רד"ק על בראשית מו

לאלהי אביו יצחק, אמר כן לפי שיצחק אביו היה רצונו לרדת מצרים מפני הרעב ואמר לו האל אל תרד מצרימה; וזבח זבחים בבאר שבע שהוא בקצה ארץ כנען, וקודם שיצא מן הארץ רצה לדעת רצון האל אם ימנענו כאשר מנע אביו יצחק או לא, וזבח זבחים כדי שתבא אליו רוח נבואה:

יעקב יעקב, כפל לו הקריאה לפי שעמד כמה שנים שלא שרתה עליו רוח נבואה קראו פעמים כדי שיתבונן כי רוח נבואה היא שקורא לו:

אלהי אביך, שמנעתיו מרדה מצרים אבל לך אני אומר שלא תירא מרדת שם כי לגוי גדול אשימך שם ותרד אתה וביתך.

אשימך, ר"ל אשים בניך. וכן אעלך, אעלה בניך משם לרשת את הארץ הזאת:

אנכי ארד עמך, שלא יקרך רע בדרך.

ואנכי אעלך, כמו שפירשנו. או פירושו על עצמו שיהיה עמו כשיעלוהו לקברו. ואמר גם עלה, על בניו שיעלם משם.

ויוסף ישית ידו, כמו שאמר ויפול יוסף על פני אביו, ובשרו בזה שישאר ויסף אחריו לכלכל בניו ובני בניו כל אותן השנים שחיה אחריו:

בנותיו דינה בתו וכלותיו.

ובנות בניו, כלותם ושרח בת אשר:

ושאול בן הכנענית, נראה כי כולם נזהרו במצות אברהם זקנם שלא ליקח אשה מבנות כנען, ושמעון גם כן אלא אחר שלקח אשתו ראשונה והיה לו בנים ממנה לקח אשה אחרת כנענית והיה לו ממנה שאול, לפיכך פרסמו הכתוב. ורז"ל דרשו כי כנענית זאת היא דינה וקראה כנענית לפי שנבעלה לכנעני ושמעון נשאה לאשה כמו שכתבנו:

כל נפש שלשים ושלש, ובפרטן אין אנו מוצאים אלא שלשים ושתים. ארז"ל (ב"ב קכ"ג) כי יוכבד בת לוי נולדה בין החומות לפיכך לא מצה אותה בפרט כי לא נולדה כשבאו בחומה החיצונה וקודם שנכנסו בתוך החומה הפנימית נולדה, לפיכך אמר שלשים ושלש, וזהו בנותיו כי שתי בנות היו דינה ויוכבד. וכתב החכם ר' אב"ע וכן כתב אאז"ל כי יעקב בכלל השבעים וכן אמר בתחלה, יעקב ובניו; ולפירושם יהיה טעם ובנותיו כטעם ובני דן חושים:

ובני דן חושים, לא היה לו אלא בן אחד ושמו חושים. ואמר ובני כאלו אמר כל הבנים שהיו לא היה אלא זה, וכן ובני איתן עזריה (ד"ה א' ב'):

כל נפש הבאה, אמר בזה המספר פעמים חשבון הזכרים, כמו ארבעה עשר, שבעה, ופעמים חשבון הנקבות כמו שלשים ושלש, שש עשרה, לפי שהגוף בלשון זכר והנפש בלשון נקבה.

ואת יהודה, יעקב שלח לפניו את יהודה אל יוסף שיורה לפניו הדרך לגושן כמו ששלח לו יוסף "וישבת בארץ גושן" או פירושו להורות, שיצא לפניו קודם שיכנסו לעיר שיורה אותם אנה יכנסו בעיר או מה יעשו:

וירא אליו, פירש אאז"ל נראה אליו מרחוק שיאמרו לו זה יוסף הבא לקראתך עד גשתו אליו, שלא יראה לו בפתע פתאום.

ויפל על צואריו, בגשתו אליו נפל על צוארי אביו ובכה.

ופירש עוד, יותר, כמו ויאמר ה' אליו עוד (שמות ד') כלומר פעם אחר פעם, כי כשהיה בוכה ועמד, היה חוזר עוד לבכות, אבל יעקב לא בכה על צוארי יוסף אבל בכה באמת אלא שלא נפל על צאורי יוסף לבכות על צואריו. ויש דרש (מס' דרך ארץ) כי יעקב היה קורא שמע באותו שעה לפיכך לא בכה יעקב על צואריו:

אמותה הפעם, איני חושש שאם אמות הפעם הזאת, אחרי ראותי את פניך:

ויאמר יוסף אל אחיו, אין ספק כי מאביו לקח רשות תחלה אלא זכר אחיו לענין מה שאמר להם והיה כי יקרא לכם פרעה.

אעלה, הנה כאשר הלך ממצרים לגושן, אמר ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, ואיך אמר בשובו למצרים מגושן אעלה? אלא פירש אעלה על המרכבה:

בעבור תשבו בארץ גשן, לפי שהיתה ארץ מקנה, ועוד כדי שלא יקח אתכם לעבודת המלך.

כי תועבה מצרים כל רועה צאן, לפי שאין רועים אותם אלא לאכול את בשרם, ומצרים לא היו מגדלין מהם אלא מעט לגזה ולחלב: