רדב"ז מז

יתומה עם אחד מבניו וכן היא הסכמת הפוסקים אשר אנו רגילים לסמוך עליהם הילכך כיון שהשני חתנים הם בבית א' וכל אחד שמח לעצמו לא שייך בהא אין מערבין שמחה בשמחה דל"א הכי אלא ביעקב שנשא ב' נשים וכן הרגל ושמחת חופה שהכל לאדם אחד ולכך שייך עירוב שמחה אבל ב' חופות שעושים ב' אנשים עם ב' נשים לא שייך בזה עירוב שמחה ומכ"ש לענין הברכות וכיון שכן לא מפשינן בברכות כיון שאפשר בברכה אחת ואע"ג דכתב הריטב"א ז"ל בריש כתובות וז"ל והא דאמרינן חתנים מן המנין נקט לשון רבים משום חתונות רבות זו אח"ז וכדאמרינן התם מאי בוגרת בוגרת דעלמא אבל אין לברך ברכה אחת לב' חתנים בבית אחד שאין לערב שמחה בשמחה וכן קבלתי מרבינו ז"ל עכ"ל ורבו ז"ל הוא הרא"ה לא הרשב"א ז"ל שהרי הוא כתב להיפך מ"מ לא נניח סברת הראשונים והאחרונים מפני סברת רבו ותו דפשטא דלישנא דחתנים מן המנין לא משמע הכי. ומ"מ היכא דחתנים גופיהו מקפידיס בהכי יש לסמוך על סברת הריטב"א ורבו ז"ל וכ"כ בהגהות מיימוניות ומוציאין את האחד לבית אחר ומברכין וחוזרין ומברכין לזה וכן עשיתי אני מעשה לפי שהיו החתנים מקפידים ע"ז אבל במקום דליכא קפידא מברכין ברכה אחת והכי עדיף וגדולה מזו אני אומר דאפי' שאר הפוסקים מודים היכא דאיכא קפידא דגדול השלום שהרי לא אמרו אלא דלא שייך בכה"ג עירוב שמחה בשמחה ונהי דאין ראוי לאפושי בברכות מ"מ כיון דליכא ברכה לבטלה היכא דאיכא קפידא לא חיישינן לאפושי בברכות כיון שאין כל אחד מהם רוצה בברכה בשותפות אין כאן אפושי בברכות. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: סד שאלת ממני אודיעך דעתי במחזיר גרושתו אם צריך לשמח אותה כדין אלמן שנשא אלמנה: תשובה אין שמחה בהחזרת גרושתו דאמרינן מחזיר גרושתו אין חוזר עליה מעורכי המלחמה דכתיב כי יקח איש אשה חדשה וכו' ושמח את אשתו אשר לקח משמע דאין שמחה בגרושה ותו דקי"ל מחזיר גרושתו במועד ואע"ג דאין נושאין נשים במועד דאין מערבין שמחה בשמחה משמע דאין שמחה במחזיר גרושתו. ולענין ברכת הסעודה איכא פלוגתא דאיכא מ"ד דאין לברך לו ברכת חתנים והוא הולך למלאכתו וכיון דאיכא פלוגתא אני אומר שאין לברך ודמיא להא דאמרינן ספק ברכות להקל וכבר כתבתי עליה בתשובה אחרת יע"ש. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: סה שאלת ממני אודיעך דעתי על מ"ש הרב ז"ל בפי' המשניות בסנהדרין פ"ד מיתות וז"ל ומותר להסתכל בכלה בשעת ברכה ואעפ"י שהיא א"א והיא ערוה ואסור להסתכל בה אח"כ וכו' וק"ל דאסיקנא עלה פ"ב דכתובות ולא היא: תשובה אדק"ל על הרב ז"ל תקשה לך על היש אומרים שהביא הטור בשם אביו וז"ל יש אומרים שביום הראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החבוב בה כדי לחבבה על בעלה וליתא דאפילו שעה אחת אסרו עכ"ל וצריך לתרץ לפי שיטה זו דהא דאמרינן בגמ' ולא היא לא קאי אכולה מילתא אלא אשאר ימים קאי ולא אשעת ברכה דאמרי מותר להסתכל בפני הכלה כל ז' כדי לחבבה על בעלה ולא היא דבשעת ברכה איכא טעמא חבוב בעלה ולא שאר ימים וראיתי מי שכתב להביא ראיה לי"א מהא דתנן שיצאת בהינומא וראשה פרוע משמע דבאותה שעה מותר להסתכל בה כדי להעיד עליה ואינו נכון אצלי דראיה לחוד ולהסתכל לחוד שלא אסרו אלא להסתכל בפניה אבל ראות אותה אם יוצאת בהינומא וראשה פרוע מותר הוא דדבר זה אפשר הוא מבלי הסתכל בפניה. ומיהו נ"ל שהרב ז"ל חזר בו בחיבור שלא הזכיר חילוק זה של כלה וסמך עמ"ש פכ"א מה' איסורי ביאה וז"ל והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות כמי שמסתכל במקום התורף וכו' ומותר להסתכל בפנויה וכו' משמע שכל אשה שהיא ערוה אסור להסתכל בפניה וכן היא הסכמת רוב הפוסקים אפי' כלה בשעת הברכה אסור להסתכל בפניה כפשטא דסוגיא דאמרי' ולא היא דמשמע דקאי אכולה מילתא אפי' בשעת הברכה דאם איתא דאשאר ימים קאי הו"ל לפרושי מילתיה ולא לסתום. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: **(אמר הכותב ה' בחסדיו אינה לידי עוד כמה שו"ת לשונות ש"ס ולשונות הרמב"ם ז"ל מרבינו הרדב"ז זיע"א ואולם לשונות הש"ס כעת אינם תחת ידי ומטעם זה לא העלתים על מזבח הדפוס ואשר נמצא אתי על לשונות הרמב"ם ז"ל לו הביאותיו אליך והצגתיו לפניך ה' יזכני ויעזרני ע"ד כבוד שמו. וכשם שזכיתי להדפיס תשובות אלו של מו"ר הגאון מוהרדב"ז כן זכותו יעמוד לי ואזכה להדפיס ספרו הנורא שהוא ח"ב מיקר תפארת והוא חידושים על הרמב"ם ח"ג וח"ד יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי כיר"א.)** שו"ת לשונות הרמב"ם ז"ל סו שאלת ממני אודיעך דעתי במ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' עבדים וז"ל אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו הרי הבן עבד כנעני שנאמר אשר הולידו בארצכם אבל העבד שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד שנאמר אשר הולידו בארצכם ועבד אין לו יחס עכ"ל. וקשיא לך איך מתפרשת הסוגיא דקידושין פ' החומר לפי זה: תשובה כבר השיג עליו הראב"ד ז"ל והעלה כי יש טעות בדברי הרב ז"ל ותורה חדשה ובמה שאכתוב לך בס"ד יתבאר שאין כאן טעות ולא תורה חדשה דר"י וברייתא שבסוגיא איירו לענין לא תחיה כל נשמה כדפירש"י ז"ל והראב"ד ושאר המפרשים ז"ל וגם הרב ז"ל הכי מפרש לה אלא דהוא ז"ל איירי בדין אחר לדעת אם הבן היא עבד וחייב במקצת מצות כדין שאר העבדים או אם הוא נכרי ולא קאי עלה דהך ברייתא ואמר אחד מן האימות שבא על השפחה דכיון דנכרי אית ליה יחס שפיר קרינן ביה אשר הולידו בארצכם והיה מן הדין דשלהי פ' האומר דגרסינן עלה דמתני' ר' שיהיה אחר אביו דהא למשפחותם לבית אבותם כתיב ויהיה נכרי ולא עבד אלא משום דכתיב קרא אחרינא האשה וילדיה תהיה לאדוניה משמע דהולד כמוה עבד. ומ"ש הרב ז"ל שנא' אשר הולידו בארצכם לאפוקי בבא דסיפא לא להביא ראיה על הרישא וזאת הבבא הראשונה מייתי בירושלמי בהדיא א"ר זעירא הדא אמרה נכרי שבא על השפחה והוליד בן הולד עבד עכ"ל אבל העבד שבא על אחת מן האומות אין הבן עבד דאע"ג דהוה מן הדין שיהיה נגרר אחר אביו דלמשפחותם לבית אבותם כתיב ויהיה עבד ולא גוי עבד אין לו יחם ואינו נגרר אחר אביו שנא' אשר הולידו בארצכם וזו לא נקראת הולדתו של עבד לפיכך אין הבן עבד אלא נכרי כאמו ואפשר שלמדוה מהסוגיא טרפון אומר יכולין ממזרים לטהר עצמם, ואיבעיא לן עלה ר"ט לכתחילה קאמר או בדיעבד קאמר ואתיא למפשטה מדאמרו ליה לר"ט טהרת הזכרים כלומר שיכולים לגלות למקום אחר וישאו שפחה ולא