רדב"ז לא

ר"ל שהיא מקודשת ואע"ג דאמר רבא בפרק האומר לא אמרו כלך אצל יפות אלא בתרומה אבל הכא גבי קידושין משום כסופא הוא דעבד ואינה מקודשת הני מילי דאמר ליה לשון דמשמע הכי ומשמע הכי כההיא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא אשכחיה א"ל אמאי לא תתיבנהו מהך חריפת טפי בכי האי גוונא איכא למימר דלא ניחא ליה ומשום כסופא א"ל הכי אבל בנ"ד דאית ליה גביה מלוה ושטר לוה ניחא ליה בהכי דלהוי בתורת פרעון אע"ג דלא עביד איניש דפרע גו זמניה מ"מ אם פרע פרעון הוא הכא נמי אם אמר ניחא לי דלהוי דיליה בתורת פרעון מקודשת. ולא דמי לגוזל מחבירו וחזר ומחל לו או שנתן לו במתנה דהתם בשעה שקדשה לא יהיב לה מדיליה כלום אבל היכא דאית ליה מלוה גבי חבריה ולקח ממנו דינר וקדש בו את האשה ולוה אמר ניחא לי דלהוי בתורת פרעון מסתברא לי דהויא מקודשת מאותה שעה דממונא דיליה יהיב לה ולא גזל כיון דאית ליה גביה וניחא ליה. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: לו שאלת ממני אודיעך דעתי במי שזרק קידושין ללאה ולא היו שוין פרוטה ולא הספיקו להגיע לידה עד שנתיקרו ועמדו על פרוטה מהו בתר נותן אזלינן וליתא פרוטה ולא קא מחסר ולא מידי הילכך לא קני או דילמא בתר מקבל אזלינן והא איכא פרוטה: תשובה הדבר ברור דבתר דידה אזלינן שהרי אינה מתקדשת אלא משעה שהגיעו המעות לידה וכשהגיעו היו שוין פרוטה ואע"ג דכשנתנו הוא לא היה ש"פ ולא מחסר לא מידי מ"מ קני מדין עבד כנעני דאע"ג דלא חסר מידי קני נפשיה האי גברא נמי אע"ג דלא חסר מידי קני להאי אתתא ותו דברשותו נתייקרה ועמדה על פרוטה. והוא הדין לעושה שליח לקדש לו אשה בחצי פרוטה ולא הספיק השליח לקדשה עד שעמד על פרוטה שהיא נמי מקודשת ולא אמרינן כיון שלא היה כאן ש"פ לא הוי שליחות דהא איכא כמה גדולים שאמרו דאפילו לא עשאו שליח כלל ואחרים אמרו אי ארצי קמיה ואמר לו רצוני לקדש אשה פלונית והלך זה וקדשה לו מקודשת וכ"ש הכא דהרי עשאו שליח בפועל בחצי פרוטה הלכך כיון שעמדה על ש"פ וקדשה לו הויא מקודשת דבתר מקבל אזלינן. וכן משמע ממאי דבעי רבא בפ"ק דקידושין שתי בנותיך לשני בני בפרוטה מהו וסלקא בתיק"ו וכתב רש"י ז"ל לשני בני גדולים הם עשאוהו שליח לקדש וכ"כ ר"י דמיירי בבנות קטנות דאי בגדולות פשיטא דבעי פרוט' לכל אחת דבתר נותן דקאמר לאו דוקא שהרי הנותן ע"כ בתורת שליחות בניו הוא בא ואי בתר נותן אזלינן הוה בעינן ש"פ כאלו הבנים עצמם מקדשים אבל הבעיא היא אי בתר מקבל אזלינן לגמרי דשמא אין לחוש אלא שיקבל המקבל ש"פ ע"כ וכן היא הסכמת המפרשים הרי ברור מכאן דבתר מקבל אזלינן ונותן לא איכפת לן ובנ"ד דהגיע לידה פרוטה ליכא בעיא כלל דע"כ לא מבעיא לן התם אלא משום דבתר דידהו אזלינן וליכא לכל חדא מינייהו פרוטה ובגדולה מזו נסתפק הר"ן ז"ל אי נתן לה שוה חצי פרוטה והיא אמרה לדידי ש"פ וע"כ לא נסתפק אלא מפני שלא קבלה שוה פרוטה אבל היכא שקבלה ש"פ כנ"ד פשיטא ליה דמקודשת**(אמר הכותב תשובה זו הן לו הובאה בס' משל"ם פ"ה מאישות ה"א ושם תמה על רבינו המחבר דנראה כסותר ע"ש בתשובה שאחרי סמוך עי"ע:)**. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרי: לז שאלת ממני אודיעך דעתי על אשה חולה וצריכה סימנים לרפואתה והביא ראובן סמנים שאסורים בהנאה ואמר לה הרי את מקודשת לי כאלו אם היא מקודשת או לא: תשובה אע"ג דקי"ל דאיסורי הנאה שלא כדרך הנאתן מותרים לחולה כההיא דרבינא דהוה שייף לברתיה בגוהרקי דערלה ואמר מידי דרך הנאתן עבידנא. מ"מ אסור למוכרן לחולה וליטול דמים מהם תדע דהא אפילו דרך הנאתן מותר לחולה שיש בו סכנה ואפ"ה אסור למוכרן לו וכיון שכן לא חשיב ממונא לקדש בו את האשה ואפילו היא חולה שראויה ליהנות בהם אינה מקודשת דלאו מידי יהיב לה ואין הפרש בזה בין שיהיה חולה שיש בו סכנה אע"פ שמותרים לה ושוין אצלה ממון מ"מ איהו לאו מידי יהיב לה ואינה מקודשת כלל ואף ע"ג דקי"ל המקדש בפסולי עדות דרבנן מקודשת מן התורה לא דמי דהתם איכא עדות מעליא מן התורה ולא מפקעי קדושין דאורייתא אבל הכא כיון דאמר רחמנא דליתיב לה ממונא ומאי דיהיב לה השתא לא שוי ממונא דהא איסורא דרבנן רביע עליה לא מקדשה כלל**(אמר הכותב עיין מ"ש בזה הר"ב המגיה ס' משל"ם בפ"ה מהלכות אישות ה"א כשהעתיק תשובה זאת לרבינו המחבר:)**. כדאמרינן בפסחים המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדנייתא דשבירן ויבשי שאינן חמץ מן התורה כלל אלא נוקשא בעלמא דרבנן אינה מקודשת הלכך בנ"ד נמי אינה מקודשת כלל ואם אמר לה הרי את מקודשת לי באותה הנאה שנתתי ליך דבר שתתרפאי בו ויש באותו הנאה ש"פ מקודשת. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: לח שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שאמר לשמעון הא לך כלי זה והחליף לי בתך בו ואז נטל שמעון הכלי ולא החזירו או שאמר לאשה עצמה הרי את מוחלפת לי בכלי זה ועיקר השאלה היא אם מה שאמרו אין אשה נקנית בחליפין הוא דוקא בקנין סודר שמחזיר את הסודר אבל אי תפיס את הסודר ואינו מחזירו מקודשת דמה לי שאמר הרי את קנויה לי בכלי זה דודאי הויא מקודשת ומה לי שיאמר הרי את מוחלפת לי או דילמא בכל גוונא אין אשה נקנית בחליפין: תשובה לכאורה היה נראה לומר שהם קידושין גמורים דכיון דאין חוזר מה שנתן שפיר מקניא נפשה וכן נראין דברי הר"ן ז"ל בנדרים פרק השותפין וז"ל ולענין הלכה לגבי סודר קי"ל כרב דסודרא קני ע"מ לקנות הוא וכו' ואי ס"ר דאי תפיס מתפיס מאי גזרה דאפ"ה נקנית היא בחליפין דאין לך כסף גדול מזה אלא ודאי דר"א גופיה ס"ל דסודרא איתפיס ליה מקנא לא מתפיס והכא דחיה בעלמא הוא דדחי להן עכ' הרי כתב בהדיא דנקנית היא בחליפין דלא הדרי דאין לך כסף גדול מזה ולא קפיד אלישנא דחליפין וק"ל עלה אי מתנה ע"מ להחזיר אע"ג דאית בה ש"פ גזר אטו חליפין כ"ש חליפין דלא הדרי דאית לן למיגזר אטו חליפין דהדרי שזה חליפין וזה חליפין ותו דבכולי תלמודא משמע לשון חליפין דלא הדרי כדתנן המחליף פרה בחמור ואדרבה הנך לא נקראו אלא קנין סודר אלא שקונה מדין חליפין וגבי קדושין הא אמרינן דמנינא דרישא למעיטי חליפין סתם ואמרינן נמי גבי הנותן מתנה לחבירו ע"מ שתחזירהו בכלהו קאי לבד מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין או לספרים דגרסי גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין וסתם אמרינן ומשמע שאין אשה נקנית בכל דרכי חליפין וכן משמע מדברי רש"י ז"ל שכתב בריש קדושין וז"ל לא מקניא אפשר דגנאי הוא לה הילכך בטיל להו לתורת חליפין בקידושין ואפי' בכלי שיש בו ש"פ אי יהיב לה בלשון חליפין עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין עכ"ל הרי אתה רואה שתלה הדבר בלשון שאמר לה בתורת חליפין ומ"ש הרב ז"ל חליפין קנין סודר היינו דהכי הוי ארחא טפי אי נמי משום דק"ס הוי עיקר טעם הגזרה משום דקונין בכלי אעפ"י שאין בו ש"פ ואתתא בפחות מש"פ לא מקניא נפשה אי נמי משום דמתנה ע"מ להחזיר לחליפי סודר דמאי שזה חוזר וזה חוזר וכן משמע נמי מדברי הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל לפי שאין אשה נקנית בחליפין לפי שדרך הוא להחזיר הסודר שמקנין בו הילכך אי אמרת דקני אתי למימר אשה נקנית בחליפין עכ"ל משמע דס"ל דאתפיס מתפיס אלא שאין דרך לתופסו ואפ"ה נקראו חליפין ואין אשה נקנית בהם וכן משמע מדברי התוס' בריש קדושין