רדב"ז כא

אבל דעת הרמב"ם ז"ל כשאין הנכרי אומר איש פ' שאינו מזכירו בשמו צ"ל מת וקברתיו אבל באומר איש פ' מת חלילה לרב ז"ל שיצריך קברתיו עכ"ל ודברים פשוטים הם. אלא שראיתי אחרים נשתבשו בזה במעשה שאירע בקנדיא קרוב לנ"ד זה י' שנים וכתבתי אז בטעמו של דבר דבזמן אשר מזכיר את שמו או מכירו לא אמר בדדמי משום דאי אתי למחר לא מצי לאישתמוטי לומר אחר הוה אבל בשאינו מכירו ואינו מזכיר שמו אמר בדדמי ולא מירתת דאי אתי למחר מצי לאשתמוטי ולמימר על אחרינא אמינא וטעם זה קלסוהו חכמים שהיו אז אשר נמניתי עמהם באותו מעשה וסעו המה למנוחות וכו'. והנה ראיתי להריטב"א ז"ל שנתן טעם לתרץ עובדי דתלמודא דבזמן שהנכרי מכריז ואומר פ' מת ודאי קושטא קאמר כיון דנחית לאכרוזי ואצ"ל קברתיו אבל היכא דאינו מכריז צ"ל קברתיו ואפשר לומר שאינו חולק על מה שכתבנו למעלה אלא מכריז או מזכיר שמו או מכירו אין צ"ל קברתיו דבכל חד מנייהו סגי. והוי יודע שאפי' אם תרצה לומר שהתשובה ההיא חלוקה על הפסק על התשובה יש לנו לסמוך שהיא הלכה למעשה**(אמר הכותב שמעינן מן הדא זה כלל גדול בתורה להיכא דהרא"ש ז"ל נמי בתשובה מורה ובא ושם בסתר למ"ש בפסקיו כמ"ש בתשובה נקיטינן להורות תשובה לרבים וטעם נכון יש בדבר היותו נדרש ללו' שאלוהו לדעת מה יעשה ישראל ולהורות נתן גדולה תשובה כדת מה לעשות משא"כ בפסקים אלא שהטור בח"מ סי' ע"ב כתב כל קבל דנא וכ"כ מרן הב"י בח"מ סי' ק"י בשם ר"י בנו של הרא"ש ז"ל ומצאתי רשום בזכרונותי רבים מישיני אדמת רבנן סבוראי הם המדברים בזה וקצת מהם רמזתי בהונ"י סי' ח"י והן אמת שמצאתי חבר לרבינו המחבר מני"ר מוהרי"ל ז"ל דקאי בשיטה זו אלא דיש מי שכתב דדברי מוהרי"ל לא קיימי על הרא"ש אלא אבעלמא אבל לענין סתירת הרא"ש אפשר שיודה דהפסקים עיקר כדברי הר"י ן' הרא"ש ואחיו ועיין משבית מלחמות סי' ג' וסי' יו"ד וסי' ט"ז. ואולם בס' פ"מ ח"א סי' י"ב דז"ך ע"ב הן לו הובא תשובה למוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל דקאי בשעת רבינו המחבר ומטעם הנ"ל ואין כאן מקום להאריך:)** ותו דמשום עגונא יש לנו להקל ותו שהתשובה היא מסכמת עם סברת האחרונים ז"ל דס"ל דבכל גוונא אצ"ל קברתיו והנך עובדי דאמרי קברתיו מעשה שהיה כך היה: ולענין כמאן פסקי' הלכתא כקמאי או כבתראי איברא דהר"ז והרמב"ם ז"ל**(אמר הכותב מצאתי כתוב בגליון חזות ק' ראתה עיני בדברי הרב ז"ל שכ' בפשיטות דהרי"ף והרז"ה ס"ל כהרמב"ם להצריך בכל נכרי מסל"ת שיאמר קברתיו וזה אינו דדין זה דנכרי מסל"ת לא הוזכר אלא בדברי הר"מ אבל מ"ש הרי"ף והרז"ה הוא במלחמה או במים דכמלחמה דמי ורוב שאר המפרשים סוברים דלא בעינן קברתיו אף במלחמה ומים וכו' שכתב הרשב"א מי יקל ראשו נגד אבות העולם ודברי הרב צ"ע)** ס"ל דצ"ל קברתיו היכא דאינו מכירו ולא מזכיר שמו ולא מכריז וגם הריא"ף ז"ל לפי עדותו של הרשב"א ז"ל אבל עדיין לא נתברר אצלי מנא ליה הכי ואפשר דכך מצא בתשובה אבל רובם של אחרונים והרשב"א מכללם ס"ל דאצ"ל קברתיו ואע"ג דכתב בתשובה הוא ז"ל וז"ל מ"מ מי יקל ראשו כנגד אבות העולם להקל בדבר שבערוה אנו אין לנו אלא לשית לבינו לדעתם ואיני מודה לך להקל בדבר זה עכ"ל. מ"מ כבר נהגו בדורות האלו להקל בדבר חדא משום תקנת עגונות דלא ליפוק מנייהו חורבא וכ"כ האחרונים בכיוצא בזה שאם לא תנשא ע"פ עדות זה לא תמצא עדות אחר ותצא לתרבות רעה ולא תהא חששא זו קלה בעיניך ותו כיון דקמו בתראי במלוהו דקמאי ולא ניחא להו יש ללכת אחריהם והרי לך שלשלת של בעלי סברא זו הרמב"ן הרשב"א הריטב"א הר"ן נמק"י ריב"ש שלשלת אחרת תוס' מרדכי הרא"ש ורבינו יעקב ז"ל שכתב לשון הרמב"ם ז"ל וכתב עלה ואיני יודע למה צ"ל קברתיו ובשלמא אם בא לחלוק ניחא אבל אם מודה בדין ואינו יודע הטעם וכי לא ידע והלא כל המפרשים הסכימו דטעמא הוי דדילמא אמר בדדמי אלא ודאי חולק הוא וס"ל כדעת האחרונים דאצ"ל קברתיו וסתמא דמילתא כן היא סברת אביו ולא ראיתי בהדיא מן האחרונים שיצריך לומר קברתיו זולת רבינו ירוחם ז"ל ואע"ג דאפשר דאיכא אחריני לא נחוש להם למיעוטם ותו שאנו רגילים לסמוך על הני רבוותא שהזכרתי הילכך אפי' לא היה לנו טעמים אחרים הוה מטינא שיבא מכשורא להתיר בנ"ד ולסמוך על הני רבוותא בשעת הדחק אלא תרעא כיון דרווח רווח. ובנ"ד כ"ע מודו דמותרות לינשא אע"ג דלא אמרו קברנום ולא הזכירו שמותם ולא הכירום דהא טעמא דצ"ל קברתיו היינו משום דילמא אמר בדדמי ובנכרי המסל"ת לא שייך למימר בדדמי לפי דעת כמה גדולים. וז"ל המרדכי והוא בהגהה מיימוני ובתשובת ר' מנחם בר' יעקב ור"א ב"ר יהודה ור' קלונימוס וכו' סברת הלב דלא שייך למיחש דילמא אמר בדדמי גבי נכרי שאינו נאמן כי אם במל"ת דבשלמא ישראל המתכוין להעיד י"ל שנתן דעתו בשעת המלחמה להעיד להתיר ואמר בדדמי בדבר ההוא ולהיות נכרי מל"ת ואין כוונתו לשום דבר לא אמר בדדמי כי אם כאשר ראה וכן הסכימו ה"ר נתן בר' שמעון ור' שמחה ור' שמואל עכ"ל ותו דאיכא כמה גדולים דס"ל דלא חיישינן בדדמי אלא בשעת רעבון אבל בשעת מלחמה לא. ואפי' לדעת האומרים דאפילו בשעת מלחמה אמר בדדמי נ"ד לא הוי שעת מלחמה לפי דברי העד הראבון אשר עליו אני סומך בהוראה זו. ותו דעדיפא מכולהו דבשלמא כשהנכרי אומר נהרג פ' או מת פ' איכא למיחש דילמא אמר בדדמי אבל כשהנכרי אומר אני הרגתיו לא אמר בדדמי כלל וזה טעם נכון וסברא גמורה לסמוך עליה בנ"ד לדעת כ"ע. וכן נמצא כתוב אצלי מאז וכן כתבת בשם אדם גדול ושמחתי כי מצאתי לי חבר אע"פ שלא ידעתי מי הוא וזה לשונך ולא נסתיעתי מענין קברתיו לפי שמצאתי בדברי הרב הגדול סוה"ר מוהר"ר דוד כ"ץ ז"ל שכתב ז"ל וכן נמי הנכרי המל"ת שהרגו פשיטא שכיון שהוא הרגו הכיר בו היטב ודקדק בו ולא חיישינן דאמר בדדמי ואצ"ל קברתיו ויפה עשית שלא נסתיעת מזה כי האמת הברור הוא מ"ש ויפה קלסת אותו ודילמא שמא גרים כי כוונתי לדעתו ז"ל. ותו כיון שאתה מאמינו לנכרי שהרגו הרי הוא אומר שפשט את כתנתם מעליהם לבקש אם יש עמהם ממון והפשיטו מערומיהם ולקחו מה שעליהם ולא שייך למימר בדדמי שהרי הכירו יפה שמתו וחשיב כאילו אמר קברתיו. ותו כי דרך התוגרמים תחלה הורגים ויודעים ודאי שמתו ואח"כ שוללים אותם כי הם חוששים שמא יקבלו עליהם למלכות וכך מעשים בכל יום בכיוצא בזה כללא דמילתא חזרתי ע"כ הצדדים ואיני רואה טעם דשייך לומר בנ"ד בדדמי וניכא למיחש שמא אחרים היו כיון שלא היו מכירים אותם ולא מזכירים שמותם וכיון שהרגלי אומר שנכנסו בספינה בבלוגראדו ללכת לבודון ונתחברו עמהם ג' יהודים ונכנסו בספינה והרגום וקהל בלוגראדו מעידין שלא יצאו מבלוגראדו מט' באב של אותה שנה בחברת רגליים ונהרגו זולת אלו הג' יהודים אשר נקבו בשמות אין כאן מיחוש כלל לדעת כ"ע: ולענין אם נאמן הנכרי לומר הרגתי את פ' או אני הייתי עם הורגיו גרסינן בפ' כל הגט שמע מקנטריסין של נכרים איש פ' מת איש פ' נהרג לא ישיאו את אשתו ואמרינן עלה בגמ' ואע"ג דקי"ל דכל מלתא המוני מהימן ה"מ במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי שקריהו דכתיב אשר פיהם דבר שוא ופירש"י ז"ל דלא שייכו בה שאינה תפארת להם דשייכי בה כי הכא שמתפארים שהרגי בדין עכ"ל. הרי לך בהדיא דהיכא שאינה תפארת להם כגון