רדב"ז ל

הוי בדלא שדיך וטעמא דאישתיקה הא אי אמרה הן מקודשת. וא"ת אמאי לא משני שאני התם משום דשתקה אבל ברייתא בדאמרה הן הא ל"ק דברייתא סתמא קתני מקודשת משמע בכל גוונא אפי' בשתיקה ומשו"ה מוקי לה בדשדיך לאשמועינן דאפי' בשתיקה אי שדיך מקודשת אבל בדלא שדיך אי אמרה הן מקודשת ואי שתקה אינה מקודשת דמצית למימר אין שקלי ודידי שקלי אבל אי אמרה אין תו לא מציא אמרה הכי דודאי ניחא לה להתקדש לו והשתא הוא דהדרה בה. כללא דמילתא אי שדיך וקדשה בגזל דידה אפי' בשתיקה מקודשת ואי לא שדיך אם קבלה בשתיקה יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ואינה מקודשת וכתב הרשב"א ז"ל דאפי' מודה כי לשם קידושין נתכוונה אינה מקודשת: ולענין אם חייב לשלם לה מה שגזל לה איכא פלוגתא ורש"י ז"ל כתב בפ' האומר גבי חטף סלע מידה מקודשת ואוקימנא בדשדיך וכיון דשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחלתיה ומיהו בגזל דידה וקידשה התם מפורש בירושלמי שהיא חייב לשלם לה כדי גזילה דלא אחלתיה גביה אלא אקנויי אקני לשם מלוה והוא חייב לה כנגדו וכדגרסי' התם בפ' האומר במה קידשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא שתהא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע עכ"ל. ונ"ל דמדנקט מילתא מציעתא עדיף דאם קדשה מחלה אי אמר לה אי מהדרנא מקדשת לי דמשמע דבחזרתו לבד מקדש לה וכיון דאישתיקא אודי מודית לה ואחולי אחלתי' וכ"ש היכא דאמרה הן דודאי אחולי אחילתיה ואין חייב לה כלם. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא. לה שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שיש לו מלוה אצל שמעון וחטף ממנו דינר וקידש בו את האשה אי הוו קידושין או דילמא גזל הוא ולא הוו קידושין: תשובה היכא דהגיע זמן פרעון המליה לא תיבעי לך דודאי היא מקודשת דהא מצי למימר הין חטפי ודידי חטפי ולא זו בלבד אלא אפי' חטף ממנו כלי וקדש בו מקודשת דקי"ל היה לו חוב על אחרים ויש עליו משכון וקדשה בו מקודשת ואעפ"י שאינו שלו לפי שבע"ח יש לו מקצת קנין בגופו של משכון ולא שני לן בין משכנו בשעת הלואתו בין שלא בשעת הלואתו וכן העלו המפרשים ז"ל ואע"ג דחוטף משכון מיד חבירו נקרא גזלן מ"מ קנה את המשכון עד שיפרע לו חובו ולא כייפינן ליה לאהדורי אם אינם מדברים הנצרכים לו דאפוכי מטרתא ל"ל אם יבא לב"ד ויאמר יתן לי מעותי או יתן לי משכין הרי ב"ד כופין אותו לתת לו משכון או למכור הכלי בעצמו אשר חטף הילכך קנה אותו לשעבוד חובו ויכול לקדש בו את האשה שהרי אין יכול לפדותו עד שיתן לו מעותיו ובאותו שעבוד נתקרשה האשה וכ"ש לדעת הראב"ד ז"ל שהוא סובר דלא נקרא גזלן אלא היכא שאין לו עליו כלום אבל אם יש לו עליו מלוה ומשכן אותו בזרוע לא נקרא גזלן ולפיכך אם נתברר שיש לו עליו מלוה ומשכנו בזרוע לכ"ע לא מחייב לאהדורי תדע דהא גבי אלמנה כתב הרמב"ם ז"ל ואם חבל מחזירין ממנו בע"כ משמע טעמא דהוי אלמנה וקי"ל בין עניה בין עשירה אין ממשכנים אותה אבל איניש דעלמא דיכול למשכנו אע"ג דאם משכנו בזרוע נקרא גזלן אין מחזירין ממנו בע"כ וכן אם משכנו דבר שחייב להחזיר לו כגון כסות יום ביום וכסות לילה בלילה כופין אותו להחזיר דהוי מצות עשה וכן אם משכנו כלי מלאכתו אבל היכא דליכא חד מהני אע"ג דעבר אין כופין אותו להחזיר ואם קדש בו את האשה מקודשת דממונו הוא כי תבעי לך היכא דלא מטא זמניה או סתם הלואה נ' יום אם חטף ממנו דינר וקדש בו את האשה אם היא מקודשת או לא דדילמא מצי למימר דידי חטפי דלמחר אתי זמנא ונמצא שהוא שלם והרי היא מקודשת או דילמא השתא מיהא לא מחייב לו מידי וגזלה הוי. ואני אומר דתליא הא מילתא במילתא אחריתי אם החוטף בתוך זמן אם כופין אותו להחזיר עד שיגיע הזמן או לא אם כופין אותו להחזיר הויא גזלה בידו ואינה מקודשת ואם אין כופין אותו להחזיר הרי הוא ממונו ומקודשת הילכך כיון דקי"ל דשנים שהוציאו שטר זה ע"ז וזמנו של זה אינו כזמנו של זה מוציאין מזה שהגיע זמנו ולכשיגיע זמנו של זה יגבה ואפי' בגדולה מזו אמרו כשהם שוים ונכסיהם שוים דקי"ל דזה עומד בשלו וזה עומד בשלו דאפוכי מטרתא ל"ל אם מכר אחד מהם חלקו לאחר אין יכול לומר ללוקח לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כמו שבעל השטר בעצמו לא היה יכל להוציא ממני כן הלוקח לא יוכל להוציא. הא ליתא שאין השטרות בחזקת פרועים אלא שאין ב"ד נזקקים להם משום אפוכי מטרתא תדע שאם אח"כ קנה זה עידית ובינונית ואין לשני אלא זבורית כ"א גובה חובו ואעפ"י שבשעת ההלואה היו שוין בנכסיהם הילכך הלוקח גובה מן הלוה וחוזר הלוה וגובה מן המלוה הא למדת שמלוה שלא הגיע זמנה אפי' תפס מפקינן מיניה הילכך לגבי קידושין אם קידש בו את האשה אינה מקודשת ומיהו הני מילי בזמן שהלוה אמוד ואין מבזבז נכסיו אבל אם הלוה עני ויש לחוש שמא כשיגיע הזמן לא יוכל לגבות ממנו אם בא הממון לידי המלוה לא מפקינן מיניה וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סימן תתק"ח הילכך האשה מקודשת ואם הדבר ספק אע"ג דמספקא לא מפקינן מיניה מ"מ אם קדש בו את האשה קודם שהגיע זמן הפרעון הרי היא ספק מקודשת. כללא דמילתא דאם חטף אחר שהגיע זמן הפרעון אפילו חטף משכון וקדש בו מקודשת ואם חטף קודם שהגיע זמנו אפילו חטף מעות וקידש בהם אינה מקודשת דגזילה היא דהא ב"ד כופין אותו להחזיר עד שיגיע זמנו ויחזור ויגבה חובו ואם הלוה עני ומבזבז נכסיו וחטף ממנו וקדש מקודשת ואם הוא ספק אם ימצא לו נכסים או לא הרי זו ספק מקודשת. ולענין אם היה תוך ל"י להלואה וחטף סלע מידו וקדש בו את האשה אינה מקודשת דגזל הם בידו אם היה מלוה בשטר וקנו מידו ומנא אמינא לה מדכתב הרמב"ן ז"ל בתשובה וז"ל ולוה שבא לב"ד בשט"ח שבידו לכפות את המלוה להלוותו עד זמן שקבע לו דבר ברור הוא שיכול מלוה לטעון שלא מדעתו נכתב ואם יביא ראיה הלוה שמדעתו נכתב או שהשטר ביד המלוה יש לידון שכיון שנשתעבדו לו נכסי לוה בחליפין מעכשיו אף הוא חייב ליתן הדמים כלומר להלוותו עד זמן שקבע לו ויקנה נכסיו לשעבודו וזה דעת הרא"ש ז"ל ודעתא צלתא היא עכ"ל ואע"ג דהרשב"א ז"ל חלוק עליו וסבר דבשט"ח לעולם יכול מלוה לחזור בו והביא ראיה מפ' המקדש שאמרו שם במלוה ברשות בעלים לחזרה קא מפלגי דמשמע מהתם דכל שלא נתנם יכול לחזור בו לכ"ע עכ"ל. מ"מ לנ"ד כ"ע מודו שכיון שנתנה ללוה זכה הלוה בהם ואם חטף ממנו הוי גזל ואינה מקודשת ואם לא נכתב שטר אלא שקנו ממנו לבד בזה רואה אני את דברי הרשב"א ז"ל דמלוה ברשות בעלים לחזרה ואין כופין אותו להלותו הלכך לנ"ד כיון שנתנן ליד הלוה ונשתעבדו נכסיו בשטר וקנין וחזר וחטף ממנו כיון דב"ד מוציאין ממנו ונותנין ללוה פשיטא דהוי גזל בידו ואינה מקודשת אם היא מלוה ע"פ דקי"ל סתם מלוה ל' יום כיון שאם עדיין לא הגיעו ליד הלוה לא כייפינן למלוה להלוותו כיון שלא קנו מידו ולא נשתעבדו נכסים של לוה השתא שהגיעו לידו וחזר זה וחטף בתוך ל' יום לא מפקינן מינה לתת ללוה הילכך ממונו הוא ונתקדשה האשה וה"ה למלוה ע"פ לזמן קצוב כיון שאם תפס בתוך הזמן לא מפקינן מינה אם קידש בו את האשה מקודשת דלענין זה מה לי סתם מלוה דל' יום שקצבו רז"ל מה לי זמן שקצב הוא דכיון שלא נשתעבדו נכסיו של לוה לא בקנין ולא בשטר נהי דלא מצי למכפיה לגבות ממנו קודם ל' יום או קודם הזמן שקצב לו אבל אם כבר גבה לא מפקינן מיניה והבו דלא לוסיף עלה וממונו הוא לקדש בו את האשה. ולענין מלוה בשטר ולא הגיע זמנה וחטף ממנו והלוה אומר ניחא לי כיון דלמחר אני צריך לפורעו יהא לפרעון