רדב"ז כט

באותה תשובה עצמה וז"ל ואתה רבינו הרב יחייך במקומך הזהירם על הפלגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו יבואו לזנות עמהן בנדתן עד כאן לשונו. ומעתה אתה דן קדושין במקומות אלו ובזמנינו זה גם הרשב"א ז"ל שהתיר הפלגש לא התיר אלא ע"י קידושין כי לדעתו ז"ל היא הפלגש אבל בלא קידושין מודה הוא ז"ל דאסורה גם מדברי הראב"ד ז"ל נראה דפלגש יש בה איסור שכתב ז"ל אמר אברהם אין קדשה אלא מזומנת ומופקרת לכל האדם אלא המותרת המיחדת עצמה לאיש אחד אין בו לא מלקות ונא איסור לאו משמע הא איסורא איכא וכ"נ מדברי בעל מ"מ שכתב וז"ל ונראה סיוע לרבינו ז"ל ממ"ש חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם לא היתה הפנויה שאינה מופקרת באיסור מן התורה לא היו סומכים על חזקה זו דאיסורא זו דרבנן כלהו אינשי לא זהירי בה עכ"ל. משמע דמאן דפליג על רבינו מודה הוא דאיכא איסורא דרבנן מיהא והרא"ש ז"ל כתב בתשובה והביאה הטור ז"ל סי' כ"ו וז"ל פנויה המשמשת בבית ראובן ויצא קלא דלא פסיק [ שמתיחד עמה לא מבעיא בני משפחתה שיכולים למחות אלא ב"ד כופין אותו להוציאה מביתו כי הדבר ידוע שהיא בושה לטבול ונמצא שבועל נדה עכ"ל. ואם הפלגש מותרת אמאי כופין אותו להוציא הרי היא משמשת בביתו ומיוחדת לו כי כ"כ הראב"ד ז"ל פלגש מלה הפוכה לפעמים משמשת את הבית ולפעמים למשגל עכ"ל. גם המאירי ז"ל כתב וז"ל ופלגשים פי' בלא כתובה וקידושין ונשים הם כתובה וקידושין עוד כתב ופלגש מיהא הדיוט אסור בה עכ"ל והוא ז"ל רגיל בשיטת הרמב"ם ז"ל ואני תמיה למאן דגריס פלגשים קידושין בלא כתובה שהיא גירסת הראב"ד והרשב"א ז"ל איך יעץ אחיתופל שהיה מכלל סנהדרין לאבשלום שיבא על פלגשי אביו וכיון שהיו בקידושין ואיך ישראל הסכימו על כך ואבשלום איך בא על נשי אביו דאית בהו תרתי א"א ואשת אב ואפשר לתרץ בדוחק כי אחיתופל היה יודע שהיו לדוד פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין ועליהם יעץ אחיתופל שיבא אבשלום אבל לא על אותם שהיו בקידושין כי לא יעלה על הדעת שהתיר לו לעבור על מיתות ב"ד ואעפ"י שיש קצת דוחק שלקח דוד בלא קידושין אפשר דס"ל דבלא קידושין נמי הוי פלגש ומותרת למלך אבל לא קי"ל הכי כפי זאת הגירסא אלא פלגשים קידושין בלא כתובה ומ"מ הגירסא הנכונה פלגשים בלא כתובה וכו' ומשו"ה היו מותרות פלגשי דוד לאבשלום דדוקא להדיוט אסורות פלגשי המלך אבל למלך אחר הם מותרות ולדעת אחיתופל אבשלום מלך היה והראיה שפלגשי המלך הם מותרות למלך אחר מאבישג השונמית. כללא דמילתא דכל פלגש היא אסורה בזמן הזה לכל אדם אפי' לגדול שבישראל בין ע"י קידושין בין שלא ע"י קידושין דשלא ע"י קידושין הרי אסר הרמב"ם והמאירי ז"ל וכן סברת הריא"ף ז"ל שהשמיט כל פ' כהן גדול משמע שאינו נוהג בזה"ז וגם הרא"ש השמיטו בפסקיו והרא"ש וגם הרשב"א לא התירו אלא ע"י קידושין וגם הרמב"ם ז"ל להלכה אמר ולא למעשה ואילו בקידושין כלם אוסרים חוץ מהרשב"א דאפי' הראב"ד ז"ל מודה הוא דאיכא איסור כ"ש בדור הרע הזה שכל העולם פרוץ בביאת השפחות ומורים היתר לעצמם ואומרים כי הכסף אשר קנה אותם בהם הם כסף קדושיה וזו טעות הוא גדול ומפורסם דאין קידושין תופסים בשפחה ואפי' היתה משוחררת ממ"נ אם קנה אותה מאחרים וכי מותר למכור הגיורת וגם היא אינה יכולה למכור את עצמה לאפי' ישראלית שמכרה אביה כדכתיב וכי ימכור איש את בתו ואמה אין דין אמה העבריה ולא דין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג הילכך כיון שהדור פרוץ בביאות אסורות אין ראוי להורות להם אפי' הדבר המותר כדי לתת גדר וסייג לתורה כ"ש דמדינא הפלגש אסורה להדיוט וכדכתיבנא הילכך אם לא רצה להוציאה משמתינן ליה עד שיוציאנה או עד שישא כדת משה וישראל בקידושין זז"ב וכתורה ומינה לא תזוז וראיתי מחלק לפי גרסתינו בין מלך להדיוט כי פלגש הדיוט קידושין בלא כתובה ופלגש בגבעה בקידושין היתה ואינו נכון כלל ורש"י ז"ל כתב דפלגש האמורה בתורה היא קידושין בלא כתובה והרמב"ן חולק עליו. ועוד קשה לאותה גירסא דגרסי פלגשים בלא כתובה איך ישאל אדוניה ן' חגית את אבישג השונמית והרי היא אשת אביו בשלמא למאן דסבר דאין מותר למלך אלא י"ח נשים בין נשים ופלגשים אבישג אסורה היתה לדוד אפי' בתורת פלגש ולפיכך שאל אותה אדוניה ושלמה כעם ע"ז לפי שאין משתמשין בשרביטו של מלך והיינו דאמר ושאלי לו המלוכה אבל למאן דסבר דדוקא נשים בכתובה ובקידושין אסור ביותר מי"ח אבל פלגשים כמה שירצה ומשום דקאמרה ליה אבישג נינסבן כלומר בכתובה וקידושין א"ל דוד אסירת לי שכבר נשאתי י"ח נשים אבל בתורת פלגש היתה אצלו ולמאן דגריס קידושין בלא כתובה אסורה היתה לאדוניה ובמאי שתירץ לעיל ניחא נמי האי שדוד היה סובר דפילגש בלא קידושין הילכך אבישג לא היתה מקודשת לדוד והיתה מותרת לאדוניה מדינא אלא משום דאין משתמשין בשרביטו של מלך. וא"ת כיון שהיתה מותרת לדוד אמאי לא ידעה הכתיב והמלך לא ידעה. וי"ל דהיא לא רצתה להבעל לו בתורת פלגש אלא בכתובה וקידושין בתורת אישות ואז היה אסור לדוד שכבר נשא י"ח נשים. ועו"ק למ"ד כתובה דרבנן במה היה מבדילין בין אשה לפלגש הואיל ותרוייהו בקידושין. וי"ל שהאשה היו מכניסין אותה לחופה ועושים משתה משא"כ בפלגש ואין רחוק כי אפי' שתקנו כתובה לאשה היו נוהגין לתת לאשה מוהר בתוליה מה שלא היו עושים כן בפלגש. ומ"מ הגירסא הנכונה היא פלגשים בלא קידושין וכתובה והכי משמע פשיטי דקראי דכתיב ותזנה עליו פלגשו והלך להחזירה ואם איתא דמקודשת היתה לא היה מותר להחזירה אלא ודאי בלא קידושין היתה ומפני שיחדה לעצמו קרי ליה זנות דכתיב ותזנה עליו פלגשו וכ"כ הרד"ק ז"ל כי בלא כתובה וקידושין היתה אעפ"י שאמרו ז"ל שלא היה זנות ממש מ"מ פשטי דקראי הכי משמע. הכלל העולה שאין אשה מותרת לשום אדם בזה"ז אלא ע"י חופה וקידושין וז"ב וכתובה כדת משה וישראל כדכתיבנא. שוב ראיתי בתוספות בגיטין פ"ז שסברתם היא דפלגש בלא כתובה ובלא קידושין וזה לשונם זבוב מצא לה נימא מצא לה מותזנה עליו פלגשו לשון זנות מלשון מזון ממש. וא"ת מנא לן דלא הוי זנות ממש ואומר ר"ת מדרצה להחזירה כדמוכח מקראי דאפי' פלגשים לא היה דרכם להחזיר אחר זנותם כדכתיב בא אל פלגשי אביך וכתיב ותהיינה צרורות עד יום מותם אלמנות חיות עכ"ל. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: לד שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שחטף דינר מאשה אחת וא"ל אם אחזירהו ליך תהיה מקודשת לי בו ואמרה כן אי חיישינן לקידושין או לא: תשובה לכאורה היה נראה דלא חיישינן לה דיכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי ותו דקדשה בגזל וחמס אינה מקודשת דלא קי"ל כר"ש דאמר סתם גזלה וגניבה יאוש בעלים ואיכא יאוש ושנוי רשות דקני דהא אסיקנא בפ' האומר דלית דחש לדר"ש והך ברייתא דקתני קדשה בגזל וחמס ובגנבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת תריצנא דכולה חדא קתני כגון שחטף סלע מידה וקדשה אבל בגזל דבעלמא אינה מקודשת כלל והכי פסקו רבוותא ז"ל. וא"ת תפשוט שאלתינו מהך ברייתא דמקודשת הא ל"ק דמוקמינן לברייתא בפ"ק דקידושין בדשדיך אבל שאלתינו בדלא שדיך אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דבנ"ד מקודשת אע"ג דלא שדיך דכיון שנתרצית להתקדש לו ואמרה כן נעשה כאילו מחלה לו הדינר כדי שיקדשנה בו ומנא אמינא לה דההיא איתתא דהוה מוכנא וורדשכי אתא ההוא גברא חטף וודרשכא מינה א"ל הבה ניהלי א"ל אי יהיבנא לך מקדשת לי שקלתיה ואישתיקא ואמר ר' נחמן יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ומותבינן עליה מהך ברייתא דכתיבנא ומתרץ התם בדשדיך. הא קמן בהדיא דהך עובדא