רדב"ז לו

נא שאלת ממני אודיעך דעתי על מעשה שאירע במצרים בבחור אחד שאמר שנתן מעות לנערה אחת לקדושין והעדים העידו שהם ראו שנתן לה המעות וזהו תופס העדות העדים הראשונים שהעידו במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתו ר' אברהם כרמונא ור' אברהם ישראל והעידו שביום ה' שעבר בשעה שיצאו מבהכ"נ ראו את ישראל אוקלניא שהיה עומד שם עם מורדוניא איניא בתו של ר' מאיר צרפתי בעברה הגדולה של הסולם שהוא בדהליץ של השער הפונה למבוי הקראים והוציא מחקו ר"י הנז' דינר זהב ויניציאנו ואמר להורודניא הנז' בחיי שתקחי זה הדינר בקידושין לי ולקחה אותו והלכה לה ומה שהעידו לפנינו כתבנו וחתמנו ביום י"ג ימים לחודש ניסן שנת הרפ"ג ליצירה פה מצרים והשו"ק עכ"ל תופס העדאת עדות הראשונה. וזה תופס העדאת עדות האחרונים במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא ר' אברהם ן' עזרא והעיד שביום ה' שעבר היה מכבד שער הבית של הבית שהיה דרכו היום הר' יוסף גבאי אותו הבית שער הפונה למבוי הקראים ויצא החכם הנז' ללכת לבהכ"נ ופתח לו הדלת ואחר שיצא החכם הנז' בעודו מכבד הבית שער הנז' ראה את רבי אברהם כרמונא ור' אברהם ישראל עומדים מחוץ לבית שער הנז' ואמר להם מה אתם עושים פה כי האבק עולה עליכם ואמרו לו יש לנו מעט עסק בכאן ומיד סגר הדלת כדי שלא יזיקם האבק ואחר שעה בא החכם הנז' מבהכ"נ ופתח לו הדלת ועלה לביתו וחזר וסגר הדלת ואח"ז נתעכב שם כשתי שעות והוא עושה מלאכתו ובכל זה הזמן לא נכנס אדם בפתח הנז' וכן העיד ר' אברהם איל שארקי שביום ה' הנז' שהיה מכבד את הבית שער הנז' בחברת רבי אברהם ן' עזרא הנז' ושעברו הדברים כמו שאמר רבי אברהם ן' עזרא עכ"ל תופס העדות השניה ורצית לדעת דעתי בזה: תשובה דבר זה נשאל לפני מוהר"ר יעקב בי רב נר"ו והעלה שאין בית מיחוש כלל אקידושין אלו מכמה צדדים והוא היה אז בצפת ת"ו ואני עם שאר החברים הצרכנוה גט קודם זה ואפ"ה לא חשש החכם הנז' ומתוך דבריו אלה יתבארו בע"ה כל ראיותיו ואם ראוי לסמוך או לא ומה שיש לחקור הוא זה. תרי ותרי ספקא דאורייתא או דרבנן. עוד אי עבידי אנשי דטעו כל האי. עוד אי הויא עדות מוכחשת או מוזמת עוד אם אפשר לקיים ב' העדויות. עוד אי תלינן טעותא בב' עדים או בב' כתות. עוד בלשון שאמר שתקחי זה הדינר לקידושין לי אם הוא לשון מועיל בקידושין או לא. עוד יש לדקדק כי הבחור היה משודך עם הנערה כמה שנים ולבו גס בה אם מועיל לזה הענין או לא. עוד שהרי הבת גדולה לפנינו שדים נכונו ושעריך צמח וואמרים שיש שם בצפת עד אחד שאומר שהיא נערה עדיין שלא בגרה בשעת קדושין אם נחוש לו. עוד אה ימצאו נשים מעידות ע"ז אם הם נאמנות או לא. עוד אם יש לה עתה סימנים אם נאמר כאן נמצאו וכאן היו או דילמא עתה נולדו וצריך עוד ו' חדשים. עוד אם יש במצרים תקנה שלא יקדש אלא ברשות ב"ד. עוד אם התקנה תועיל להפקיע הקדושין או דילמא לא הוי אלא עבריין לבד. עוד חכם שאסר אם רשאי חבירו להתיר. עוד כי בעדות השני אין כתוב זמן וכתוב בו ביום חמישי ולא ידעינן איזה חמישי. עוד אם יש לחוש לעדים השנים מפני שהם משרתי הבית. ומעתה אשיב עכ"ל אחת ואחת בעז"ה. לענין תרי ותרי אי אמרינן ספיקא דאורייתא או דרבנן. ביבמות פ"ד אחין איכא תרי לישני חד לישנא תרי ותרי ספיקא דאורייתא וחד לישנא תרי ותרי ספיקא דרבנן וכתבו התוס' וא"ת כיון דמסקינן תרי ותרי ספיקא דרבנן וכו' משמע דמסקנא דתלמודא דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן וכ"כ ג"כ בכתובות פ' האשה שנתארמלה בד"ה ע"ש רישא ומ"ש סיפא וכו' מ"מ תרי ותרי ספיקא דרבנן כדמוכח פ' ד' אחין וכו' הרי סברי ותרי דתרי ספיקא דרבנן וכ"כ הר"ן ז"ל וז"ל ומדאמרינן הבא עליה באשם תלוי קאי איכא מאן דבעי לאוכוחי דהילכתא כההוא לישנא דאמרינן ביבמות פ"ד אחין דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי אתתא אחזקתא וכו' והא ודאי ליתא דמסקנא דיבמות סלקא דתרי ותרי ספיקא דרבנן משום דאמרינן אוקי אתתא אחזקתא עכ"ל וכ"כ בהגהה בשם מוהרי"ח דתרי ותרי ספיקא דרבנן וכ"כ ר' ירוחם ז"ל וז"ל ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא ראינוה שנתקדשה לא תנשא ואם נשאת תצא דהוי להו תרי ותרי וכו' ולא אמרינן העמד אשה על חזקתה ובחזקת פנויה עומדת מדרבנן איתרע חזקה וכו' ונ"מ שאפי' הוי במעמד אחד דליכא טעמא דעבידי אינשי דמקדשי בצינעא ונאמר דלא ראינוה הכחשה הוי כמ"ש למעלה מהרשב"א אפ"ה אם נשאת תצא עכ"ל והא דתניא לא תצא תרגמה אביי בעד א' אומר נתקדש' וע"א אומר לא נתקדשה ור"א אפיך לה ותני ואם נשאת תצא וב' האוקמתות הביא הרי"ף ז"ל ותרווייהו קושטא נינהו משמע דלדעתו כל הני ספיקא דתרי ותרי הוו דרבנן ואע"ג שיש מי שפוסק תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולישנא דהבא עליה מסייע להו הא תרגמה הר"ן ז"ל בפי' ההלכות והרשב"א ז"ל תירץ בה כמה תירוצים וחד מנייהו דהכא פריך אליבא דמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא ונ"ל ראיה כיון דאביי ורבא מהדרו לתרוצי תיר' אחריני משמע דב' כתי עדים ספיקא דרבנן היא והו"ל לאוקמה אחזקתא מידי דהוה אנכסי דבר שטיא ומש"ה מהדרי דלא תקשי אלא שעדיין י"ל מה סברת הריא"ף והרמב"ם ז"ל בהא וכי תימא למאי נ"מ נ"מ טובא דאי מדאורייתא לכ"ע אם נשאת תצא ואי מדרבנן איכא פלוגתא דאיכא מ"ד תצא ואיכא מ"ד לא תצא וכ"כ ריב"ש ז"ל בתשובה וז"ל ולמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא אם נשאת תצא אם לא נשאת לאחד מעדיה ולמ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן לכתחילה לא תנשא עכ"ל משמע אבל אם נשאת לא תצא וכן משמע לפי היש מפרשים שהביאו התוס' ותו נ"מ דאי מדאורייתא כל ספק אחר שנולד אזלינן ביה לחומרא ואי איהו ספיקא דרבנן אזלינן לקולא והנה כתב הריא"ף ז"ל וכל תיקו דקדושין צריכה גט דהו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא עבדינן וגבי נתן הוא ואמרה היא כתב ז"ל חיישינן מדרבנן וצריכה גט וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג הרי זו ספק מקודשת וכתב בפ"ד וכן כל קדושי ספק אם רצה לכנוס חוזר ומקדש ודאי ואם לא רצה לכנוס צריך גט ממנו מספק ולא ביאר הרב ז"ל אם ספק זה מדאורייתא או מדרבנן וגבי אם היה כלב רץ אחריה כתב הרי זו ספק מקודשת והר"ן ז"ל בפירוש ההלכות בפ"ק דקידושין העלה בצ"ע אם בכל ספק מקודשת צריך גט מדאורייתא או לא וצריך לתת טעם מאי שנא מתרי ותרי דפשיטא ליה דהוי ספיקא דרבנן ודוחק הוא לומר דסברת נפשיה הוי ספיקא דרבנן דאוקי איתתא אחזקתא והכא לא נסתפק אלא לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהלשון מוכיח שהוא בעצמו מסופק שכתב ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קידושין וכו' ולכאורה היה נ"ל דסברת הריא"ף ז"ל דתרי ותרי ספיקא דאורייתא דכתב בפ' האשה וערער דגזלנות נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תרי דגזלנא הוא ואתו תרי אחריני מסהדי דהדר בתשובה דלא מכחישי אהדדי אבל אי אתו תרי אחריני ואמרי לאו גזלנא הוא דמכחשי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי ותרי והו"ל גברא ספק פסול הילכך לא מחתמינן ליה כלל עכ"ל ובשלמא אי ס"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא היינו דלא מוקמינן לגברא אחזקתה אבל אם תרי ותרי ספיקא דרבנן אוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה. אבל כד מעינת בה תשכח דאין מכאן ראיה דאפי' תימא תרי ותרי ספיקא דרבנן לא אמרינן אוקי גברא אחזקתיה לאפוקי ממונא וזהו שהשלים הרב ז"ל ולא מפקינן ממונא אפומיה משמע דבהכי תלי טעמא ומ"ש הר"ן ז"ל ואחרים מסיעים עוד סברת הריא"ף ז"ל ואומרים דכל תרי ותרי ספיקא דאורייתא מסיעים דברי הרב ז"ל לפי סברתם אין בהכרח שיסבור הרב ז"ל כן ולפי שיטה זו י"ל דכל