רדב"ז טו

לא הוי מסל"ת אף הכא נמי כיון שנשאל הנגרי בעצמו אעפ"י שלא שאלוהו איה היהודים אלא ששאלו מהם דבר הנשמע ממנו שעל היהודים הם שואלים לא נקרא מסל"ת שאעפ"י שלא שאלו בפירוש על היהודים מ"מ עפ"י שאלתו הוא משיב ואומר נהרגו היהודים: עוד הביא ראיה מלשון מוהרי"ק שורש קכ"א וז"ל ואשר גמגמת שלא להחשיב הנכרים הרודפים מסל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל הענין לעד"ן שהדעת מכרעת שלא לחלק בכך דאותם נמי כהא שכתב מהר"ם ז"ל דחשיב מסל"ת ולא דמי לאיה חברינו שהיו יודעים הנכרים שהם מחפשים אותו הקרובים ואפילו חשיב מסל"ת כיון דלא שיילי לההוא נכרי גופיה ואעפ"י שהגידו לו שאר הנכרים שהיו מחפשים אותו הקרובים וכן משמע קצת בפ' הגוזל בתרא דשפיר מקרי מסל"ת אע"ג דידע הענין ואפי' שמעה מפי הבעלים כדמשמע התם לכאורה אר"י בן בתירה נאמנים אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך בגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו ומשני אר"י אמ"ש הכא במאי עסקינן כשהיו הבעלים מרדפין אחריהם והיו מסל"ת ואומרים מכאן יצאו נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג דהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררה ואמרה מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיב מסל"ת ואע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמם שאומרים שהוא שלהם עכ"ל מזה נראה דבנ"ד מסל"ת הוו מכ"ש עכ"ל. ואני אומר כי אין זה דרך בעלי ההוראה להעתיק קצת הלשון אשר נ"ל להסתייע ממנו ולהניח קצתו דקשיא עליה והרי לך סוף לשונו כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד עכ"ל. הרי אתה רואה בעיניך שיש מכאן ראיה גמורה לנ"ד דלא הוי מסל"ת אלא משום דלא אמרו לה דבר הא אם אמרו לה דבר לא הוי מסל"ת דאלת"ה תרתי ל"ל לא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם וכ"ש שאין אני מאמין לדבריו בפשט הסוגיא וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא לכאורה. ומ"ש ז"ל דדוחק הוא להעמידה דוקא בדלא שמעו בהרדפת הבעלים מדלא פי' התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו מרדפים אחריהם והיו מסיחים וכו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הכירתו עכ"ל ואע"ג דאין משיבין את הארי אחר מותו מ"מ אין הסוגיא מוכחת כדבריו דמה הוצרך התלמוד לפרש דבלא שמעה רדיפת הבעלים עסיקינן דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו ותו כי רדיפת הבעלים אינה במקום שיצא ממנו הנחיל ואלו האשה והקטן הם אומרים מכאן יצא נחיל של דבורים משמע שאינם במקום רדיפת הבעלים. ותו דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע רדיפת הבעלים אע"ג דשמע אין שמיעתו כלום כן האשה בדלא שמעה ואע"ג דאני חולק עליו בראיה אין אני חולק עליו בדין לפי שאני מודה שאע"ג שהנכרי שמע מפי הנכרים שהישראלים מבקשים את פלוני הנהרג נקרא שפיר מסל"ת כיון דלא ידע מפי ישראל אבל אם ידע מפי ישראל שהם מבקשים את פלוני אע"פ שלא הודיע הנכרי הדבר לזה שהודיעו אלא לאחר לא נקרא מסל"ת ולפי מ"ש הרא"ם ז"ל וכן המעשה של מהררי"ק נקרא שפיר מסל"ת אבל בנ"ד שישראל התחיל לשאול והוא הגיד עפ"י שאלתו לא נקרא מסל"ת. ומעתה אפי' אם נודה לראייתו של מוהרי"ק ז"ל אינה ראיה לנ"ד וכן כתב מהר"ר ישראל ז"ל סי' רל"א וז"ל מ"מ נראה דדוקא כששואלים אותו ישראל תו לא חשיב מסל"ת משום דמרגיש שיש להם שום נפקותא בדבר ומשקר אבל אם שואל אותו נכרי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסל"ת עכ"ל. הא קמן בהדיא כששואל ישראל מרגיש שיש לישראל בעדות זה תועלת ומכוין להעיד ואין עדותם עדות דכתיב אשר פיהם דבר שוא וכו': ולענין אם נקרא זה מלחמה גדולה או קטנה איני רואה בזה מקום עיון כיון שהם מעידים שבאו עליהם על ג' הספינות ליסטים משמע שלא באו על הספינה שהיו אלו בתוכה שא"כ היו הם אומרים באו ליסטים על ספינתינו אלא ודאי על ספינה אחרת באו שיצאו ללקט ענבים בכרמים ואפשר שאחר שהלכו הליסטים באו אלו וראו אותם הרוגים או אחרים הגידו להם ונכרי מסל"ת מפי נכרי מסל"ת כשר לעדות אשה ובזה א"צ להאריך אבל מ"ש שמפני שהם ב' לא אמרי בדדמי וא"צ לומר קברתיו אפי' לפי דבריו מי הוא אשר ערב אל לבו לעשות מעשה באיסור אשת איש נגד הריא"ף ז"ל וכ"ש דאיכא אחריתי. גם מ"ש כי עדות ר' חיים ור' דוד תרי נינהו דמסהדי מפי הרגליים וכיון דהוו תרי סהדי ויותר לא צריך להזכיר קבורה עכ"ל לא ידעתי מה ענין עדות ר' חיים ור' דוד בכאן שהרי הם אינם עדים אלא מפי הנכרים ומה לנו שיהיו ב' או א' שהרי אינם מעידים שמת לשנאמר שאצ"ל קברנוהו משום דלא אמרי בדדמי הילכך לא ידעתי מה היתה כוונתו עד שיפרש דבריו. כללא דמילתא דאלמלא עדות הראשון שהוא מסל"ת כדין ממש לא הייתי סומך להתיר עפ"י העדות כזה דלפי דעתי אין זה מסל"ת כיון שהתחילו היהודים לשאול להם והראיה מהא דגרסינן בירושלמי איזהו מתכוין ר' יוחנן אמר כל שמזכירין לו אשה ור"ל אמר כל ששואלין אותו והוא אומר פי' איזהו מתכוין שהוא פסול לעדות אשה ר"י אמר כל שמזכירין לו אשה וקי"ל כר"י לגבי ר"ל ולא מבעיא כל שמזכירין לו אשה בעלמא ואם מפני שמזכירין לו אשה הוא מתכוין להעיד כ"ש כששואלין אותו על המעשה בעצמו אעפ"י שאין מזכירין לו היהודים דפשיטא דהוי מתכוין להעיד ופסול וקרוב אני לומר דאפי' ר"ל מודה בנ"ד דהיינו כל ששואלין אותו והוא אומר שואלין איך היה המעשה והוא מספר והולך כל מה שאירע בין לנכרים בין ליהודים דאלת"ה לא הוי לר"ל מתכוין להעיד אלא היכא ששואל אותו מה נעשה ביהודי פלוני. וכ"ת ה"נ ליתא דא"כ הכי הו"ל לר"ל למימר איזהו מתכוין כל ששואלין אותו איה פלוני ותו דנמצאו ר"י ור"ל מופלגין במחלוקת ותו דכל עדויות שבעולם כך הם שואלים אותו איך היה המעשה והוא מספר והולך ואפי' אם תרצה לחלק לא גרע מזכירת שם אשה ואפ"ה חשיב ליה לר"י מתכוין להשיב וקי"ל כוותיהו כל הנך עובדי דבסוף וכמוה הוי שהנכרי מתחיל להסיח ל"ת ומש"ה מקשה בגמ' בפשיטות עלה דההיא דפונדקית והא איה חברנו א"ל הילכך איני רואה לסמוך ע"ז העדות אלא על העדות הראשון ומפני שאני מסכים בדין שהנשים הללו מותרות הן לינשא לא הארכתי בראיות בזה אבל דע שלא סמכתי אלא על העדות הראשון בהצטרפות מה שהעידו קהל בלוגראדו יצ"ו כאשר תראה מקונטרוס אשר שלחתי להם ע"י הח' כה"ר שמואל די מדינא נר"ו אשר שאלני ע"ז ומשם תבין כוונתי וראיותי כי לא יכולתי להעתיקו פעם אחרת ומה שכתבתי הוא להודיעך שאם יבא מעשה בענין העדויות האחרונות לא תסמוך עליו להתיר אשת איש והבו דלא לוסיף על מה שאמרו רז"ל משום עיגונא דאיתתא. הנלע"ד דוד ן' זמרא: כג שאלת ממני אודיעך דעתי על מעשה שהיה ביהודי שמו עטיא אבודרדוך שנתבקש ולא נמצא ולא ידעו מה היה לו ואח"כ בא עד והעיד וזה נוסח בחולו של מועד חג הסוכות שנת רחמי"ם העיד כ"ר רחמים אבו דוכאן שהלך למצרים הישנה בזמן שנתבקש עטיא נ"ע הנז' ולא נמצא אחר ב' שבתות לבקשתו וכשהגיע ר' רחמים הנז' לקנאטראל צבוע עמד לפני חנות אחת של נכרי לקנות הימנו מה שיאכל ועודנו עומד בא נכרי אחד ואמר לנכרי בעל החנות מסכן עברי א' מצאתיו הרוג מושלך לפני בור אחד והלכתי לבקש השומרים כדי לתפוס בעל המקום הקרובים אל החלל ולא מצאתים וחזרתי למקום שהיה מוטל בו ההרוג ולא מצאתיו וכששמע ר' רחמים הנזכר דבריו אמר לו האתה יודע זה העברי ומה הם סימניו והשיב לו שאני יודע אותו שהוא חייט אל פרא בגאמ"ע טיפון ולא ראיתי אותו מימי מוכר וקונה בכסף וזהב רק תופר אלפר"א והוא מחבירי וסימניו ארוך טקיא חמרא ושיכי על ראשו וכשהיה בחיים כך הוא לובש על ראשו והוא נאמן מכל היהודים ולפי שהכרתיו שהוא בעצמו שראיתיו הרוג הלכתי