רדב"ז יא

והיינו דכתב הריא"ף ז"ל הא דפסקינן כר"י דפחות מנ' לא תלוי בבדיקה ומנ' ולמעלה תלוי בבדיקה והיינו דמייתי עובדא ללמדנו סדר הבדיקה מנ' ואילך כדעת ר"י. וכן דעתי מדברי האשירי ז"ל וז"ל אמר רב שימי בר אשי הלכה כר"י פירוש פחות מבן חמשים הוא בחזקת שאינו מכירה ולא בעי בדיקה ואפי' הוא נראה כאילו אינו רוצה לינק מאשה אחרת אקראי בעלמא הוא ולבסוף הוא יונק ולא בעי בדיקה אבל בן נ' אם אינו רוצה לינק מאחרת בעי בדיקה אבל אם רוצה לינק מאחרת אפי' בן שנה אין כופה אותה ואם אינו רוצה לינק מאשה אחרת אפי' קטן הרבה כופה ומניקתו מפני הסכנה עכ"ל. והא דכתב אפי' קטן הרבה הכי פירושו אס אינו רוצה לינק כלל מאשה אחרת ובדקנו אותו פעם אחר פעם ואינו רוצה לינק אפי' קטן בן יומו כופה ומניקתו מפני הסכנה. הנלע"ד דוד ן' זמרא: טז שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שמרדה בבעלה ואין לה עליו מזונות ובעלה לא רצה לגרשה והלך לעיר אחרת ואעפ"י שכתוב בתנאי כתובתה שתלך עמו לא רצתה ללכת והיא מעוברת וילדה בן והשליכתו לב"ד האם כופין אותה להניקו אם לא: תשובה כבר ידעת כי באלמנה וגרושה איכא פלוגתא בין האחרונים אם נתנה בנה למינקת אם צריכה להמתין כ"ד חדש או לא דקי"ל לא ישא אדם מעוברת ומינקת חבירו ומקצת האחרונים הסכימו שאפילו נתנה אותו למינקת מיד שלא הכירה אפ"ה צריכה להמתין כ"ד חדש וכן העלה ריב"ש ז"ל בתשו' סי' קס"ג (ועי"ע) ומ"מ כבר ראיתי בזמני זה חכמים עשו מעשה בגרושה שהשליכה אותו על הבעל מיד אחר שילדתו ונשאת ואיכא קצת טעמא בגרושה כיון דאית ליה אב ממסמס ליה בבצים וחלב אבל באלמנה איכא למיחש ליה לסכנת נפשות ויש לדון כאשר העלה ריב"ש ז"ל דאין חילוק בין גרושה ובין אלמנה אבל מודה אני שאם אמרה לא אנשא עד כ"ד חדש כדין אבל איני רוצה להניק כיון דאכתי אין מכירה הדין עמה שהרי אינה משועבדת לו לעשות לו שום מלאכה ולא להניק שהרי אינה אשתו דתניא נתגרשו אינו כופה אותה ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה ומדנקט גרושה ולא אלמנה משמע דאלמנה כופין אותה להניק את בנה אלא דלא פסיקא ליה לתנא אם היא ניזונת משל בעלה כופים אותה להניק דהרי קי"ל כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה אלמנה עושה ליתומין חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו ומכ"ש שכופין אותה להניק אבל בזמן שאינה ניזונת מהם כגון שלא נשארו נכסים או שתבעה כתובתה אין כופין אותה להניק אלא נותנת הולד לקרוביו או משליכתו לקהל אם אין לו קרובים או שהם עניים והקהל מתטפלים בו ואם הכירה כופין אותה הקהל להניק ונותנים לה הקהל שכרה מפני הסכנה. ומכאן אתה למד לנ"ד כיון שהיא מורדת ואין לה מזונות ולא תנאי מתנאי כתובתה אלא שלא רצה הבעל לגרשה אין כופין אותה להניק אלא ב"ד או קרובי הבעל מטפלין בו עד שיבא הבעל ויקח את בנו ואם רצתה להניקו ויתנו לה שכרה היא קודמת לכל וכופין לבעל לתת לה שכר ההנקה או את קרוביו אם הם אמודים דזה נהנה וזה אינו חסר והדבר ברור שהאם תפקח על בנה יותר מאחרים דכתיב התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה ואם נתנו לה שכרה ולא רצתה להניקו והיא אינה יכולה להנשא שהרי מעוכבת הגט כנ"ד זו מדת אכזריות וחוששני לה שמא מן הגבעונים היא שבני אברהם יצחק ויעקב רחמנים בני רחמנים הם כדאיתא בעובדא דדוד עם הגבעונים דכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה על שנמצא בהם מדה רעה זו והיא מדת אכזריות כי לא רחמו על בני שאול כמפורש בנביאים. הנלע"ד דוד ן' זמרא: יז שאלת ממני אודיעך דעתי בראובן שהכניס אשה לתוך ביתו לשרת אותו בלא קידושין ולא חופה ומתיחדת עמי והלך והניחה והיא רוצה להנשא אי חיישינן שמא בעל לשם קידושין ואם צריכה להמתין ג"ח כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני ואת"ל צריכה להמתין אם פירסה נדה ב' פעמים אם מספיק ואינה צריכה עוד: תשובה הדבר ברור דלא חיישינן שמא בעל לשם קידושין משום דאין אדם עושה בעילתו לשם זנות דלא אמרינן הכי אלא במגרש את אשתו או במי שבא על שפחתו לדעת הגאונים אבל במי שבעל אשה דרך זנות לא חיישינן שמא בעל לשם קדושין וכ"ש שאין מתיחד עמה בפני עדים ואפי' נתיחד עמה בפני עדים שמא לא בעל שמא בעל ואת"ל בעל שמא לא בעל לשם קידושין ואם היא פלגש ממש למ"ד פלגש בקדושין בלא כתיבה פשיטא דצריכה להמתין ג"ח אחר הגט ולמ"ד פלגש בלא קדושין ובלא כתובה למאן דפסק דפלגש בזה"ז אסורה ודאי דהויא לה ביאת זנות אבל למאן דפסק דפלגש בזה"ז מותרת אינה מתהפכת וצריכה להמתין ג"ח אחר מיתתו או אחר שהוציאה מביתו או אחר שהלך והניחה. ומיהו כבר כתבתי בתשובה שהנכון פלגש בזה"ז אסורה ל"ש בקדושין ל"ש בלא קידושין. ומה שכתבת שפירסה נדה אינה ראיה כלל דכמה מעוברות רואות דם ואפי' הפילה צריכין להמתין דחכמים השוו מדותיהם ואפי' קטנה ואפי' זקנה ואפי' מן האירוסין הילכך בנ"ד לא מבעיא לדעת ריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם דפסקו כר"י גבי אנוסה ומפותה דאינן צריכות להמתין ג"ח דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר אלא אפי' לדעת מקצת גאונים וקצת אחרונים דפסקו הלכה כר' יהודה דאמר כולן צריכות להמתין דחיישינן שמא לא נתהפכה יפה יפה אפ"ה מודים בנ"ד חדא דעיקר איסורו מדרבנן דהא אמרינן להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך בזמן שזרעך מיוחס אחריך אסמכתא בעלמא היא וכ"כ בתוס' ותו דלא ידעינן ודאי שנבעלת ואת"ל נבעלה שמא נתהפכה יפה יפה וכיון דאיכא כל הני טעמי אזלינן לקולא דעד כאן לא פליגי אלא באנוסה ומפותה ודא אבל באשה המתיחדת כ"ע מודו דא"צ להמתין ג"ח אחר לכתו הנראה לע"ד דוד ן' זמרא: יח שאלת ממני אודיעך דעתי באשה שאמר לה אחד מת בעליך וכשתבעתו לבא להעיד לה בפני ב"ד כפר ואמר לא ידעתי לה עדות אם היא אומרת ב"י לי שמת בעלי שכך אמר לי העד ואני סומכת על דבריו הראשונים אם מתירין אותה להנשא שא ומה תקנתה: תשובה גרסינן בפרק שבועות העדות הכל מודים בעד מיתה דפטור דא"ל לדידה ולא א"ל לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם וכתב עלה רש"י והעד פטור לפי שיכולה האשה ללכת לב"ד אחר ולומר מת בעלי ותנשא ולא תהא צריכה שום עד דתנן האשה שאמרה וכו'. למדת מדבריו ז"ל שני דברים כי בב"ד זה לא יתירוה לינשא בעד שהיא תלתה בו והעד מכחישה אין מתירים אותה וכ"כ הרמב"ן ז"ל שקבל דין זה שכל שהאשה תולה באחד כגון זו וכגון עד מפי עד ובאחד ומכחישו אין זה שתלה בו נאמן והביא ראיה מההיא דאמרינן במס' כתובות גבי ומאכילתו שאינו מעושר וכו' ובודאי טעמא דמסתבר הוא דאע"ג דאיהו מהימן לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה. ועוד למדת הלכה לב"ד אחר ואמרה מת בעלי סתם נאמנת ומשו"ה פטור העד מקרבן שבועה. וא"ת כיון שהעד נאמן יותר ממנה איך תלך לב"ד אחר ותאמר מת בעלי ותנשא והלא שלא כדין תנשא כיון שבמקום העדות לא היתה יכולה לינשא. וי"ל דשאני הכא דרבנן התירוה לינשא ע"פ עד אחד שאמר כן בחוץ לב"ד מתוך חומר שהחמרת עליה בסוף וכיון שב"ד זה לא שמעו הכחשת העד כי שרו לה בדין שרו לה. והיכא דתלתה בעד אי ליתיה קמן ודאי שרינן אבל אי איתיה קמן איכא למידק או שילינן ליה לברר הדבר כדאמרינן גבי שחיטה או דילמא שאני הכא דאיתתא דיקא ומינסבא ומדברי הרמב"ן והריטב"א ז"ל נראה דשילינן ליה כיון שהיא תלתה בו ולא סמכה על עצמה לומר