רדב"ז לב

וע"ש וכן דקדקתי ג"כ מלשון הריטב"א ז"ל שכתב וז"ל אלא ודאי אין ביטול קנין חליפין באשה אלא לפי שאינם בכלל כסף כמו שאמרנו ולפיכך אפילו היא רוצה ואפילו הם שוים ממון גדול לא מקניא בהו עכ"ל ומה לי שוין ממון גדול וחוזרים ומה לי אינם חוזרים ואע"ג דיש לדחות משום דלאו בתורת ממון יהבינהו ניהלה כיון דהדרי אבל היכא דלא הדרי בתורת ממון יהבינהו ניהלה דמי לא עסקינן שנתן לה ממון רב ע"מ שתתראה בהם ותחזירם ונמצא יש בהם הנאת ממון ואפ"ה כעין חליפין ואינה מקודשת וכלשון הזה כתב הרשב"א ז"ל אלא קניה חדשה הוא זו שחדשה תורה שאינה בכלל כסף ואשה לא אמרה תורה קניה אלא כסף הילכך אין חליפין קונין בה עכ"ל וכיון שהם בתורת חליפין מה לי חוזרין ומ"ל אין חוזרין אין אשה נקנית בחליפין. עוד יש ראיה דלשון חליפין כולל חליפי סודר וחליפין דעלמא ואם איתא דאשה נקנית בחליפין דעלמא הכי הו"ל למימר לפי שאין אשה נקנית בקנין סודר אלא ודאי בכל גוונא אין אשה נקנית בחליפין אפי' דלא הדרי ומ"מ אם אמר לה קני כלי זה ותקני לי בו עצמך שהוא לשון הרגיל בקנין סודר כיון שלא החזירה את הכלי הרי היא מקודשת ואם נתן לה כלי ע"מ להחזיר ולא החזירתו אינה מקודשת דכל מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אם החזירה ואם לא החזירה אין כאן מתנה וע"כ לא פליגי אלא בקנין סודר אי תפסו מתפיס או לא מתפיס משום דיהיב ליה סתם ומ"מ רוב הפוסקים אשר אנו סומכים עליהם פסקו דאי תפיס לא מתפיס והדר סודרא למאריה דאי אמרת אי תפס לסודר מתפיס כיון דאמר לה בלשון קנין הרגיל בקנין סודר אין כסף גדול מזה ואשה נקנית בו אלא ודאי לא מתפיס וכיון דהדר במאי מקניא נפשה אפילו דאמר לה בלשון קנין דאפילו יש באותה מתנה ש"פ לאו בתורת הכי יהבית לה וכדכתיבנא לעיל. והשתא דאתינא להכי גם הר"ן ז"ל להכי נתכוון דכתב ואי ס"ד דאי תפיס מתפיס מאי גזרה דאי הכי נקנית היא בחליפין כלומר בקנין סודר ולא בלשון חליפין אלא בלשון הרגיל בקנין סודר וא"כ אין לך כסף גדול מזה כיון שהלשון הוא לשון קנין ואי תפיס לזה מתפיס אלא ודאי אי תפיס ליה לא מתפיס. כללא דמילתא דאין אשה נקנית בחליפין כלל לא בחליפין דלא הדרי כיון דאמר לה בלשון חליפין או משום יאמרו אשה נקנית בחליפין דהדרי או משום פחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה או משום דגנאי הוא שתקנה עצמה בחליפין ולא בחליפין דהדרי אע"ג דאמר לה בלשון קנין אבל נקנית בחליפין דלא הדרי אם א"ל בלשון קנין דהני לאו חליפין נינהו אלא קנין גמור. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: אל שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לאשה הרי את מקודשת לי בשכר שאהיה ליך ערב לשמעון שאת חייבת לו מנה אם היא מקודשת או לא: תשובה לא ידעתי מה מקום לשאלה זו שאם עמד ראובן מאליו ויצא ערב לשמעון מה הנאה יש לאשה במאי קדשה והא לא יהיב לה מידי ואם היא אמרה לו שיהיה לה ערב כגון ששמעון אינו רוצה להלות אלא ע"י ערב או שהיה דוחק אותה שמעון ואמרה לראובן שיהיה ערב לשמעון וקדשה ראובן באותה ההנאה פשיטא שהיא מקודשת דהא איכא הנאת ממון ע"י דבורה כההיא דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וכתבו כל המפרשים דאית לה הנאה כיון שע"י דבורה וציוויה נתן זה מנה לפ' ואם ראובן עמד מאליו ויצא ערב לשמעון כדי שירויח לה זמן המלוה וא"ל הרי את מקודשת לי בהנאה שהרויח לך פ' זמן הלואתו זה תלוי במחלוקת המפרשים כהאי דאמרינן בגמ' לא צריכה דארווח לה זמנא ועיין עלה לפי שנאמרו בה כמה פירושים ולדעת רש"י ז"ל ודאי היא מקודשת דמה לי שירויח לה זמן הלואתו שיש לו עליה ומה לי שיעשה עם שמעון שירויח לה זמן בין הכי ובין הכי מטי לה הנאה וכן לפיר"ת ז"ל אבל לפי שיטת הרמב"ם ז"ל משמע דאינה מקודשת דהשתא לאו מידי יהיב לה דלא עדיף הרוחת זמן המלוה מהמלוה עצמה דיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא והכא במאי עסקינן כגון דבשעת המלוה מרויח לה זמנא ומשו"ה מקודשת דהא בההוא זמנא מטי לה הנאה ואע"ג דלהלכה נראין דברי הרמב"ם ז"ל מ"מ למעשה יש לחוש לכל הפירושים לפי שהוא ענין אשת איש ואם בא אחר וקדשה צריכה גט משני **(אמר הכותב עיין ש"ע אה"ע סי' כ"ח ס"י ומ"ש מור"ם בשם התוס' והמרדכי והר"ן ונראה דאין חולק בדבר ולכאורה אין סברא לחלק בין הנדונות דמה לי אם המלוה מרויח לה זמן בפרוטה שקבל משמעון או אם עשה לכבוד שמעון בלא כסף ואינו אלא כמזכיר אל כל חכם לב יגיע לפ' היה קור"א בין יבין את אשר לפניו כי הן בעון הנני עומד היום חוץ למקומי וחוץ למחיצתי ואור עיני ספרי רב הם אין אתי ואפילו הש"ע כרגע קטן נ"ל בהלואה הרי שלך לפניך הבט וראה.)** ואם לא רצו כופין את הראשון לגרש וישא שני דקדושי הראשון הם כמחלוקת וקדושי שני לכ"ע **(אמר הכותב לפום ריהטא משתמען מלוהי דרבינו המחבר מילי דסברא נכונה משיב דברים המתישבים על הלב טעם לשבח אמאי מגרש ראשון ונושא ב' ואולם אחר נשיקת הרצפה איכא למשדי ביה נרגא דגם דבעיקר קידושי שני אין שום פקפוק מ"מ השתא מיהא הן רבי"ם עתה בשריותא דהאי אתתא כי למ"ד דקידושין ראשון הוו קידושין גמורים ס"ל ולו תהי לאשה כנודע שאין קידושין תופסין באשת איש ולמ"ד דאין קידש ראשון כלום מקודשת לשני דמאי דמשוינן לקידושי א' קידושי ספק לאו מדינא אלא מחמת אשר רבו עליה דלרבוותא הוו קידושין גמורים ולדעת החולקים אין כאן קידושין כלל ואנן משום חומרת א"א איפסיקא הילכתא לדידן דלא מצינן מיקם עלה דמילתא אנן נהגינן בה לחומרא לצאת ידי שניהם. ועיין ש"ע אה"ע סי' מ"ו ס"ה וסי' ד' ס"א וכבר מילתי אמורה שלא באתי אלא להעיר אזן בלמודים לתלמידים שכמוני המה יביטו יראו אם יש ממש בדברי ובאמת אמרו אין אומן בלא כלים ודי בהערה זו .)**הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: מ שאלת ממני אודיעך דעתי על האומר לאשה הרי את מקודשת לי והיה מונה והולך וכשהשלים לעשרה פסק ומיד השליכתם מידה לפניו אם יש חשש לאלו הקדושין: תשובה אין כאן בית מיחוש דתניא התקדשי לי במנה נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת ואמרינן בגמ' וה"ה אם השליכתו לפניו אינה מקודשת וכ"כ כל הפוסקים ותניא בתוספתא התקדשי לי במנה זו ונמצא מנה חסר דינר אינה מקודשת דינר רע יחליף היה מונה ומשליך לתוך ידה ראשון ראשון יכולה היא שתחזור כל שעה עד שיגמור וכתבה הריא"ף ז"ל פ"ק דקדושין הא למדת שכל זמן שלא נגמרו הקדושין יכולה היא לחזור בה ואין חזרה כהשלכת המעות מידם לפניו ואם נגמרו הקדושין אינה יכולה לחזור בה אפי' תכ"ד ואע"ג דפשטא ידה ונתרצית להתקדש בו לא נתרצית אלא בממון יותר מזה שכן דרך הנשים להיות מקפידות וכיון שראתה שהוא מדקדק עמה לא רצתה להתקדש ומה שחלקו בגמ' בין במנה סתם למנה זו היינו כשקבלה בשתיקה אבל אם השליכה אותם כנ"ד בכל גוונא אינה מקודשת כיון שעדיין לא נגמרו הקדושין ואין חילוק בין אם היה מונה והולך סתם בין אם אמר לה התקדשי לי במעות אלו והיה הולך ומונה כיון שעדיין לא נגמרו יכולה היא לחזור בה ואין לך חזרה גדולה מהשלכת המעות מידה לפנינו. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: מא שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאמר לחבירו זרוק מנה לים ואתחייב או שאמר לו לזורקו לכל