רדב"ז כג

שיש איזה חילוק ביניהם לא גריע מזכירת שם האשה ואפ"ה חשיב ליה ר"י מתכוין וקי"ל כוותיה הילכך איני רואה ממשות בב' העדיות האחרונים ובזה אני מסכים על ידך. ומ"ש בקבלת העדות הב' וז"ל ולפי תומם אמרו הרגליים וכו'. טעות הוא שטעו מקבלי העדות שחשבו שזה נקרא מסל"ת ואינו כן כמ"ש. גם מ"ש הקול של בלוגראדו אינו מעלה ומוריד לענין העדות אבל למדנו מדבריהם עיקר גדול לנ"ד שביום ט' באב נכנסו היהודים הנז' בשמותם עם הרגליים בספינה ולא נהרג שום איש אחר מהיהודים כי אם אלו הג' הנז' ואני כשחברתי עדותם עם העדות הא' של הרגלי לא נשאר אצלי שום ספק ואני לבדי הייתי מתיר כ"ש בהסכמת שאר החכמים אשר שם כי הדברים אשר כתבת לבטל זה העדות לא נתחוורו אצלי ולענין אי הוי נ"ד כשעת מלחמה הדבר ברור כי לפי עדות הא' אשר סמכנו עליו ליכא מלחמה כלל שהרי הם היו הרוצחים ומה יעשו ג' טלאים עם זאבים הרבה תדע שהרי היו בטוחים עד אשר הפשיטו מערומיהם אפילו אם תדחוק דהוי כשעת מלחמה ובשעת מלחמה שייך בדדמי הא ברירנא לעיל דהגוי האומר הרגתי את פלוני לא שייך בדדמי: ולענין אי הוי עדות מוכחשת גמרת אומר שהיא מוכחשת ודחית דברי הרא"ש ז"ל שכתב זה אומר מת וזה אומר נהרג מאחר שכולם מודים על פלוני שאינו בעולם אין לחוש להכחשה ודחית בקש נדף דהני מילי היכא דא"א לתרץ אבל בנ"ד אפשר לתרץ דבריהם ואזלת בתר איפכא לתרץ כי שני מעשיות היו כדי לעגן את האשה שלא כדין אין זה אלא בחור ברע ומאוס בטוב אני אתרץ שיהיו דברי העדים קיימים ודברי הרא"ש כנים ולא תתעגן האשה כי הרגלי הא' היה יחידי עם הבחור יצחק ולא פחד והגיד האמת אבל שאר עדויות היו במקום פרסום כמו שנראה מלשון העדות ולא היו יכולים לומר הרגנום שיהיו נתפסים ולפיכך הוכרחו לומר שלסטים הרגום עוד יש לתרץ כי הרגלי האחד היה עם ההורגים והוציאו קול שהלסטים הרגוה כשירדו לכרמים ללקט ענבים ונתפרסם דבר זה בבודון והרגלים של שאר עדויות הבאים מבודון לא היו עם ההורגים כי שמא היו בספינות אחרות או שמא לא היו מההולכים מבלוגראדו לבודון והגידו מה ששמעו בבודון והוא הקול שהוציאו ההורגים. וז"ל המרדכי אמנם אם יכולים לברר דברי הנכרים המל"ת ואינן מכחישין זה את זה כגון שאלו אומרים נטבע בא' בשבת וכו' ואחד אומר בשנו בשבת נהרג יש לומר מאחר שנטבע נהרג אחר כך ומותרת לינשא ע"כ. והוי יודע דנכרי המכחיש ממש שאומר לא נהרג איכא כמה מרבוותא דס"ל דאשה זו מותרת כי אין הנכרי נאמן לאסור ויש חולקים אבל אין אנו צריכים לזה כי אין בנ"ד הכחשה כלל וגם אתה האח היה לך לבקש דרכים וצדדים לקיים העדיות באופן שלא תתעגן האשה כאשר עשו החכמים אשר היו אז באותו מעשה שבקשו צדדים וצדי צדדים להתיר וגם אני נמניתי עמהם ורוב מה שכתבתי בקונטרוס הזה נמצא כתוב אצלי מאז זולת קצת דברים שהוצרכתי לחדש לפי חילוף הדברים ולכן זאת עצתי אם תאבו שמוע תמנה עם שאר החכמים יצ"ו להתיר ואנא בהא סלקינא ולא נחיתנא דהני נשי שרין להנשא לכתחילה לדעת כ"ע ואין לבי נוקפי בדבר כלל. הנלע"ד כתבתי דוד ן' זמרא: כו שאלת**(הר"ם אלשקאר סי' קי"א דקס"ו)** ממני אודיעך דעתי במחלוקת גדולה שנפלה בין רבני קנדיא בהיתר אשה עגונא וגופא דעובדא הכי הוה בב' יהודים שהיו הולכים בספינה ונשברה הספינה ובא אחד מהם והעיד על חבירו וזה נוסח עדותו כפי מה שכתבו משם ח' לח' אדר רח"ץ ליצירה בא אצלי ר' שבתי כהן בר יהודה בשפרילו מרמימו והעיד בתורת עדות איך בהיותו באקשיאה שמע לנכרי מסל"ת שהיה מספר שבירת ספינה פראנקי והיה מספר ג"כ מה שאירע לאנשים שהיו תוך הספינה הנז' מי נטבע ומי ניצול ובתוך כך אמר איך שמע לו שהיה מספר ואומר איך סוחר אחד שמו סיסמונדו הוציא פונילו א' והרג את משה קולפטי יען שרצה משה הנז' כשנפל לים כשנשברה הספינה של של פונקין הנז"ל לרכוב על הקרש שהיה סיסמונדו הנז' עליו וע"כ הרגו. עוד העיד שבתי הנז' איך ראה את משה קולפטי הנזכר כשנשברה הספינה שנפל בים ולא ראהו שעלה ע' כעדותו: תשובה ראיתי בעלי תריסין ובידם קונדריסין אצים ורצים לקראת מלחמתה של תורה מערכה מול מערכה בחמה שפוכה וקשת דרוכה זה אומר ככה וזה אומר ככה וזו היא דרכה ערוכה בכל ושמורה מיום אשר באו ימי הרעה והיתה רק זועה ובין שמועה וכל אחד אומר אני קולע אל השערה יחטיאו ויניאו כל בעלי סברא בדבר ועל כן יצא משפט מעוקל ואת כל הישרה יעקשו ותהי האמת נעדרת וע"כ נתתי אל לבי לברר וללבן הדברים אשר באו בשאלה למען ירוץ קורא בו. ראשונה אי מחייב איניש לאהדורי אאנפי דשריותא משום עיגונא דאיתתא או אאנפי דאיסורא משום חומרת אשת איש אפילו בגופא דעובדא. תו אי פסקינן כקמאי דבעינן שיאמר קברתיו או כבתראי דלא בעו שיאמר קברתיו. תו אי איתיה קמן נכרי מסל"ת אי בדקינן ליה לסהדותיה לברורי מילתא בגוונא אחרינא או דילמא לא סמכינן. תו אי עדיף נכרי מסל"ת מעבד ושפחה או לא. תו אי סמכינן האי דאיכא תרי בדדמי חד שהרי נטבע במים אדירים ועוד שהרי הוכה מכת מות ואמרינן ודאי מת ודילמא לא מת בכל הני איכא לעיוני שהם עיקר הדבר ואעפ"י שיש עדיין דקדוקי דברים יתבארו היטב דרך העברה. איברא דמחייב איניש לאהדורי אאנפי דשריותא ואפי' בגופא דעובדא וז"ל הרמב"ם ז"ל בתשו' וכל אלה הדברים חוזרים אל מקום א' ועיקר א' והוא שאין מדקדקים בעדות אשה עגונא וכל המחמיר וחוקר ודורש בדברים אלו לא יפה עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם הקלו משום עיגונא דאיתתא עכ"ל. ועדיין אכתוב לקמן השאלה בעז"ה וז"ל הרא"ש ז"ל בתשובה על מעשה של אותו תלמיד שמו ר' אשר אחר שכתב אותם המעשים שבתלמוד כתב מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקלו חכמים בעדות אשה משום עיגונא כמעשה הא' וכו' ולא הוזקקו הב"ד לחקור מן הנכרי אם היה אותו יהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לו ושוב נתלוה אחר עמו עכ"ל ועיקר טעמו של דבר שמתוך שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילה דאשה דייקא ומנסבא וכ"כ ז"ל בתשובה שלמעלה וכן ראוי לכל מורה לחזור ע"כ צדדים להתיר עכ"ל וז"ל מוהר"י קולון ז"ל סי' קכ"א ברוך אתה כי תלך בדרך טובים רז"ל אשר כמה וכמה חשו לעיגונא דאתתא וכמה קולות הקלו זה מפני זה וכן כל חכמי הדורות הבאים אחריהם זה אחר זה כמה חזרו בצדדים וצדי צדדים בשריותא דאיתתא כאשר בא בידם שאלה כזו וגם אתה צדדת צדדין וטעמים נכוחים וישר כחך אריה עכ"ל. הרי אתה רואה בעיניך דצריך לבקש צדדי ההיתר והמבקש אומדני כי הני רבוותא לעגן האי איתתא אין רוח חכמים נוחה הימנו וכיון דאיכא לפרושי עובדא להתיר אע"ג דאיכא לפרושי נמי לאסור הדרינן להתירה בשעת הסכנה דמשום האי טעמא לא חיישי' דלמא צרה היא דתני ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנים אעפ"י שאין מכירים וכתב רש"י ז"ל שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר עכ"ל וכ"ש אם יש פנים להיתר יותר מפנים של איסור כאשר אני עתיד לבאר בנדון זה. ואפשר נמי דמהאי טעמא איפסיקא הילכתא כמ"ד אין בודקים עד נשים בדו"ח אע"ג דאית בהו דיני נפשות ואע"ג דכתב ר"י דבגופא של עדות אין מקילין היינו כגון שראה צף על פני המים מת לא מקילין לומר שהכירו בטביעות עין אבל בנ"ד שהעדות הוא מכוון אלא דאיכא לספוקי היכי הוה עובדא תלינן להקל ולא אמר בדדמי ואע"ג דכולה שמעתא משמע דתלינן לחומרא כמ"ש בהגהות מימונית שאני הכא דאיכא סהדותא דאמר נהרג פלוני: