רדב"ז יד

לטביעה ואין משתנית צורת פנים לאלתר אלא כשנשתהא זמן מרובה במים אבל אם נשתהא זמן מועט במים אינו משתנה אפי' יעמוד יותר משעה ביבשה הא ליתא דכתבו הרמב"ם והרשב"א ז"ל שבדין זה אין הפרש בין תוך ג"י לאחר ג"י שאפי' תוך ג"י כיון שעמד במים והעלוהו ואשתהי מתפח תפח עכ"ל וכן כתב בעל מגיד משנה וכיון שלא מצינו מי שיחלוק בהדיא אין לנו להקל אבל כיון שלימדונו חז"ל דלית לן למיהדר אלא לאנפי דשריותא דלא לעגוני אתתא אמינא דמים שאין להם סוף מדרבנן היא כיון שהדבר מפורסם שנטבעו בים הגדול דל מהכא איסור תורה תדע דאם נשאת לא תצא ועוד דבאותו פעם לא נטבעה ספינה שיצאה מדמיאט לא"י שהיו בה יהודים זולת אלו שהעיד עליהם תלינן דהני נינהו והכי תניא בתוספתא אין מעידין עד שמכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פ' מפשפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו עכ"ל וכתבו כל הפוסקים זאת התוספתא. ואחר הקדמה זו אני סומך להתיר אשה זו לדעת הרמב"ם ז"ל כיון דהעיד שהכירו ודאי לא תפח דלא אמרינן דאין מעידין עליו אלא כשנתפח ממש אבל כשלא תפח מעידין עליו וכן דקדקו כל המפרשים ז"ל מלשון הרמב"ם ז"ל דכתב ואם שהה ביבשה אחר שהושלך מן הים ונתפח אין מעידין עליו שהרי נשתנה ומדקאמר ונתפח משמע שהוא מפרש מתפח תפח לאחר מכאן אבל אם נראה שאינו נתפח אין חוששין לו שהרי הנפיחה היתה נראית. וגדולה מזו התירו התוס' בשם ר"ת שאם צורת הפנים שלימה שמעידין אפי' לאחר כמה ימים וכתב הרא"ש בשם הר"ז דדוקא מי שראה הטביעה אפשר דאמר בדדמי אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו מת ואמר שמכירו בטביעות עין לחודיה נאמן ואין מדקדקין אחריו עכ"ל ואע"ג שכתבו מקצת המפרשים שאין לשון הגמ' מורה כאשר כתבנו ודקדקנו מלשון הרמב"ם ז"ל מ"מ על הרב ז"ל יש לנו לסמוך חדא דאתריה דמר הוא ותו משום תקנה דעגונות. וא"ת בשלמא אם היה העד אומר בהדיא שלא נתפח ניחא אבל כיון דהעיד סתם למה נסמוך לומר שלא נתפח תשובתך כיון שהעיד שהכירו ודאי לא נתפח ועל כן הכירו תדע דכן הוא דהא תנן אין מעידין עליו אלא עד שלשה ימים וכתבו עלה רבוותא ז"ל והיכא דאשכחוהו ואשתמודעוהו ולא ידעינן אם הוא בתוך שלשה או אחר שלשה כיון שמכירין אותו חזקה זה הוא אלא דחשו רבנן ודוקא שנודע שעברו ג' וכל ספקא חששא דרבנן הוא ולקולא. וז"ל התוס' יכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך ג"י ואני הוכחתי בתשובה אחרת שכן הוא דעת הרי"ף ז"ל ולא ראיתי מי שנסתפק בזה זולתי הרשב"א ז"ל משום דק"ל מתני' ובאותה תשובה תרצתי מאי דמספקא ליה ומ"מ הוא ז"ל בעצמו מיקל בתשובתו למעשה הילכך בנ"ד נמי כיון דלא ידעינן אם נתפח או לא נתפח תלינן לקולא דחששא דרבנן היא ולקולא וכיון שהעיד שהכירו תלינן להקל השתא דאתית להכי אפשר דאפי' אליבא דשאר מפרשים אשה זו מותרת דהא בתוך שעה אחת אחר שהשליכו הים הוי כתוך ג"י ביבשה וכי היכי דהתם אי אשתמודעהו ולא ידעינן אי תוך ג' או אחר ג' אזלינן לקולא הכא נמי כיון שהעיד שהכירו אזלינן לקולא ובתוך שעה אחת היה ושפיר אשתמודעוהו. הילכך כיון דאיכא למימר שלא נתפח לדעת הרמב"ם ז"ל ובתוך שעה אחת אחר שהשליכו הים לדעת כ"ע תלינן להקל ושרינן לה ולית לן לאהדורי אאנפי דאיסורא לעגן איתתא ובהצטרפות כל הטעמים הנזכרים לעיל דעתי סומכת להתיר אשה זו. הנלע"ד דוד ן' זמרא: כב שאלת ממני אודיעך דעתי על ענין הנשים העגונות אשר התרנו מכח העדות של ר' צבי מפני שהיה הנכרי מסל"ת אבל לא מפני שאר העדויות לפי שלא היו הנכרים מסל"ת וז"ל העדות העיד כ"ר פ' איך היה עובר נגד הקרואצארה שיש פה העיר בלוגראדו והיתה השמועה גדולה איך באו ליסטים על ג' ספינות ומהם נהרגו ומהם נמלטו ובעוברו פ' הנז' ראה ישמעאלים שואלים זה לזה ובתוכם רגליים מבני בודון שהיו יושבים על מושבי הקרואצארה הנז' בפתח ושאל פ' הנז' את הרגליים הבאים מדרך בודון אם אמת מה ששמעתי אומרים שבאו ליסטים על ג' ספינות ותפסום והרגום ולא שאל להם יותר מזה והשיבוהו אמת הוא שבאו ליסטים על ספינה אחת מן רגליים והיו עמהם ג' יהודים שיצאו מפה בלוגראדו תוך ספינתם וג' היהודים נהרגו אמת ואמת ולזה אין ספק ירדו מן הספינה ללקט ענבים תוך הכרמים שהיו על הדרך ושמה באו עליהם הליסטים ומהם מי נהרג ומי נמלט אבל היהודים נהרגו שלשתם וכן העיד ג"כ פ' ואני העליתי באותה תשובה שלא נקראים מסל"ת אבל אחד מחכמי סאלוניקי רצה להוכיח בראיות שעדות זה נקרא מסל"ת והריני כותב ראיותיו אחת לאחת. כתב לשון הרשב"א ז"ל מדמקשי והא איה חברינו שמעינן דכל שאומרים לו איה פ' שהלך עמך אין זה מסל"ת עכ"ל ודקדק מכאן דדוקא היכא ששואל על פ' דחדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו אבל כל שנשאל על דבר אחר כגון בנ"ד נקרא מסל"ת וכן רצו להוכיח מלשון נמ"י ז"ל וכתבו המפרשים דכי היכי דכל שהתחיל לומר במסל"ת אעפ"י ששאלוהו לבסוף והגיד עפ"י שאלתם נאמן כן נאמר שכל האומרים לו איה פלוני שהלך או שהנחנו כאן מה שישיב להם מכאן ואילך אינו נדון במסל"ת וכן הלכתא עכ"ל ולמד מכאן דדוקא היכא דנשאל על הנהרג בעצמו אבל בנ"ד שלא שאלו על היהודים בפרט אלא אם נתפסו הספינות ע"י הלסטים מסל"ת הוי עכ"ל. ואני אומר דאין מכאן ראיה כלל לפי שהמפרשים תפשו להם לשון הגמ' שהקשו לשם גבי פונדקית דאמרינן מסל"ת היא והקשו והא איה חברינו קאמרי לה ומשני כיון דחזינהו וכו' אבל אה"נ דכל גוונא דמשמע דאין הנכרי מסל"ת אין כאן עדות והבו דלא להוסיף עלה דהא קי"ל אין עדות לנכרי והמנוהו רבנן במסל"ת הילכך תפסת מועט תפסת היכא דהוי מסל"ת לגמרי אבל היכא דאיכא למימר דלא הוי מסל"ת הדרינן לכללין דאין עדות לנכרי אם מתכוין להעיד לו להתיר והכא נמי כיון שהיה הדבר מפורסם שיצאו יהודים מבלוגראדו ובחברת רגליים בספינות הבינו הרגליים שעל היהודים הנהרגים היה שואל דמה ליהודי לבקש על הרגליים אם בא עליהם ליסטים או לא וכ"ש אם היו אלו הרגליים מכלל אותם אשר הלכו בחברת היהודים הילכך בנ"ד נמי הוי כאיה חברינו ואפי' אם היה ספק אם נקרא זה מסל"ת או לא יש לנו להחמיר דהוי איסורא דאורייתא ואפי' באיסורא דרבנן יש לנו להחמיר דהא דאמרינן ספקא דרבנן לקולא הני מילי היכא דנולד הספק מעצמו כגון בא זאב ונטל בני מעים אבל היכא דנולד הספק מחסרון ידיעתנו כי הכא שאין אנו יודעים לברר אם נקרא זה מסל"ת או לא אין לנו להקל בו כלל ושמור כלל זה וליכא למימר להקל משום עיגונא דאתתא דאין לנו אלא מה שהקלו רז"ל וכ"כ כל המפרשים ומ"מ אני לא מספקא לי. אלא פשיטא לי דלא הוי מסל"ת, עוד הביא ראיה מתשו' מוהר"ם ז"ל המתחלת חזרנו ע"כ הצדדים וכו' וז"ל ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חברינו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי ליה להאי נכרי גופיה מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע דמחפשים אותו עכ"ל ולמד מכאן וז"ל הנה לנו שאעפ"י שנשאלו נכרים אחרים מהנהרג גופיה ונכרי דידע דהנכרים ההם נשאלו על זה והסיח מדעתו ואמר שאותו יהודי נהרג הוי מסל"ת כ"ש בנ"ד דלא נשאל הנכרי על הנהרג גופיה דעדיף טפי ומסל"ת הוי עכ"ל ואני רואה מכאן ראיה להיפך דלא תלינן טעמא אלא משום דלא שיילי אהאי נכרי גופיה מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע שמחפשים אחריו הא אם הוו שיילי לנכרי גופיה אע"ג דלא שיילי ליה איה חברינו ממש אלא כעין חיפוש או כעין הוצאות קול כגון שאומרים לפניו פלוני הלך ולא חזר או כגון חפשנו אחר פלוני ולא מצאנוהו והוא משיב נהרג