רדב"ז מב

הפוסקים וכל בעלי חידושין והקשו על רשב"ם מכח סברא זו וא"כ מש"כ החכם אנן סהדי וכו' ליתא כלל דהא קמאי וקמאי דקמאי אסהידו איפכא ואפילו העידו אחר כדי דיבור עדותם בטלה וכ"ש דהאחת ידעי בהני והני ידעי בהני וכן דקדקתי מלשון קבלת העדות שכתוב ומהם אמרו שנמצאו במעמד וכו' ובר מן דין ובר מן דין בתרי סהדי קמאי אחר כדי דיבור ובתוך כדי דיבור דמו וכ"כ ר"י בשם ר' ישעיה גבי נמצא אחד זומם ולא ראיתי בזה חולק דאפילו הראב"ד ז"ל לא השיג על הרב אלא בנמצא אחד מהם זומם אבל נמצא אחד מהם פסול מודה הוא וכן הוא בתוס' משום דצירופו משעת מעשה הרי לך לדעת כל הני רבוותא זוגא קמא לית בה ממשא ולא נשאר אלא עד אחד דזוגא בתרא ולדעת מקצת אף זוגא בתרא נפסל דהא ידעי הני בהני וכדתיבתנא ותו דבזוגא בתרא נמצא אחד מהם זומם ולא חשחין אנחנא על דנא פתגם לאתבותיה כיון דאשכחנא הרמב"ם והרא"ש והר"י בנו ורי"ו תלמידו ונמק"י ובעל מגדל עז ז"ל שכתבו שאם נמצא אחד מהם זומם כל העדות בטלה אפילו אחר כדי דיבור והכי משמע לי מדקבע תלמודא מימרא דרבא עלה דרישא דמתניתין וא"כ לא ניחוש למה שהשיג הראב"ד ז"ל כי לשון הרב ז"ל מבואר יפה ומובן ואדמתמי על הרב דמה עונש היה ראוי להם יתמה על הר"י ן' גיאת שכתב שאם הוזמו שנים נהרגים שלשה ומדברי רש"י ז"ל ליכא סיעתא כלל גם מ"ש התוס' ז"ל במכות לתרוצי קישיא כתבו כך א"נ דוקא לענין דברי ר"ש אבל לקידושין דקי"ל כוותיה ל"ש וכן משמע מדבריהם דסנהדרין יעי"ש ואפילו נימא דפליגי עליה דהרמב"ם ז"ל אתרא דמר הוא וכוותיה עבדינן. ומעתה אף לדברי החכם שהכשיר חבירו של הפסול עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא ומה שסייע להא מילתא מתשובת ריב"ש לא סימוה קמיה דהא כתב באותה תשובה בעצמה פעמים שלשה דעדות העד השני היה תכ"ד של ראשון ומהאי טעמא למד הרב ז"ל דהוה מצי קמא למיהדר תכ"ד דסהדא בתרא ועיקר טעמא נקט דהמקדש בעד אחד לאו כלום הוא וק"ל וע"כ אית לן למימר הכי דהא בתרי סהדי קמאי אחר כדי דיבור תוך דיבור דמי וכתבתיה לעיל וליכא למכשרינהו להני סהדי משום דאתו לאסהודי מכח הכרזה וטעמא משום דלא נתכוון אלא לכשרים חדא דלא הות כדמשמע מתוך כת"י של החכם המורה ותו דאיכא מאן דפליג בה ר' שמואל והרמ"ה ז"ל ותו דהזמנה ומצוה להחרים שמענו אבל הכרזה לא שמענו ואי לחרם לא רמיא החרם לא חל אלא על הכשרים להעיד וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה ומש"ה א"צ להוציא את הפסולים אבל המזמין עדים צריך להוציא את הפסולים וכ"כ כל הפוסקים ואיברא דלא זו הזמנה דאיירו בה רבוותא ז"ל אלא ההזמנה דשעת מעשה אבל הזמנה לבא לב"ד להעיד עביד לכולהו סהדי בבת אחת ואפילו העידו אחר כדי דיבור אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול או זומם לית מששא בהאי סהדותא ואי לאו דמסתפינא הו"א דאפילו למ"ד דכוונה לבדה והגדה לבדה אינה פוסלת מודה הוא דהזמנה כי האי להעיד יחד פוסלת אבל תרעא כיון דרווח רווח וליכא למכשרינהו נמי משום דכל חד לא היה מכיר בפיסולו של חבירו כדכתב הריא"ף ז"ל בתשובה חדא דהרא"ש והר"י והרי"ו ונמק"י ור"ח והמרדכי בפרק כיצד העדים חולקים על הריא"ף ז"ל ותו דהרב ז"ל לא אמרה אלא בזמן שאין רגילים זה בזה ואילו הכא בני עיר אחד והם דרים בירושלם והם מעט מזער וכולם בני מלאכה אחת רגילים הם אלו אצל אלו וזה מפורסם מאד במלכות הזה כי בני עיר אחת נעשים כאילו הם אחים נגד בני עיר אחרת ואפילו בגוים נמצא כן וברגילות תליא מילתא וטעמא ולא בבקיאות הדיינים גם מדברי רש"י והרשב"א ז"ל בתשובה נראה שהם חלוקים על הריא"ף ז"ל ותו דלא אמרה ז"ל אלא בשטרא דאיכא טעמי דלמלוי חתמו ותו דמספקא לא מבטלינן שטרא אבל בסהדי דמסהדי על פה באפי ב"ד לא אמרה. כללא דמילתא דלא מכשרינן להני סהדי דאתי בידיה ממערבא לא מטעמא דאתו למחזי ולא מטעמא דאסהידו אחר כדי דיבור ולא מטעמא דהכרזה ולא מטעמא דהזמנה ולא משום שלא הכירו זה את זה. והשתא אתינא לברורי טעמא דפיסולא דהני סהדי בס"ד. חדא דהא נתקבלו שלא בפני בע"ד ורוב הפוסקים הסכימו דבעינן ושלחו לו ולא בא בהדי הנך טעמי ומשום דפשע אפקיעוהו רבנן לממוניה וכ"כ הרא"ש והר"י ורי"ו ז"ל והעיד ז"ל על הרמב"ם דבעינן בכלן ושלחו לו ולא בא והתוס' ור"ח ונמק"י והמרדכי והעיד על גירסת הריא"ף ז"ל ואביאסף והמאירי ואם קבלו עדות אינה כלום וכן דעת הפוסקים אשר ראיתי חוץ מראב"ן ז"ל. ומ"ש החכם בשיור שכן דעת הרמב"ם ז"ל דבדיעבד העדות כשירה הא ליתא שהרי כתב גם בדיני ממונות וכו' ומ"ש אין מקבלין בלשון לכתחילה לא שמעינן שאם היה הוא וכו' מקבלין אפילו לכתחילה וזה ברור. והחולקים הראב"ד לפי הפירוש השני ונמשכו אחריו הרשב"א ובעל העיטור ואור זרוע והרב דוראן ז"ל וכד מעיינת בה שפיר תשכח דאע"ג דלא בעו ושלחו לו ולא בא בהדי הנך חדא מהנך מיהא בעו אבל היכא דאין התובע חולה ולא עדיו חולים ולא מבקשים לילך למדינת הים לכ"ע לא מקבלינן אפי' היכא דהנתבע בעיר אחרת עד דשלחי לאודועי. והא דכתב באור זרוע והכא דמצא עידיו בעיר אחרת מצא שאני כמוצא מציאה ודמי ממש להיו מבקשים לילך למדינת הים. והא דכתב בעל העיטור או שזה במקום רחוק וזה במקום רחוק התם משמע דביודעים לו עדות בשטר איירי ולישנא דאין יודעים לחתום הכי דייק ועד אחד בשטר אינו כלום ולפיכך באים לב"ד וכותבים לו קבלת עדות במקום שטר ובכה"ג מקבלין שלא בפני בע"ד שהרי יכולין לכתוב לו שטר שלא בפניו תדע דאפילו במקום רחוק בעינן חדא מהנך שכתב הרב דוראן בשם הרשב"א ז"ל אלא א"כ היו העדים מבקשים לילך למ"ה והבע"ד היה במקום רחוק ולא יכול לבא וכו' ואם איתא דטעמא שהבע"ד במקום רחוק סגי אלמא תרי בעינן ואפילו תימא דהני רבוותא סברי דמקבלין בעיר אחרת הני מילי במקום רחוק הרבה אבל מכאן עד ירושלים קרוב הוא ושיירות מצויות ואפילו תימא דרחוק הוא הרי רוב הפוסקים והריא"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל בכללם שאנו נוהגים בהם בכל דבר בעו ושלחו לו ולא בא. ומ"ש החכם דהא דלא מקבלינן עדות שלא בפני בע"ד בדיני ממונות מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא וכ"ש בעידי נשים ומוכח לה מדברי הרשב"א ז"ל בפרק הגוזל עכ"ל מאריה דאברהם מרא דשמעתא מסיק לה בצ"ע ואיהו עביד בה עובדא לאפוקי אתתא. מתותי בעלה ולעשות בניה ממזרים אין זה כי אם רוח אחרת. ובעיקר קושיא של הרשב"א ז"ל איכא לתרוצי דמדין הפקר נגעו בה וכ"נ מדברי הרא"ש ז"ל בתשובה ותו איכא למיפסל האי סהדותא משום דהוי למיסר אתתא בתר דנשא' ודמי לדיני נפשות ואפילו הוא חולה ושלחו לו ולא בא או בעיר אחרת לא מקבלין דלא גרע מדינו של שור דאמרינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו וכ"כ הרשב"א בפרק הגוזל. וההיא שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה פירפוניאן וז"ל תחילה אני כותב דשלא כהוגן עשו שקבלו עדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שנשאה שיבא בעל השור ויעמוד על שורו וכ"כ הרשב"א ז"ל ועוד היה ראוי שתקובל ע"י ישראל דבקיאי בדרישה וחקירה שידרשו ויחקרו היטב בה שלא לאסור אשה על בעלה דתניא בשלהי יבמות אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וכו' ובנדון שלנו לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דו"ח ולקבל העדות בפני בע"ד ובפני גדולי ישראל שידעו וכו' הרי לך מפורש דמשום דאתי למיסר איתתא על בעלה יצאו עדותם מכלל עידי נשים ואתי לכלל דיני נפשות ובעינן בפני בע"ד ודו"ח והעדות אפילו בדיעבד בטלה כמו שביארנו. ואע"ג שהחכם המורה מפליג דברי הרא"ש לדברים אחרים קל להבין למי שיעמוד על כל לשון התשובה שאין הכוונה כן וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה וז"ל הא דאמרינן אין בודקין את עידי נשים בדו"ח היינו דבאים