רדב"ז לה

ה"ז מת על פיהם אע"פ שלא הכורו אותו ואת שמו ודברים פשוטים הם ואם מפני שאינו יודע אם נשואה אם פנויה מה בכך זה הוא מעיד על אשה שנתקדשה בפניו ונחזי אנן אם נשואה לא תפסי בה קדושין ואם היא פנויה תפסי בה קדושין ואם נתערבה בנשים אחרות ואין העדים יכולים להכירה לפי שהיא מעורבת עם אחרות מעבירין אותם לפניהם אחת אחת אם מכירין אותה שזו היא מקודשת בודאי והשאר אינן בספק אבל אם אין מכירים אותה אפילו לבדה זוהי ששנינו קדש אחת מחמשה נשים ואינו יודע איזו מהן קדש. כללא דמילתא דבנ"ד כיון שהעדים מכירים עתה את האשה ואומרים זוהי שנתקדשה לפנינו הרי היא מקודשת גמורה מן התורה. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: מט שאלת ממני אודיעך דעתי על מעשה שהיו ישראלים במסיבה ולקת א' פת לחם ונתן לחבירו וא"ל בתך מקודשת לי בפת לחם זה ולקח חבירו הלחם ואכלו ולא היה שם זולתי שני אחים ואחד מן השוק ושאלת אם הם קדושין או לא: תשובה תנן בפ"ק דמכות מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' וכו' אר"י בד"א בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהם כלומר הקרובים או הפסולים אבל אם לא התרו בהם מה יעשו ב' אחים שראו באחד שהרג את הנפש כלומר עם אחד שבשוק וכי מפני שהיה האחד רואה המעשה תבטל עדות השאר שכוונו להעיד ושיילינן עלה בגמרא היכי אמרינן להו כלומר בדיני נפשות ניחא דידעינן המכוין להעיד מי הוא ע"י ההתראה כי כל המתרה מכוין להעיד אבל בדיני ממונות דלא בעי התראה במה יודע מי מכוין להעיד אמר רבא הכי אמרינן להו למחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו אי אמרי לאסהודי אתינא נמצא אחד קרוב או פסול עדותם בטלה כלומר עדות כלם בטלה שהרי נשתתפו בעדות אי אמרי למחזי אתינן מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג את הנפש לישנא דמתניתין נקט דבדיני נפשות לא הוה ק"ל מידי אלא מה יעשו שני אחי' שראו באחד שחבל בחבירו או שהלוהו אלא מי שבא לראות ולא נתכוון להעיד לא נשתתף בעדות ויתקיים העדות באותם שכיוונו להעיד ואיפליגו רבוותא בהאי פירוש דהאי סוגיא איכא מאן דמפרש דאשעת מעשה שיילינן להו דאז הוא עיקר העדות וכ"כ רש"י והרמב"ם ז"ל ורוב המפרשים וי"א דאשעת העדות שיילינן להו כלומר עכשיו שבאתם לב"ד ונ"מ דאילו לפי פי' הראשון אם אמרו לאסהודי אתינא מתחילה וכ"ש אם הזמינום להעיד נפסלה כל העדות ולפי הפי' השני אפילו הזמינים ם להעיד וכ"ש כשלא הזמינום אלא נתכוונו הם להעיד אין נפסלים אא"כ נצטרפו עם הכשרים בב"ד והיינו דאמרינן להו לאסהודי אתיתו או למחזי אתיתו כלומר אתיתו עכשיו שאין נפסלים אלא כשנצטרפו בקיום דבר שנאמר ע"פ שני עדים או שלשה עדים יקום דבר וזה דעת ר"י וכתב הרמ"ה ז"ל דהא דאמרינן אי אמרי למחזי אתינא עדותם כשירה דוקא דלא אסהידו בהדי הדדי בב"ד תכ"ד אבל אם העידו כ"א תכ"ד של חבירו עדותם בטלה דעיקר העדות בשעת הגדה הוא עכ"ל ואמרינן בגמרא אר"י אמ"ש הלכה כר"י ור"נ אמר הלכה כרבי ופסקו רבוותא כר"נ הלכה כרבי זוהי הצעת הסוגיא. ומעתה נבאר נ"ד דלפי פי' הראשון לא שייך למשיילינהו שהרי המעשה נעשה פתאים ולא ישבו להעיד ולא לראות המעשה ולפיכך דבר ברור דהוו קדושין ויתקיים העדות באחד מן האחים והרחוק ואע"ג שלא נתכוונו להעיד בעת המעשה עתה יבואו לפנינו ויעידו על מה שראו שכיון שאין כאן פסולי עדות שכבר נסתלק האח האחד יכולים להעיד על מה שראו בין נתכוונו להעיד בין לא נתכוונו וכן העלה הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל בתשובה סי' אלף קס"ט וז"ל ומ"מ כל שלא נתכוונו לדברי הכל אין ראייתם פוסלת וכמדומה אני שמעשה היה וכן הורה הרמב"ן ז"ל הלכה למעשה שכל שיש קרובים ורחוקים אין חוששין עכ"ל. ואין לחלק בין היכא דאיכא סהדי אחריני לקיים דבר לנ"ד שאין שם אלא אחד מן האחים ואחד מן השוק דהא תנן במתניתין בהדיא מה יעשו שני אחים וכתב רש"י ז"ל מה יעשו שני אחים ואחד מהשוק שראו בא' שהרג וכו' והרי זה כנ"ד ממש וטעמא רבא איכא כיון שנחלק העדות מה לי אחד מן האחים מה לי אחרים ומ"מ הדבר ברור אפילו לבעלי שיטה זו דאפילו שלא נתכוונו בתחילה להעיד כנ"ד אם באו לב"ד שני אחים עם הרחוק והעידו לפני ב"ד על המעשה תכ"ד נפסלה כל העדות והיינו דכתיבנא לעיל בשם הרמ"ה ז"ל ואם לא העידו עדיין אלא ששאלנום למה באתם ואמרו להעיד באנו דוחים את האחים ויתקיים העדות בשאר ובנ"ד שאין שם אלא עד אחד אין חוששין לקדושין ולפי שיטה השני' שייך שפיר בנ"ד שאלה אע"פ שבתחילה לא נתכוונו להעיד שיילינן להו עתה שבאתם לב"ד למה באתם אם אמרו להעיד באנו כל העדות בטלה ואין כאן עדות ואין כאן קידושין ואם אמרו לראות באנו ולא להעיד מוציאין אחד מן האחים והשני מעידים מה שראו והרי היא מקודשת. כללא דנקטינן מהאי שקלא וטריא לענין נ"ד שאם אמרו לראות באנו מתחילה ועד סוף נפסלה העדות ואין כאן קידושין לכ"ע וכן אמרינן אם העידו יחד תכ"ד לכ"ע. ואם בתחילה אמרו להעיד באלו ועדיין לא העידו פלוגתא ואע"פ שיש לפסוק כדעת רש"י והרמב"ם ונפסל כל העדות ואין כאן קידושין הני מילי להלכה אבל למעשה יש להחמיר ולהצריכה גט משום חומרא דא"א ואין העדות נפסל עד שיעידו יחד הפסולים והכשירים תכ"ד ואם אמרו בתחילה לראות באנו ונעשה המעשה בפניהם פתאום וכשבאו לב"ד אמרו להעיד באנו אבל עדיין לא העידו גם בבא זו במחלוקת כי לפי השיטה ראשונה עיקר העדות הוא בשעת הראיה וכיון דבשעת עיקר העדות לא נתכוונו להעיד אע"פ שבאו להעיד בב"ד כיון שעדיין לא העידו ואין מצטרפין תתקיים העדות בשאר וכן בשני אחים תתקיים באחד מהם ואחד מן השוק ולפי השיטה השניה כל העדות בטלה ולענין הלכה למעשה חיישינן לחומרת השנים פי' משום חומרת א"א. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: שאלת ממני אודיעך דעתי על ראובן שקדש אשה בראשיד ובאו לפני ואמרה האשה שאנוסה היתה כי מעולם לא נתרצית בקדושין וחקרתי את העדים ואמר האחד שתפס את ידה בחזקה והניח לה מעות בתוך ידה וסגר הוא את ידה והוא תופס אותה והיא לא היתה רוצה ובין כך ובין כך יצא העד ויעד העד השני שקדשה קדושין גמורים מדעתה טען ראובן שכבר נתקבלה העדות בראשיד והיא מקודשת גמורה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ושלחנו להביא טופס העדות וזה תשובת החכם אשר בראשיד לא כתבתי לפני העדות יען כלם הודו בענין האיש והאשה והעדים ומה שאני זוכר כי אז שאלתי את פי העדים איך היה ענין הקידושין ושנים אמרו דבר אחד וענינו שנתקדשה קידושין גמורין ואפשר שעתה שכחו העדים הענין והנה הכרחנו את האיש והאשה בנדוי על אשר עשו את את הדבר הרע הזה לקדש בלתי רשות הקהל גם פרע האיש לעניים קנס כ' פרחים זהב והעדים יען כי אמרו כי לא ידעו ההסכמה כי הם מארץ נכריה פרעו לעניים פרח זהב בלבד עכ"ל וחתום עלה החכם ובעל תורה אחד ורצית לדעת מה היתה ההסכמה בענין זה: תשובה האשה מקודשת קדושין גמורים שהרי הוחזקה מקודשת בראשיד. ותו דסתמא העידו שנתקדשה אשר כתבו ששמעו מפי העדים. ותו שאם לא היתה מקודשת גמורה לא היו מענישים אותם. ותו שהעד הב' מסייע לחזקה. ותו דסתמא קבלו עדותם במעמד הקהל או לפחות ג' שהם ד"ד וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הילכך מכל הני טעמי האשה מקודשת קדושי ודאי. הנלע"ד כתבתי דוד זמרא.