רדב"ז כד

ולענין אי בעינן שיאמר קברתיו תליא באשלי רברבי ר"ז והרמב"ם ז"ל בעו שיאמר קברתיו משום דאמר בדדמי וכתב הרשב"א ז"ל שזו היא דעת הריא"ף ז"ל ג"כ ועדיין לא נתברר אצלי מנא ליה הא לגבי נכרי מסל"ת והן לו יהי כדבריו הרי כל האחרונים ורשב"א עצמו מכללם סברי דאצ"ל קברתיו ואעפ"י שהוא ז"ל כתב בתשובה וז"ל הרמב"ם כתב שצריך לומר מת וקברתיו במסל"ת אבל מקצת אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ואעפ"י שאין דעתי מכרעת דעתי נוטה מפני שיש לנו ראיות מהגמ' ומהירושלמי מ"מ מי יקל ראשו כנגד אבות העולם להקל בדבר שבערוה אין לנו אלא לשית לבנו לדעתם ואיני מורה לך להקל בדבר זה עכ"ד. מ"מ כבר נהגו בכל הדורות הללו להקל בדבר משום תקנת עגונות דלא ליפוק מניהו חורבא כ"ש בנ"ד דלדעתי כ"ע מודו כמו שאני עתיד לבאר. וזה שהמפרשים ז"ל הקשו לדעת הרמב"ם ז"ל מהנך עובדי דההוא נכרי דהוה אזיל ואמר וי לפרשא זריזא וכו' ואידך מאן איכא בי תיואי ואידך מאן איכא בי חסא וכלהו אינסיבו איתתיהו אע"ג דלא אמר קברתיו והרשב"א העלה הדבר בצ"ע והריטב"א ז"ל תירץ כיון דנכרי נחית לאכרוזי אי לאו דקים ליה דמית לא הוה מכריז ומש"ה לא בעי וקברתיו וכ"כ נמק"י משמו ולפי שיטה זו בנ"ד דליכא הכרזה בעי למימר קברתיו אבל בעל מ"מ נראה דלא אזיל בהאי שיטה שתירץ דהכא דלא מזכיר שמו ולא מכירו צ"ל קברתיו כמעשה דצידן ואנטוכיא אבל היכא דמזכיר שמו ומכירו כי הנך עובדי דלעיל לא בעי למימר וקברתיו וא"ת בשלמא לפי הריטב"א כיון דמכריז לא [אמר] בדדמי אבל לפי שיטת מגיד משנה מה בכך שהזכיר שמו ומכירו אכתי אמר בדדמי. וי"ל דכיון דמזכיר שמו לא אמר בדדמי דאי אתי למחר לא מצי לאשתמוטי אבל אם אין מזכיר שמו ומכירו אמר בדדמי דאי אתי למחר מצי לאישתמוטי ולמימר אחרינא הוא. ועל חילוק זה אני סומך למעשה חדא שהוא היה בקי בדברי הרמב"ם ז"ל יותר מזולתו ועוד שאני מדקדק כן מלשון הרב בעצמו שהרי בתחילת הפרק כתב היה הנכרי מסל"ת ואמר אוי לפלוני וכו' או שהיה וכו' ונפל פלוני וכן שמע מערכאותיהם שאמר הרגנו את פלוני בכלם מזכיר פלוני ולא הזכיר קברתיו ובסוף הפרק לא הזכיר פלוני כלל אלא יצא נכרי וישראל וכו' וכן אם יצאו ה' בני אדם והכא לא כתב פלוני ומש"ה צ"ל קברתיו והכי משמע פשטא דעובדא דתלמודא. ותו כיון שעיקר הדין הוא במחלוקת שהרי האחרונים שראו דברי הראשונים פסקו דאצ"ל קברתיו הבו דלא לוסיף עלה וכדאי הוא בעל מ"מ לסמוך עליו בשעת הסכנה במילתא דפלוגתא כ"ש לדעת ההגהות וז"ל ובתשובת ר' מנחם ור"א והר"ר קלונימוס ז"ל וסברת הלב דלא שייך למיחש דילמא אמר בדדמי גבי נכרי שאינו נאמן כי אם במסל"ת דבשלמא ישראל המתכוין לדבר להתיר י"ל שנתן דעתו בשעת מלחמה להעיד להתיר ואמר בדדמי בדבר ההוה להיות אבל נכרי המסל"ת ואין כוונתו לשום דבר לא אמר בדדמי כי אר כאשר ראה והסברא נותנת כן עכ"ל. וכן הסכים רבינו שמואל ז"ל ע"כ הרי אתה רואה שאפי' בשעת המלחמה ל"א הנכרי בדדמי כ"ש בנ"ד וטרחתי ומצאתי הון לי והוא תשובת הרמב"ם ז"ל מסכמת למ"ש וז"ל ראובן היה נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן בכפרים של עכו כמנהג והפקיד כליו בכפר ביד נכרי אחד ולקח מהם מקצת והלך למכור בעיר אחרת המתין הנכרי ג' ימים ולא בא אז הביא כליו לאשתו שאלו עליו אמר הלך ולא חזר לימים עברו יהודים מכפר עכו דרך שם ת"ל נכרית אחת לאן אתם הולכים א"ל לכפר פלוני א"ל לא אזוזו מכאן לכו וחזרו לבתיכם שמא יארע לכם כמו שאירע ליהודי אחד שאלוה מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלוני ללכת לעיר פלוני ויצאו אחריו והרגוהו שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הוא היה מודעתינו ועושה מלאכתינו כשהיה בעירו וספרה להם דמותו ובאו עדים אל ב"ד שבעכו והתירוה לינשא תשובה זאת האשה מותרת היא לינשא שזו הנכרית מסיחה היא לפי תומה ואעפ"י שחזרו ושאלו אותה כמעשה בציער עיר התמרים ואעפ"י שלא הזכירה שמו ולא ידעה אותו בשמו כמעשה צידן ואנטוכיא וכל אלו הדברים חוזרים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקים בעדות אשה וכל המחמיר וחוקר ודורש בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם הקלו משום עיגונא דאיתתא ע"כ למרנו מתשובה זו כמה דברים חדא שאין ראוי לדקדק ולחקור בעדות אשה עגונא וכדכתיבנא לעיל ועוד כיון שהנכרי מל"ת ושמע ישראל א"צ לשוב ולשאול איך היה המעשה שהרי לא הצריך הרב שיחזרו וישאלו מהנכרית איך היה המעשה אם היא ראתה אותו בשעה שהרגוהו או אחרים הגידו לה או מצאתו הרוג אי שמא משום שלא חזר אמרה שהרגוהו אלא משמע כיון שאמרה הרגוהו מסל"ת א"צ לשאול יותר ואפי' שהנכרי לפנינו יש טעם לומר שא"צ לחקור ולשאול יותר וכ"ש כשהנכרי חלף הלך לו. עוד יש ללמוד מתשו' זו שאצ"ל קברתיו שהרי הנכרית לא אמר אלא ויצאו אחריו והרגוהו ולא הזכירה הקבורה כלל והשיב הרב אשה זו מותרת לינשא ומתשובה זו מודעא רבא למחמירים ואע"ג דפשטא דהאי עובדא חולקת על מ"ש הרב ז"ל בעצמו בפ"ח והוא שיאמר קברתיו התם אמרה להלכה והכא אמרה למעשה ולא רצה להחמיר באשה עגונא. וליכא למימר שתשובה זו אחד מבעלי אותה סברא אמרה חדא דשמו חתים עלה הוא והיא כתובה בכלל שאלות ותשובות אחרות של הרמב"ם ז"ל ועוד מי שהוא רגיל ובדק בלשון הרב ז"ל יכיר שהוא לשונו דוק ותשכח וכמה דברים מצינו שחזר בו הרב ז"ל באחרית ימיו ועוד שהוא מסכים לבעלי הסברא האחרת. ואפשר לי לתרץ דמ"ש בפסק והוא שיאמר קברתיו היינו בזמן שהנכרי המסל"ת לפנינו הוא אם אמר קברתיו מוטב ואם לא אמר שואלין אותו אם נקבר או לא אם אמר לא קברתיו או איני יודע אין משיאין אותה אבל כשאינה בפנינו אז סומכין דאי היה שאילתא הוה אמר קברתיו וכל זה לדעת הריטב"א אבל לדעת מ"מ ז"ל לא קשיא דכתב ז"ל דהאי עובדא דההוא דהוה מכריז ואמר מאן איכא בי חיואי שכיבי חיואי ואידך עובדא דבסמוך דפרשא זריזא משמע דא"צ לומר קברתיו ותירץ לדעת הרמב"ם ז"ל דע"כ לא הצריך הרב ז"ל לומר קברתיו אלא כשאינו מזכיר שמו ולא מכירו אבל מזכיר שמו או מכירו אצ"ל קברתיו ובהאי עובדא דההיא נכרית הרי אמרה שהיתה מכירתו וכ"ש בנ"ד שהיה מכירו ומזכיר שמו והיו הולכים בספינה א' והוצרכתי לתרץ תירוצים אחרים אעפ"י שעל תירוץ מ"מ ז"ל אני סומך כמש"ל מ"מ תירץ תירוץ אחר לישב הדברים אפי' לדעת המתהללים באלילי חללות לבם לבלתי שמוע אל הפוסקים האחרונים כגון הר"ן ומ"מ וריב"ש ז"ל. וז"ל ריב"ש ואני איני חושד להרמב"ם ז"ל שיצריך קברתיו בכל נכרי מסל"ת דהא בגמ' גבי מאן איתא בי חיואי לא אמר קברתיו וכן ההוא דקאמר וי לפרשא זריזא וכו' אבל דעת הרמב"ם ז"ל כשאין הנכרי אומר איש פלוני מת שאינו מזכירו בשמו אז צ"ל קברתיו אבל באומר מסל"ת איש פלוני מת חלילה להרב ז"ל שיצריך קברתיו שהרי באותו הפרק בעצמו כתב כיצד משיאין ע"פ המל"ת וכו' ובפרק שלפניו כי הרב ז"ל אינו סובר שנאמר בהנהו תלת עובדי מעשה שהיה כך היה ועשה זה החילוק עכ"ד. וז"ל הר"ן בתשובה ואין בזה ספק אפי' לדברי הרמב"ם ז"ל שכ"כ הוא בכיוצא בזה פרק אחרון מה' גירושין דכל שהוא מכירו אצ"ל קברתיו אלא מת בלבד אבל כשאינו מכירו הוא שסובר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני המעשים שבאו בגמ' בכיוצא בזה דבכולם יש קברתיו אלא ש"מ דנהי דבמכירו סגי במת בלבד ושאינו מכירו בעינן דלימא מת וקברתיו והוא דעתו של הרב בזה וטעמא דמילתא דיותר אדם בקי במי שמכירו מבמי שאינו מכירו הילכך כל שאמר מת לחוד סגי אע"ג דל"א קברתיו ולא חיישינן דאמר בדדמי לפי שאין הדברים ברורים עד דאמר קברתיו עכ"ל. ולדעת הני רבוותא אין ק"ו כלל ממ"ש בפסק למ"ש בתשובה אבל לדעת הריטב"א ז"ל שחילק בין מכריז