רד"ק על בראשית מב

וירא יעקב, כי ראה אנשי הארץ באים עם תבואה ושאלם מאין יביאו התבואה ואמרו ממצרים זהו שאמר הנה שמעתי.

למה תתראו, למה אתה מראים עצמיכם שיש לכם תבואה ושאר בני אדם הולכים לקנות תבואה ואתם יושבים:

וירדו אחי יוסף, ולא אמר בני יעקב לפי שבסבתו ירדו, ועתה בירידתם נפתר חלומו. ובב"ר (ב"ר צא:ב) ומה עשרה, עשרה חלוקים באחוה ואחד לבור בר:

ואת בנימין אחי יוסף, שהיה אחיו מאבי ואם. ובעבור מה שקרה ליוסף ירא יעקב מלשלחו בדרך פן יקראנו אסון.

אסון, בידי אדם או בידי שמים, וארז"ל בידי אדם צינים פחים (כתובות ל') בידי שמים אריא וגנבי. וארז"ל (שם) הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים, שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם (משלי כב:ה). ויש לנו לשאול למה פחד יעקב מאסון שיקראנו בדרך יותר מבבית? ויש לומר כי הדרך מצוי לפגעים יותר מהבית, כי אריא וגנבי מצויים בדרך ולא בעיר, ומצינים פחים יוכל אדם לשמור עצמו בעיר יותר מן הדרך ועוד כי אינו מצוי בעיר כמו בדרך ואפילו ממיתה שהוא בידי שמים שתוכל לבוא בעיר כמו בדרך, הדרך הוא מקום סכנה יותר לזה ולזה. ויש לו לאדם לשמור עצמו ממקום סכנה ואפילו הצדיק ולא ישען בצדקו שמא עושין לו נס שמא לא יעשו, ואם יעשו מנכין לו מזכיותיו, ומנאו רז"ל בזה סמך, דכתיב לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו'). וכן מצאנו בשמואל הנביא שאמר איך אלך ושמע שאול והרגוני (שמואל א טז:ג) ומפני זה פחד יעקב לשלחו בדרך:

בתוך הבאים, שלא נבדלו לעצמן לפי שהיו עברים אלא בתוך שאר הבאים מארץ כנען באו, כי היה הרעב בארץ כנען, ורבו הבאים והם ביניהם:

ויוסף הוא השליט, והוצרכו אחיו לבא לפניו כי הוא המשביר. ומשביר פועל יוצא לשלישי, מצוה לאנשיו שישברו, ותחלה היו הקונים באים אליו כי כן צוה הוא שלא ימכרו עד שיבאו לפניו וישאלו ממנו שיצוה שימכרו להם, וצוה זה בעבור שידע כי אחיו יבואו לקנות התבואה, כי הרעב היה בארץ כנען, ואם יבואו, על כל פנים יתראו אליו, וכן עשו:

וירא יוסף את אחיו ויכירם. פירשו רז"ל (ב"ר צ"א) שיצא בלא חתימת זקן אבל הם היו בחתימת זקן, לפיכך הכירם הוא והם לא הכירוהו. ואפשר שהכירוהו אע"פ שהיה בחתימת זקן אולי שראהו בגדולה והיה רחוק בעיניהם מאד שיהיה הוא יוסף שמכרוהו לעבד והוא אדון לכל מצרים. ואמרו בלבם אע"פ שצורתו דומה לצורת יוסף הרבה בני אדם דומה צורת זה לזה בקצת, לפיכך יצא מלבם שיהיה זה יוסף.

ויתנכר, עשה עצמו כנכרי אליהם לדבר אתם קשות ולומר שמרגלים הם וכל זה להוציא מלבם שלא יחשבו כי הוא יוסף:

ויכר, כמו שפירשנו, ושנה אותו, כי הכיר להם האחוה שלא הרע להם והם לא הכירוהו שחשבו להמיתו והפשיטוהו והשליכוהו לבור ומכרוהו לעבד:

אשר חלם להם, כי להם היו החלומות וראה עתה פתרונם, והם שנאוהו בעבורם, ובזכרו כל מה שעשו לא גמלם רעה אבל ציערם והקניטם:

ועבדיך, הוי"ו במקום אבל, כלומר לא אדני כמו שאתה אומר, אבל עבדיך באו לשבור אוכל, ולא לרגל; וכן ואחלצה צוררי ריקם (תהלים ז') והדומים לו כמו שכתבנו בחלק הרקדוק מספר המכלול:

כלנו בני איש אחד, ואם תאמר כי אנחנו מרגלים בעבור שאנחנו יחד ובחבורה אחת, כלנו בני איש אחד נחנו, לפיכך אנחנו יחד ושואלים שאילתינו ביחד, כי בית א' אנחנו. כנים, אמיתים:

ויאמרו, אמרו עוד בני איש אחד להחזיק בלבו כי כנים הם וחברתם אינה אלא לפי שהם בית אחד והם שנים עשר אחים.

את אבינו, ונשאר לשרת אבינו.

איננו, אמרו לשון זה כמו כן שני פעמים, כי אם יאמרו מת יוכל להכחישם כי הם לא ידעו אם חי ואם מת, והם ידעו כי נמכר במצרים וחשבו אולי גלה משפחתו בעיר, ובאמת נודע כי עברי הוא כי הקונים אותו קנוהו מן העברים והם מכרוהו לעבד עברי, כמו שאמרה אשת פיטיפר "ראו הביא לנו איש עברי" ואמר שר המשקים "נער עברי" אבל בית אביו אולי לא הגיד, לפיכך אמרו איננו, כי אם מת הנה איננו, ואם חי איננו בבית אביו:

הוא אשר דברתי, אחר שבאתם עשרה למה לא בא גם הוא, ומה שתאמרו כי לשרת אביכם נשאר, הלא היה נשאר לו נשיכם וטפכם עד שובכם:

האמת אתכם, כמו שאתם אומרים כנים אנחנו:

ויאסוף, צער אותם בלא הפסד גופם וממונם:

את האלהים אני ירא, ולא אעכב כולכם, כי רעבון בבתיכם ויהיה עלי אשם בזה אלא אעכב אחד מכם לבחון דבריכם:

שבר רעבון בתיכם, מה שישברון הרעבון והוא התבואה לפיכך נקראת התבואה שבר כמו שפירשנו:

ויאמרו, אחר שהשלים דבריו עמהם והלך לו, המליץ שהיה יודע לדבר בלשון עברי ושומע מהם היה אומר ליוסף בלשון מצרי כי יוסף היה מאד נשמר מהם שלא ידבר בלשון עברי שלא יחשבו עליו עם הכרת צורתו שהוא יוסף, וכשהלך המליץ התוודו על עונם ואמרו איש אל אחיו כי בעון יוסף בא להם זה, כי שאל להם יוסף מה שלא היה שואל מאחרים שהיו באים לקנות תבואה, כי אין זה כי אם עון גדול שהיה עליהם, וזה עון יוסף אחיהם.

בהתחננו אלינו, כי באמת היה מתחנן אליהם בהפשיטם אותו את כתנתו להשליכו לבור. על כן באה אלינו הצרה הזאת, למדנו בספור הזה כי כשתבא צרה לאדם ראוי לו לפשפש במעשיו ולבדוק מה היה המעשה הרע שעשה ויתחרט עליו ויתודה לפני האל, ויבקש ממנו כפרה:

וגם דמו הנה נדרש, כי חשבו עליו שמת, כיון שלא שמעו ממנו דבר אחר שנמכר, ואם נהרג או מת מיתת עצמו בארץ נכריה דמו עלינו:

ויסוב ויבך, כי שמע שהתוודו עליו.

ויקח את שמעון, אמרו שהוא השליכו לבור, כמו שכתבנו למעלה.

ויאסר, הושיב אותו לעיניהם אל המשמר. בב"ר (צ"א) ר' חגי בשם ר' יצחק, לעיניהם אסרו כיון שיצאו הוציאו והיה מאכילו ומשקהו ומרחיצו וסכו:

ויצו, צוה עבדיו מוכרי התבואה שימלאו כליהם בר, וכן עשו וימלאו, והוא מקרא קצר וכמוהו רבים.

ולהשיב, ויצו גם כן להשיב את כספיהם.

ויעש להם כן, על השבת הכסף ועל צידת עצמם אמר, כי על התבואה כבר אמר וימלאו:

ויפתח האחד, אחד מהם, ובדרש זה לוי שנשאר יחידי משמעון שהיה בן זוגו.

בפי אמתחתו, כן צוה יוסף שלאחד מהם ישימו כספו בפי אמתתתו, ולאחרים באמצע האמתחת או בתחתיתו, שאם ישימו כספם בפי האמתחת כולם בלקחם מספוא לחמוריהם יראו וישובו למצרים על דבר הכסף להשיבו ולהודיע כי לא פשעו בו כי הם נתנוהו, לפיכך צוה יוסף לשים הכסף באמצע האמתחת כדי שלא ירגישו בכסף עד היותם בביתם, אבל צוה לשים לאחד מהם בפי אמתחתו כדי לצערם וידע כי בעבור כסף של אחד לא ישובו למצרים:

ויצא לבם, על דרך נפשי יצא בדברו (שיר השירים ה'):

ויבאו, הדברים שספרו לאביהם מבארים, ואע"פ שיש בהם תוספת ומגרעת ושינוים, הענין אחד:

בשקו, ולא אמרו בפי שקו, כמו שכתבנו.

וייראו, שלא החזירו מוכרי התבואה בשקם לרע כדי להכשילם ולהחזיקם בחזקת גנבים:

שכלתם, פועל יוצא לשלישי, וכן שכלה אנשים חרבך (שמואל א טו:לג) כלומר אתם סבבתם לי כל הצרות השלשה.

כלנה, כל הצרות האלה:

את שני בני, שנים מבני, כי ארבעה היה לו. ואמר ראובן דבר סכלות שיעקב ימית בניו, אמר לו בכור שוטה; בניך ולא בני, לפיכך לא חשש יעקב להשיבו על דבריו אלא אמר להם שלא ירד בנימין עמהם (ראה ב"ר צא:ט) :

כי אחיו מת, כי אם היה חי הייתי שומע עליו שום דבר: