רדב"ז י

כמו שכתבתי ונתבררו הדברים לפי דעתו ז"ל וכן פסקינן הלכה למעשה. הנלע"ד דוד ן' זמרא: יא שאלת ממני אודיעך דעתי על ראובן שגירש ע"מ שלא תנשא לשמעון לפי שנטען עליה ומחמתו הוציאה והלך שמעון ונשאה בערכאות של גוים ועתה רוצה ללכת למקום שאין מכירין אותו וישא אותה ע"י חופה וקידושין ונמצא שהגט בטל ובניה ממזרים שאלת אם נאמר לראובן שיגרש אותה בלא תנאי שלא להרבות ממזרים בישראל: תשובה דבר ידוע שהנטען על האשה אסור לישא אותה הילכך אסורה היא על שמעון ולא נתיר לו אנחנו איסור הקל כדי שלא יעבור על איסור חמור ואדרבה הלעיטהו לרשע וימות. ועוד דאי אפשר לעשות תקנה זו אלא שיחזור ראובן ויקדשנה ויפטרנה בגט בלי תנאי שכ"כ הרא"ש ז"ל בתשובה והר"י בנו ז"ל וא"כ כיון ששמעון הוציאה מפני שהיתה אסורה עליו איך נאמר לו שיחזור ויקדשנה ואפי' שלא היה שמעון נטען עליה קרוב אני לומר שלא נאמר לראובן שיקדשנה הוא ויפטרנה בלי תנאי כיון דעבד שמעון איסורא ונשאה בערכאותיהם לא נשתדל אנחנו למלאות נפש רשע. הנלע"ד דוד ן' זמרא: יב שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שגירש על מנת שלא תנשא לשמעון לפי שנטען עליה והלך שמעון והרצה את ראובן במעות עד שחזר וקדשה וגירשה בלא תנאי ושאלו את פי וגזרתי ששום אדם לא יהא עמו עד בקידושין ולא בז' ברכות דכיון שנאסרה עליו מפני שנטען עליה והיתה אצלו באיסור שוב אין מתירין אותה לו ועתה טוען שמעון כיון שלא הועילו מעשיו שיחזיר לו מעותיו ראובן דהויא פשרה בטעות דלא נתפשר עמו אלא בחושבו שיהיה מותר לישא אותה ע"י חופה וקידושין: תשובה אין בדברי שמעון כלום שהרי מה שהיה על ראובן לעשות עשה ואיהו איבעי ליה לאסוקי אדעתיה אם יועילו מעשיו או לא והו"ל לאתנויי בהדיא ותו שהרי הועיל לו הרבה דאלו עבר ונשא אותה קודם הקדושין והגרושין שניים הוינן מפקי לה מיניה והיו בניה ממזרים שהרי אשת איש גמורה היתה והשתא אם עבר ונשא לא מפקינן לה מיניה כיון דליכא סהדי שזינתה עמו תחת בעלה ובניה ממנו אינם ממזרים ואין לך תועלת גדול מזה והבנים אשר היו לה ממנו קודם שחזר וקידשה ראובן וגירשה בלא תנאי אינם ממזרים מפני שהתנה ע"מ שלא תנשאי לשמעון והרי לא נשאת לו אלא בזנות בעלמא היא אצלו והרי הדין בהם כמי שבא על הפנויה בזנות ואע"פ שיחדה לו בביתו אין אלו נישואין דניתנה תורה ונתחדשה הלכה. הנלע"ד דוד ן' זמרא: יג שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שהעלתי בתשובה המחזיר גרושתו צריכה למנות ז' ימים נקיים שנמצא כתוב בשם רבינו האי גאון ז"ל גרושה מותר להחזירה ביומא ואפי' לשעתא ואין בכך כלום: תשובה לשון הגאון הוא מההיא דאמרינן פרק נערה המאורסה דאיבעי לן גרושין כשתיקה דמי או כהקמה דמי למאי נ"מ כגון דנדרה ושמע בעלה וגרשה ואהדריה ביומא וכו' למדנו מכאן מדהוה מצי למינקט ונשאת לאחר ביומא ולא נקט הכי משום דבאחר איכא איסורא שצריכה היא להמתין משום הבחנה אבל כי אהדרה בעלה הוי היתר וכן היא כוונת הגאון ז"ל דסד"א אסור להחזירה משום הבחנת הזרע שלא תחלוק בכל הנשים הנשאות וצריכה להמתין ג"ח קמ"ל מותר להחזירה אפי' ביומא ואפי' לשעתא וכל משום חשש נדה לא איירי הגאון ז"ל אלא אם החזירה מיד ליכא למיחש למידי דלא שייך חימוד ואם החזירה בנדתה נמי ליכא למיחש ואם החזירה לאח"ז אם היה דעתו עליו שיחזירנה בכל שעה הרי היא תבועה ועומדת ואם גירשה לקיים שבועתו ומחזירה אין כאן חימוד שהרי יש לה פת בסלה אבל אם גירש אותה לגמרי ומחזירה לאח"ז רואה אני שצריכה להמתין ז' ימי נקיים מכ"ש בשאר נשים וכמו אשר העליתי באותה תשובה ואין עלי קושיא מדברי הגאון ז"ל תדע שלא היתה כוונתו אלא משום הבחנת הזרע היינו דאמר ואפי' לשעתא אבל אם בא לומר שמותר להחזירה מיד ולא חיישינן לחימוד איפכא מבעיא ליה שהרי כל שהוא סמוך לגירושין ליכא למיחש לחימוד וזה ברור מאוד. הנלע"ד דוד ן' זמרא: יד שאלת ממני אודיעך דעתי במגרש את אשתו לזמן אם צריכה להמתין ג"ח משעה שהגיע גט לידה או משעה שנשלם הזמן: תשובה הדבר תלוי כפי התנאי אם גירש אותה בע"מ כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והרי היא מגורשת למפרע ומונה ג"ח משעה שהגיע הגט לידה או ליד השליח של קבלה ששלחה היא ואם שלמו הג"ח קודם שיושלם הזמן התנאי אינה צריכה להמתין כלל ואם זמן התנאי נשלם קודם הג"ח צריכה להמתין עד תשלום ג"ח משעה שהגיע הגט לידה אבל אם היה בעל תנאי ולא במעכשיו אינה מגורשת אלא בהגעת זמן התנאי הילכך צריכה להמתין ג"ח מיום שנשלם הזמן. ואם תאמר למאי ניחוש לה שהרי לא בא וליכא למיחש שמא בא שאם בא כבר נתבטל הגט והרי היא אשתו. הא לא קשיא דהרי לא חלקו בכל הנשים אפי' בא תם שאינם ראויות לילד או שהיתה לה כעס בבית חמיה כולן צריכות להמתין שלא לחלוק בגרושות אפי' זו נמי צריכה להמתין ג"ח משעה שחלו הגירושין וברור הוא. הנלע"ד דוד ן' זמרא **(אמר הכותב מצאתי על תשובה זו הגהה כי לא ידעתי אל מי מקדושים וכמדומה שהיא מעט"ר מוה"ר המלי"ץ זלה"ה כי זה ספרו והיה עמו וקרא בו. נראה שהרב פסק כרב כאיסורי דסבר דמונין לגט משעת נתינה ולכך נחית לחלק בין תנאי דאם לתנאי דמעכשיו אבל רוב גדולי המורים פסקו כשמואל דאמר משעת כתיבה ולא שייך האי חילוק דוק עכ"ל הגהה)** טו שאלת ממני אודיעך דעתי בענין גרושה מניקת דקי"ל כ"ז שמכירה כופה אותה ונותן לה שכרה והיא מניקתו ולא ידעינן בן כמה הוא מכירה דק"ל דכתב הריא"ף ז"ל פלוגתא דרב דאמר בן ג"ח ור' יוחנן אמר בן חמשים יום וכתב הא דאמר רב שימי בר אשי הלכה כר"י וכתב נמי ההיא דאתאי לקמיה דשמואל א"ל לרב דימי בר יוסף זיל בדקה אותבה בהדי דנשי וכו' משמע דבהיכרא תליא מילתא ולא בזמן ותו היכי שייך למפסק הילכתא והא משמע בגמ' דלא פליגי רב ור"י דפריך תלמודא בשלמא רב ור"י כל חד וחד כי חורפיה אלא לשמואל כי האי גוונא מי משכחת לה: תשובה לדעת ר"י פחות מחמשים יום לא תלי בחריפות כלל אלא אפי' שראינו שאינו יונק מאשה אחרת לית לן בה ואינו כופה אותה כלל כי לבסוף ינק מכל אשה אבל מחמשים ואילך תלוי בחריפות ושמואל אמר עד ג"ח אינו תלוי בחריפות אבל מג"ח ואילך תלוי בחריפות ולגבי הא מילתא פסק רב שימי בר אשי הילכתא כר"י. והא דפריך תלמודא בשלמא רב ור"י כל חד וחד לפום חורפיה הכי קאמר דלר"י כיון דאיכא חריפים דמכירים בתוך ג"ח כלהו בעי בדיקה ורב אמר כיון דכולהו לאו חריפין נינהו כופין אותה ולא סמכו הבדיקה אלא אחר ג"ח כי יש תינוק שהוא חריף ומש"ה בדקינן לכולהו ור"י ורב סברי יש תינוק שאינו חריף ולא סמכינן אבדיקה בתוך ג"ח ושמואל אמר כ"ז שמכירה ואין הדבר תלוי בזמן כלל, כ' יש תינוק חריף טפי ומכיר אפי' בתוך חמשים ויש תינוק דאפי' אחר ג"ח אינו מכיר ולגבי הא דצריכין למיפסק הילכתא כר"י דפחות מחמשים לא תלי' בחריפות דאפילו אינו יונק מאשה אחרת אין כופין וזה לאפוקי סברת שמואל אבל אחר חמשים יום תלוי בבדיקה וכלהו בדקינן להו ובהאי אתי לאפוקי מדשמואל