רדב"ז מח

טהרת הנקבות שאין דרך לגלות ואי אמרת לכתחילה קאמר ממזרת נמי תנסיב לעבדא ומשני עבד אין לו יחס כלומר ואינו נגרר אחר אביו אלא אחר אמו שהיא ממזרת ואין לה תקנה הרי לך בהדיא דממזר נושא שפחה והולד עבד דאע"ג דהו"ל למימר למשפחותם לבית אבותם מ"מ האשה וילדיה תהיה לאדוניה כתיב ומש"ה הולד עבד כעוה ועבד שנשא ממזרת כיון דעבד אין לו יחס ולא משפחה הולד הולך אחר אמו לגבי נכרי שנשא שפחה שלנו או עבד שלנו שנשא גויה נמי לא שנא דתרווייהו חד טעמא אית להו ומפני שראה הראב"ד ז"ל דנקט לישנא דברייתא אחד מן האומות ונקט קרא דברייתא אשר הולידו בארצכם חשב דאיירי הרב בדינא דברייתא ומשו"ה השיג עליו אבל לעניות דעתי לא איירי בדינא דברייתא לענין לא תחיה כל נשמה אלא לענין או הבן הוי עבד או נכרי אבל מודה הרב ז"ל דאי הוי עבד כנעני מותר לקיימו ואם הוא כנעני חפשי אסור לקיימו שהרי הוא בכלל לא תחיה כל נשמה ואם אביו משאר אומות הולך אחר הזכר ומותר לקיימו ואם אביו כנעני אעפ"י שאמו משאר האומות אסור לקיימו דהלך אחר הזכר ובמה שכתבתי אין בדברי הרב ז"ל טעות ולא תורה חדשה. הנלע"ד דוד ן' זמרא: סז שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל בה' איסורי ביאה פי"ט ה"ה כהן הבא על אחת מן העריות חוץ מן הנדה או על אחת מחייבי לאוין השוין בכל עשאם זונה וכו' משמע הא מחייבי עבה לא עשאה זונה וקשיא טובא דמי גרע מישראל הבא על אחת מחייבי עשה השוין בכל דקי"ל שעשאה זונה וכ"כ הוא ז"ל באותם ההלכות וכן נמצא בכל הספרים וכי בכל הספרים השמיטו או על אחת מחייבי עשה: תשובה ודאי לא גרע כהן מישראל וסמך על מ"ש בפרק שלפני זה והשמיט חייבי עשה משום דהוה משמעו דוקא חייבי עשה דשוין בכל עשאה זונה אבל עשה של כהונה לא פסלה והא ודאי ליתא דאפי' דלא עשאה זונה משום דאינו שוה בכל מ"מ חללה היא והולד מביאה ראשונה חלל דקי"ל כראב"י דאמר יש חלל מחייבי עשה של כהונה משא"כ בשאר חייבי עשה דשוין בכל דמביאה ראשונה עשאה זונה ובביאה שניה חללה אבל הדבר פשוט דכל כהן הבא על אחת מחייבי עשה דשוין בכל עשאה זונה דלא גרע מישראל ודו"ק. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: סח שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' אישות ה' י"ט וז"ל אם קדשה בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם אם לא היו שוים פרוטה באותו מקום אינה מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסד ויאבד ולא יהיה שוה פרוטה ודבר של טעם הוא זה וראוי לסמוך עליו עכ"ל וכתב עליו הרמב"ן ז"ל והדברים נראים ומתקבלים ויש חולקים וקשיא לך דמשמע דטעמא דהוי ספק קידושין הוא מפני שיכול להוליכו למדי ואיך יוציא מנה על פרוטה להוליכה למדי וכיון דאי אפשר להוציא עליו מנה אינו שוה פרוטה ולא די זה אלא שקלסוהו: תשובה צריך לתרץ לדעת הרב ז"ל דאם יזדמן לו דרך למדי יוליכנה עמו ונמצא שוה פרוטה במדי ולפיכך הוו קידושין ומטעם זה אפילו ידעינן בוודאי ששוה פרוטה במדי אין כאן ודאי קידושין כי שמא לא ילך למדי וכן העלו המפרשים ז"ל לפי שיטת התוס' שלא חלקו ממתקיים לשאין מתקיים שהם פירשו דהא דשמואל מדרבנן היא כדי שלא יבא הדבר להקל במדי פי' לפירושם כי שמא אחד ממדי ראה כאן שמקדש בתמרה לא חיישינן לקידושין יבא להקל במדי שאם יקדש בתמרה יאמרו לשם לא חששו הכא נמי לא ניחוש לפיכך אמרו ספק מקודשת ותו הקשה על הרב ז"ל דהא דאקשינן עליה דשמואל ממתניתין דתנן בפרוטה ובשוה פרוטה הו"ל לשנויי שקדשה בדבר הנפסד ותירצו דקושטא דמילתא קאמר דאפילו בדבר המתקיים קידושי ספק הוו ולא ודאי הילכך שפיר קלסוה דמסתבר הוא דטעמא משום שמא יזדמן לה דרך למדי מקודשת ששוה פרוטה והא דמקדש בפחות משוה פרוטה והיא אומרת לדידי שוה לי פרוטה והעלה הר"ן בספק התם ה' י"ט משום דודאי לא שוה פרוטה בשום דוכתא אבל הכא דספק שוה פרוטה הוי ספק מקודשת ואפילו ידעינן דשוה פרוטה במדי אכתי מידי ספק לא נפק כדכתיבנא והך חששא דחששו לה שמא הרואה שלא חששנו לה יבא להקל במקום אחר לא חשש לה הרב ז"ל דכ"ע ידעי דאין לקידושין אלא מקומם ושעתם ולא יבואו לטעות ממקום למקום הילכך אם הוא דבר שאינו מתקיים אין חוששין לקידושין והא דאמרינן בגמרא ולאו משום דס"ל כשמואל דמשמע דאין הלכה כשמואל הכי פירושו ולאו משום דס"ל כשמואל לבד פרישו מיניה אלא משום דס"ל כאביי ורבא ונפקא מינה אם קידשה בדבר שאינו מתקיים דאע"ג דליכא לדשמואל איכא דאביי ורבא דוק ותשכח אי נמי לאותה אשה עצמה קי"ל כשמואל אבל לאסור משפחתה צריכין נמי לטעמייהו דאביי ורבא וזה יותר נכון. הנלע"ד דוד ן' זמראי**(אמר הכותב עיין בהונ"י סי' כ"א.)**: סט שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ז מה' אישות ה' ג' וז"ל הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתים זוז או בית כור עפר במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם אין לו באותו מקום שאמר הרי זו מקודשת מספק שמא יש לו והוא מכוין לקלקלה עכ"ל וקשיא לך בשלמא גבי זוזי איכא למימר ספק מקודשת שמא יש לו באותו מקום מוצנעים אבל גבי קרקע כיון דסיים מקום נחקור אם יש לו או אין לו ונצא מן הספק ובשלמא היכא דלא סיים מקום איכא למימר שמא יש לו במדי וכן מה שהשוה הרב דין זוזי וקרקע יש להקשות בשלמא קרקע איכא למימר אם לית ליה באותו מקום לא קיים תנאו אבל גבי זוזי מצי למימר אנא טרחנא ומיתינא להו התם והא דלא אמרינן הכי גבי קרקע משום דנהי דפירות מצי למיטרח ולאתויינהו אבל קרקע לא ניחא לה שיהיה אלא במקום שאמר. ותו מנא ליה לרב ז"ל דספק הוא הא לא אמרינן בגמרא חיישינן שמא יש לו אלא היכא דלא מסיים דוכתא אבל היכא דמסיים דוכתא אם יש לו מקודשת ודאי ואם אין לו אינה מקודשת כלל שכן דעת המפרשים ז"ל: תשובה דע שיש להרמב"ם ז"ל גירסא במשנה שאינה בספרים שלנו דגרסינן נמי גבי זוזי הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי מאתים זוז במקום פ' אם יש לו באותו מקום מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ע"מ שאראך מאחים זוז וכו' וכן היא במשניות מדויקות ומעתה נסתלקה קושיתך מעל הרב ז"ל וחזרה על התנא וטעמא דמילתא דכי היכי דזוזי איכא למימר דילמא אצניעינהו באותו מקום והוא אומר שאין לו כדי לקלקלה הכי נמי בקרקע איכא למימר יש לו ונתנו במתנה ע"מ להחזיר או דילמא קנה קרקע בשם אחר וכתב השטר על שמו כדי שלא יחזיקו אותו בני אדם שיש לו קרקע שלא להשביע את עצמו הילכך אי אפשר לעמוד על אמיתות הדבר מצד החקירה שעושין כמה מיני תחבולות להצניע את עצמן והויא ספק מקודשת כי טעמא דזוזי ממש וכי היכי דבקרקע הוי ספק מקודשת ולא ודאי הכי נמי לגבי זוזי הוי ספק מקודשת דהא תנא תני להו גבי הדדי לומר דשוין הן ממש מה התם יש לו באותו מקום ודאי אין לו באותו מקום ספק ואע"ג דאית ליה בדוכתא אחריתי לא מצי למימר טרחנא ומייתינא להו התם דדילמא לא סמכה דעתה אלא על אותם שיש לו באותו מקום שהיא יודעת שהוא מקום בטוח אבל על מה שיש לו במקום אחר לא סמכא דעתה שמא יגנבו אי יאבדו ולא יוכל הוא להביאם הילכך הויא ספק מקודשת. ומקשינן ארישא דמתני' וניחוש שמא יש לו ומתרצינן הא בקידושי ספק ובתר דמוקמי' לרישא כרב ה"ה סיפא ולא צריך תלמודא לפרושי דהא פריש ברישא ומכאן למד הרב דהך בבא נמי הוי ספק מקודשת שלא כדעת המפרשים שאומרים דהא דאמרינן בגמרא מהו דתימא מצי אמר אלא טרחנא