רדב"ז יח

הרבנים אשר כתבנו למעלה כלל דנקטינן מהא שקלא וטריא דעד המעיד מפי נכרי המסל"ת נאמן דנכרי מפי נכרי נאמן וכל עוד דלא ידעינן אם הנכרי הראשון מסל"ת או לא תלינן לקולא. ותו דאם שאל הנכרי את נכרי שלא בפני ישראל מה היה מפלוני והגיד לו נקרא מסל"ת. ותו דלדעת הרוב אין צ"ל קברתיו ואם היה מכירו או הזכיר שמו לדעת בעל מ"מ והר"ן וריב"ש בתשובה או שהיה מכריז מת פ' לדעת הריטב"א אין צ"ל קברתיו. ותו דאין מעידין אלא על פרצופי הפנים ואם אין שם פרצוף אין מעידין על הגוף אלא בסימן מובהק. ותו דאין מעידין אלא תוך שלשה ימים ובספק תלינן להקל. ותו דאם מצאוהו הרוג ואין יודעים מתי אפי' נאכל בפניו מעידין עליו בטביעות עין. ותו אם אמרו אחד יצא מעיר פלונית ומת מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא זה תנשא אשתו. ותו דאם התחיל להגיד לפי תומו הוי עדיף מעדות אשה ושפחה. ותו דאם היה מכירו מחיים מעיד עליו בטביעות עין אפי' אחר כמה ימים למיתתו וכן נכרי המסל"ת דנכרי המסל"ת הוי כעד כשר להתיר את האשה ותו דנכרי המסל"ת לא אמר בדדמי כיון שאין מתכוון להעיד אותו דיותר טביעות עין יש במי שמכירו מחיים ממי שלא מכירו ותו דעדיף מצאתיו הרוג מנהרג דהכא ליכא למימר בדדמי והכא איכא למימר בדדמי. ותו דבנ"ד שהלך לבקש השומרים לדעת מי הרגו לנקום את נקמתו לדעת כ"ע הוי עדות דאי לאו דקים ליה ביה שפיר והכירו יפה בטביעות עין לא היה משתדל לנקום נקמתו. הנלע"ד דוד ן' זמרא: כד שאלת ממני אודיעך דעתי במעשה שהיה וזה נוסח העדות בפנינו באו ח"מ ביום ג' י"ג לחודש סיון שנת הש' ליצירה בעזה מתא דבנחלת בני יהודה מותבא באו לפנינו הר' שלמה ן' סוברי והר' יעקב קשתיל והר' יוסף צייג ואמרו אנו מעידים איך בהיותינו יושבים בחנותינו בסאגה אנו ושאר יהודים בצאגה עבר עלינו גוי אחד וישב בצאגה הנזכר והסל"ת וכה אמר אני הייתי הולך למצרים ועברתי על קטייא ומצאתי חברי לשם בקטייא ודברתי עמו ואמרתי לו הזהר שהדרך אינו בטוח והשיב אותי שהוא הולך בחברת יהודי אחד ועגמי והיהודי שכר ערבי אחד הייתמי ללכת עמנו אשר על כן לא היה מפחד וראיתי היהודי היה בחור ונחמד ואמרתי לחברי אל תלך עם זה היהודי כי בסבתו יגיע לך היזק והנחתי אותו בקטייא והלכתי לדרכי למצרים והשלמתי חפצי וחזרתי על קטיא ללכת דרך עזה ושאלתי על חברי ואמרו לי ששכרו ערבי והלכו עמו חברך והיהודי והעגמי ונהרגו במקום פ' ושמתי מגמתי ללכת לבקש עליהם באותו מקום שאמרו לי עליו וכשהגעתי לאותו מקום הנז' מצאתי שהם הרוגים חברי והיהודי הבחור והעגמי (והכותי') והכרתים] שהם היו בקטייא עם חברי ועמדתי עליהם וקברתי אותם לחברי והיהודי והעגמי ואח"כ באתי לעזה ועברתי לירושלים ובאתי לאביו ששמו מושה קאסטרו והגדתי לו זה הענין ולפי ששמענו שהדברים האלה הסיחן לפ"ת לא רצינו לשאול לו יותר הן הדבר ששמענו מפיו זהו מה שהעידו בפנינו אנו ח"מ העדים הנז' אות באות ומלה במלה ואנו הח"מ לפי שראינו דבריהם מכוונים קבלנו עדותם וכתבנו וחתמנו שמותינו פה היום הנז' ובזמן הנז' והכל שריר וקים שמואל בכ"ר יפת. תנים אליעזר בכ"ר יוסף גריש זלה"ה. יוסף רייאטני: עדות אחר במותב תלתא כחדא הוינא אנחנו ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא הר' יצחק דמוק והעיד בפנינו איך היה יושב בקטייא כשבא לשם הר' רפאל בן החכם כה"ר משה קאשטרו יצ"ו וקודם בואו לשם הר' רפאל ן' החכם כה"ר משה קאשטרו כמו שלשת חדשים ואחר שהלך משם כמו חמשה חדשים לא יצא משם יהודי יחידי בחברת ערבי זולת ר' רפאל הנז' וכ"ז הזמן היה דר תמיד הר' יצחק בקעייא ולפי שהעיד כן בתורת עדות כתבנו וחתמנו ביום ג' י"ג לחודש אב שנת רחמים ליצירה פ' ופ' ופ': תשובה אשה זאת מותרת לינשא ע"פ מה שכתבתי בתשובה הקודמת. הנלע"ד דוד ן' זמרא: כח שאלת **(שאלה זו נשאלה למוהריב"ל כל בח"א סי' ב' מוהרשד"ם אה"ע סי' ע"ד דקע"ו מוהרימ"ט אה"ע סי' מ"ד משפטי שמואל סימן פ':)** ממני אודיעך דעתי על ענין ג' יהודים שנהרגו בין בילוגראדו ובין בודון אם נשותיהם מותרות לינשא אם לאו ואמרת שנפל מחלוקת בין חכמי סאליניקו יצ"ו בזה ושדעתך לאסור וכתבת ראיות לומר דלית מששא בהאי סהדותא והראת לזה פנים כפי עיונך אבל מדברי המתירים וראיותיהם לא כתבת דבר ויפה עשית כי חי נפשי אפי' שלא היה נמצא שום ספר מתוך קונטריס מעכ"ת הייתי מתיר העגונות האלה ויהיה חלקי עם המתירין ולפיכך צריך אני להאריך בראיות להתיר ולדחות ראיותיך אשר כתבת לאסור בדרך משא ומתן שמימי לא אמרתי קבלו דעתי ואע"פ שלעולם דרכי לבא בקצרה לברר הדברים היטב אבוא בארוכה וזה נוסח העדיות בא לפנינו ר' צבי והעיד בפ"ע ח"מ איך עבר מפה בחור אחד בשם יצחק בר שמשון מדרי בודאן והגיד לי על דבר איך רגלי אחד א"ל לבחור הנז' יצחק שאותו הרגלי עצמו יצא עם חבריו רגלים אחרים תוך ספינה אחת שקורין אותו בלשון ישמעאל נאסטו יצא הוא וחבירו תוך הספינה הנז' מתוך פה העיר בלוגראדו ללכת בדרך בודון וכנסעם מפה העיר הנז' נתחברו עמהם שלשה יהודים והלכו אתם והיה בלכתם עמהם ויחשבו עליהם רעות בלבבם ויתנכלו עליהם להמיתם לומר שיש להם ממון רב ונכנסו בדמיהם ואח"כ פשטו את כתנתם אשר עליהם ולא נמצא אתם עד אלפים לבנים פחות או יותר והגיד הרגלי הנז' ליצחק הנז' לפי עדות רבי צבי הנז' כי אם היו יודעים הוא וחביריו שאין להם ממון רב כי מעולם לא היו נושאים ידיהם מטוב עד רע להכותם ולהרוג שלשה יהודים על לא חמס כי חשבו שהיו סוחרים גדולים כי זאת היתה הכוונה כי הושמו דמים בחיקם ע"כ עדות ר' צבי בר אליקים הנז' שכך שמע מפי הבחור יצחק הנזכר שהעיד כדברים האלה מפי הרגלי וכה"ר חיים במה"ר פנחס העיד בפ"ע ח"מ איך הוא היה עובר כנגד הקארוסארה שיש פה העיר והיתה השמועה גדולה תוך פה העיר בלוגראדו איך באו ליסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו הר' חיים הנז' כנגד השער הנז' ראה ישמעאלים שואלים זה לזה ובתוכם רגלים מבאי בודון שהיו יושבים על מושבי הקרוסארה הנז' בפתח ושאל הנבון הר' חיים הנז' לרגלים הבאים מבודון אם אמת אתם הבאים מה ששמעתי אומרים שבאו לסטים על שלש ספינות ותפסום והרגום ולא שאל בהם יותר מזה והשיבוהו אמת שבאו לסטים על ספינה ג' מרגליים והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בלוגראדו תוך ספינתם והג' יהודים נהרגו אמת ואמת לזה אין ספק כי ירדו מהספינה ללקוט ענבים תוך הכרמים שהיו על הדרך ושמה באו עליהם הליסטים ומשם מי נהרג ומי נמלט מהרגליים אבל היהודים נהרגו שלשתם ה' ינקום דמם ולפי תומם אמרו אותם הרגליים להנבון ה"ר חיים הנזכר נהרגו ג' יהודים על לא שאל להם בעבורם כי לא שאל רק סתם בעד הספינות וכך אמרו לו מאליהם ומעצמם שהג' יהודים נהרגו ומקצת הרגליים נהרגו ומקצת נמלטו והפלטים הרה נסו לדרכם למעלה מבודון על הארץ וזהו עדות הר' חיים הנז' שכך שמע מפי הרגליים הבאים הנז' והיה זה יום ה' ט' לכסלו שנת הש"ז פה בלוגראדו וקיים משה בר בנימין ז"ל יאודה בר דוד ז"ל מודה אני חיים בכ"ר פינחס במסירת הקולמוס ציוה לחתום הר' יוסף בכר יעקב הלוי. עוד בזה היום יום ה'