכוון אם עלתה להם טבילה כי יש אחד מרבני הארץ שאמר לאשה שטבלה בתוכו שהיה מחשיב אותה לנדה אם לא תחזור ותטבול ורוח מבינתך יענה אם עלתה לה טבילה ואינה צריכה לחזור ולטבול

תשובה כפי מה שהונחה השאלה הדבר פשוט שאינה צריכה לחזור ולטבול דמאי אמרת העמד, טמא על חזקתו אדרבה (א) העמד מקוה על חזקתו כיון דלא אתילידא ביה ריעותא דאדרבה נמצא שלם ודבר זה פשוט ומפורש בריש נדה ובשאר מקומות בתלמוד עד שהוא כל כך פשוט שאין ראוי להאריך בו. אבל אני נושא ונותן בטענות האוסר וכתוב בהם שאותו מקוה פעמים שמימיו עולין פעמים שמימיו מתמעטין ולפיכך יש לנו לומר שהיה חסר בשעת הטבילה ואח"כ עלה לפי שהיא בחזקת טומאה עד שיודע לך במה נטהרה. וכתב ג"כ ואין לומר דלא בעינן מ' סאה רק גופו עולה בהם מאחר שהוא נובע כדתניא התם מעיין המטהר בכל שהוא דהתם דוקא מחטים וצנורות אבל לאדם בעינן מ' סאה כדתניא בפרק חומר בקודש (דף כב) אמר רבא מקוה שחלקו בסל וגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא א"כ איירי במקוה נובע אפי' הכי אמר דעד דאיכא מ' סאה ואתה אמרת שיש לדחות אותה ראיה: