רד"ק על בראשית מה

ולא יכל, כיון שהזכיר כמה פעמים רעת אביו שימצאנו נכמרו רחמיו עליו ולא יכול להחזיק עצמו מלבכות, ובעבור כל הנצבים עליו קרא, הוציאו כל איש מעלי, ואותם שקרא להם להוציא יצאו גם כן עם האחרים לפי שאמר להם כל איש:

וישמעו מצרים, המצרים שיצאו מן הבית שמעו קול הבכי והלך הדבר מאיש לאיש עד ששמעו אנשי בית פרעה כי יוסף בוכה:

גשו נא אלי, כיון שראה אותם נבהלים קרא להם שיגשו אליו ולא יפחדו ממנו. ובדרש שהראה להם ברית מילה למען יאמינו לכל הדברים שדבר אליהם (ב"ר צ"ג):

והנה עיניכם, שהרי תכירוני בצורתי שאתם רואים, ותכירוני גם כן בלשוני.

כי פי המדבר אליכם, בלשונכם ועד עתה היה המליץ בינותינו שהייתי מכסה עצמי מכם:

ויפול, כי היו אחים מאב ואם לפיכך היו אוהבים זה את זה יותר ובכו כל אחד זה על זה:

ויבך עליהם, אבל הם לא בכו כי הי' להם בשת ממנו. ואחרי כן דברו אחיו, כיון שנשק להם ובכה עליהם ידעו כי לבו עמהם, ושאלוהו על אשר קרהו מיום שנפרד מהם ואיך עלה לגדולה:

וייטב, כי ראו כי הוא ממשפחה נכבדת, כי משפחת אברהם היתה ידועה:

טענו את בעירכם, ענין משא וכן בדרז"ל (סנהדרין ל"ב) אחת טעונה ואחת שאינה טעונה, ואאז"ל פידש ענין דקירה, דקרו חמוריכם בדרבן שלהם למהרם ללכת כמו שעושין לחמורים, וכן תרגם ר' סעדיה בערבי סוקו.

בעירכם דרך כלל, כמו עד צמח זקניכם (שמואל ב י ה), כף רגליכם (יהושע א ג) והדומים להם רבים:

ואתה צויתה, צוית ממני שתאמר להם זאת עשו. ואאז"ל פירש כי יוסף צוה שלא יוציאו עגלות ממצרים בתבואה כדי שלא תחסר התבואה ממצרים, ואמר לו פרעה אע"פ שאתה צויתה בזה, אמר לאחיך שיקחו להם עגלות ויטעינום תבואה ובשובם יהיו להם לשאת טפם ונשיהם:

ועיניכם אל תחוס, מנהג לשון הקודש לסמוך החמלה ברוב אל העין ואע"פ שאין החמלה אלא בלב. לפי כי לראות העין תהיה החמלה בלב:

ויעשו כן כמו שאמר טענו את בעירכם ותקנו את דרככם למהר ללכת.

על פי פרעה, זה מורה על מה שכתב אאז"ל, כי בלא רשות לא היה יכול לתת להם עגלות.

לאיש, לכל איש ואיש:

חליפות שמלות, כמו שנתן לאחיו, ועוד שלח לו עשרה חמרים וגו'.

בר, הוא התבואה שהוא מספוא לחמורים, ולחם, הוא התבואה הנקייה למאכל בני אדם ומזון שאר דברים שהם מזון לאדם כמו תמרים ושאר מגדים:

אל תרגזו, בכור שור פירש לשון פחד, ורשב"ם פי' לשון דאגה ויראה והר"ר יונה פירש צער בשערי צדק שלו קרוב לראשיתו, אל תתקוטטו זה עם זה על מכירתי לאמר זה לחבירו אתה גרמת מכירתו.

עוד, וכי הוא מושל, ועוד שזכר במקום שנים עומד:

ויפג לבו, חלש לבו ונרפה על שזכרוהו.

כי לא האמין להם למה שאמרו לו כי הוא חי וכי הוא מושל, ונרפה וחלוש לבו על זכרונו, כי נראה כי הם קדמו לבא קודם שבאו החמורים והעגלות לבשר את אביהם, לפיכך כשדברו אליו בניו את כל דברי יוסף וראה את העגלות שבאו האמין:

ותחי, רוחו שהיתה כמו מתה כמו שאמר ויפג לבו. ורז"ל אמרו (אדר"נ ספ"ל) כי זה רוח נבואה שפרשה ממנו מיום שיצא יוסף, כי אין רוח נבואה שורה אלא מתוך שמחה וכיון ששמע בבשורת בנו חזרה אליו רוח נבואה זהו שאמר ותחי. וזהו שלא נאמר לו בנבואה בדבר יוסף כל אותן השנים לפי שהיה אבל ונעצב, וכיון שאין הרוח פנוי מעסקי חמרי לא ידבק בו השכל, כי לא ידבק אלא בדומה לו, ובבאר שבע נגלה אליו אלהים במראת הלילה אחר ששבה אליו רוח נבואה:

רב טוב יש לי, אחר שיוסף בני חי: