רד"ק על בראשית מג

והרעב כבד, אמר להם יהודה לאחיו הניחו לזקן עד שתכלה התבואה מן הבית כי אז יתרצה לנו לשלוח בנו:

העד העד, ענין התראה לפי שאדם מתרה את חבירו בפני עדים יאמרו התראה בלשון העדה. וכל הדברים האלה מבוארים:

גם אנחנו גם אתה, כל אחד לרבות על חבירו, כן הוא דרך הלשון. אמר לו שילך אחד בספק ולא נמות כולנו ברעב ועל כל זה אנכי אערבנו:

וחטאתי, אחשוב עצמי לפניך כחטא ומנודה כל הימים ומכאן למדו רז"ל (מכות יא:) מנודה על תנאי אפילו מעצמו צריך הפרה, מנלן מיהודה דכתיב אם לא הביאותיו וגו' וכל ארבעים שנה היה עצמותיו מגולגלים בארון בעון זה עד שבקש משה עליהם רחמים, דכתיב וזאת ליהודה (דברים ל"ג ו'):

אם כן אפוא, שלא אוכל לעכבו עתה,

זאת עשו לכפר פני אדני הארץ.

מזמרת הארץ, מהדברים המשבחים את הארץ.

מעט צרי מעט דבש, הצרי והדבש היו מוציאין מארץ ישראל לשאר ארצות כמו שנאמר בפרשת צור, יהודה וארץ ישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן (יחזקאל כ"ז י"ז) וצרי הוא הנקרא בלסמא.

נכאת, פירשו בב"ר (צ"א, יא) שעוה, ולוט, מסתוכי. ופירשו דבש בריא כאבן. והגאון ר' סעדיה פירש צרי טריאקי. נכאת, כריב, ולוט שיך בלוט, והוא הנקרא ערמון.

בטנים, הם הנקראים צנובר (?), ובערבי פציולש בלע"ז.

ושקדים, ידוע. ובב"ר משח דלוזים, משח דבטים, והשקדים נקראים לאון בערבי:

וכסף משנה, וכסף שני, וכן ממשנה שברון, שברון שני, כי הוא סגו"ל.

אולי משגה הוא, אולי מוכרי התבואה הניחו צרורות כספיהם בתבואה לפי שעה, וכשמדדו במדה היה הכסף בתוך התבואה ונכנס במדה ובשק עמה, וכשתחזירוהו יחזיקו אתכם כנאמנים ויטב לכם:

כאשר שכלתי שכלתי, לפי שכפל הענין שנה המלות כמנהג, הראשון לגזרת פעול והשני לגזרת פעל, ואמר ואני מה אוכל לעשות אם יקרה מקרה באחד מכם כאשר שכלתי מיוסף שכלתי מאחד מכם שיקרה בו מקרה:

ויעמדו לפני יוסף, שמצאוהו בשוק לפי דרכם שהיו הולכים לבית מלונם והוא לא שאל להם לשלום בשוק עד שהיו בביתו וכיון שראה אותם אמר לאשר על ביתו להביאם אל ביתו:

בצהרים, בחצי היום שהוא עת אכילת השרים והשופטים שיתעסקו בצרכי העיר, כמו שאמר ושריך בעת יאכלו (קהלת י') ויוסף היה תחת ידו כל דברי הארץ:

להתגולל עלינו, עלילות וגלגולים לאמר שאנחנו לקחנו הכסף וירצה להתנפל עלינו, כי מתחלה דבר אתנו קשות, ועתה רוצה לבא עלינו בתחבולה כדי שיקח אותנו לעבדים כמשפט גנבים ולקתת את חמרינו ואת אשר יש לנו פה כי לולי זה למה הביא אותנו בביתו:

פתח הבית, כדי שלא ישמעו אנשי הבית:

בי אדני, ענין בקשה ותחנה, ואמרו לו הדברים כאשר היה:

מטמון, אם מצאתם כסף ברכת האל היא שנתן לכם כאדם שמוצא מטמון, אבל כספכם בא אלי, אל תראו מזה.

ויוצא, צוה שיוציאוהו מן המשמר ולהביאו אליהם מיד לחזק לבם ולנחמם:

ויבא, הכניסם לבית מפתח הבית שדברו עמו שם:

ויכינו, סדרו את המנחה כדי שיביאוהו לפניו דרך כבוד כשיבוא לבית.

כי שמעו, מאשר על הבית גם מאנשי הבית שהיו מכינים הסעודה.

לחם, כלל לכל מאכל.

ויביאו, האל"ף דגושה.

הביתה, באותו בית שהיה הוא שם, כו גם הם היו בבית אלא שבבית אדם גדול הרבה בתים שם והם היו בבית החצון והוא היה בבית הפנימי בהיכלו:

ויקדו וישתחוו, לשם אביהם השתחוו לו:

וישא עיניו, כי היו בערבוביא לפניו ונשא עיניו אל בנימין.

יחנך משפטו על המנהג יחנך בדגשות הנו"ן לחסרון נו"ן הכפל והקלו המלה כמו שהקלו רבים מפעלי הכפל (והוטלה תנועת החי"ת על היו"ד) וכן בא כמהו חנון יחנך (ישעיה ל'):

ויתאפק, התחזק בעצמו מלבכות עוד.

וישימו לו לבדו, דרך גדולה וכבוד כמנהגו:

ולהם לבדם ולמצרים לבדם .

אמר הטעם כי לא יוכלון, כי העברים היו אוכלים בשר כמו שאמר וטבוח טבח, והמצרים לא היו אוכלים. ומה שהיו מגדלין הצאן, לחלב ולגזה. ואמרו שהיו עובדים מזל טלה לפיכך לא היו אוכלים שום בשר בהמה:

וישבו לפניו, כמו שצוה הוא להושיבם

הבכור כבכורתו ויתמהו, כי איך היה מכיר אנשים שנולדו כולם כשבע שנים מי גדול מחבירו, וזה היה תמוה בעיניהם. ובב"ר (צ"ב) נטל הגביע ועשה עצמו כמריח ואמר יהודה שהוא מלך ישב בראש, ראובן שהוא בכור שני לו וכן כולם, ואמר בנימין לית ליה אמא ואנא לית לי אמא לישב גבאי, לפיכך ויתמהו האנשים:

וישא, הנושא, וכן, ויגד ליעקב, המגיד. וכל זה הקירוב שקרבם ושכבדם חשבו הם כי היה עושה חלף מה שהקניטם וציערם, ובנימין היה מחבב יותר לפי שהביאו מארצו והפרידו מאביו ללא דבר, והיה מפיס דעתו בזה: