רד"ק על בראשית מא

ויהי מקץ. מסוף שנתים ימים שעשה פרעה משתה הזה חלם זה החלום.

והנה עמד על היאור, סמוך על היאור, כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב') והדומים לו. יתברך נורא עלילה על בני אדם אשר סבב כל הסבות האלו מסבה לסבה עד שירדו אבותינו לגור שם ובאו שם בכבוד והיו שם בכבוד עד שמת יוסף משך מאה שנה עד שגרמו עונות ובאו ימי השעבוד. והחלום היה מאת האל כדמות נבואה כמו שאמר הכתוב, ויקרא רעב על הארץ (תהילים ק״ה:ט״ז) וכי נתקיים החלום כאשר פתר יוסף, והחלום מבואר הפתרון היה לכל מבין אלא שאבדה חכמת חכמיו כדי שיפתרהו ויעלה לגדולה על ידי הפתרון, ועל כיוצא זה נאמר (ישעיה מד:כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל:

מן היאור עלת, היה זה מענין הפתרון כי יאור מצרים עולה ומשקה את הארץ, והפרות הדלות דלות התבואה.

ותרעינה באחו, כי מוצאות חציר לרוב:

ותעמודנה, לא אמר ותרעינה, אלא שהיו עומדות סמוכות לראשונות כל זה. מבואר הפתרון:

ותאכלנה, וזה ענין הפתרון כי בשבע שני הרעב אכלו תבואות שנת השבע:

ויקץ פרעה, יקץ מן חלום לחלום שאם היה כולו חלום אחד ידמה האחרון מוסיף ענין על הראשון, אבל כשהיו שני חלומות לא הוסיף ענין האחרון על הראשון אלא שנה אותה לענין מהירות הדבר, כמו שנאמר וישן והנה חלום, ותבלענה והנה חלום. והנה החלום נשלם ולא חלם עוד אותו הלילה:

ותפעם רוחו, נשברה רוחו מדאגתו על החלום, כי ראה חלום על דרך אחת והוא חלוק במראה ונבהל על פתרונו.

וישלח ויקרא, קרא להם על ידי שלוחין.

ואין פותר אותם, מהם, כמו הם יצאו את העיר (מ"ד ד'):

את חטאי, אע"פ שאינו מן המוסר להזכיר אדם חטאיו שחטא אל המלך לפניו אחר שעברה עת הסליחה, עתה אמר אני מזכיר אותם לצורך המלך:

אותי ואת שר האופים, אע"פ שזכר אותי שנה עוד מפני הדברים כי כן דרך הלשון, כמו ואם באמת ובתמים (שופטים ט' י"ט) ששנה אותו מפני הדברים שהיו ביניהם, וכן "ואין אני ואחי ונערי וגו'" ושנה "אין אנחנו פושעים בגדינו" (נחמיה ד' ט"ז) מפני הדברים שהיו ביניהם:

ושם נער, לפי שהיה משרת אותם במשמר אמר כן ואמר עבד לשר הטבחים לפי שהיה יודע בעבורו ושישאלוהו הקורא אותו שם בשמו.

איש כחלומו, חסר למ"ד השמוש, ר"ל לאיש כחלומו, כלומר לכל אחד פתר כענין חלומו, זה למשקה וזה למאכל:

ויריצוהו, הוציאו אותו במרוצה משם כי דבר המלך נחוץ.

ויחלף שמלותיו, כי אין לבא לפני המלך אלא אם כן מהודר בגופו ובלבושיו:

שמעתי עליך לאמר, שאומרים שאתה מבין חלום לפתור אותו אל נכון.

תשמע, כמו תבין, וכן גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כח:מט):

בלעדי, זולתי, לפתור אותו לפי שכלי.

אלהים יענה את שלום, והוא יקימנו לשלום לך, ופירש יענה כמו מענה בשמחת לבו (קהלת ה') שיהיה חפץ ומכוין בשלום פרעה, או שישים בפי פתרונו לשלום פרעה, והוא על דרך, ומה' מענה לשון (משלי טז:א):

וידבר, כבר כתבנו כי בשנות אדם הדברים יוסיף או יגרע או ישנה, ואינו שומר אלא שיהיה הענין אחד, וכן בספור זה החלום.

ורקות בשר, ברי"ש שרשו רקק מן ורקיקי מצות.

ולא נודע, על זה אמר בפתרון ולא יוודע השבע.

צנמות, לשון רז"ל (ברכות ל"ט) פת צנומה בקערה, וכל הספור והפתרון מבואר הוא:

הפרות הרקות, ברי"ש מן רקק כמו האחרים.

השבלים הרקות, מן והבור רק:

קדמאה (כ"ה) הגיד תנינא (כ"ח) הראה, וחד פסיק סימן מהגיד את המראה (שמואל א ג:טו):

ועל השנות החלום פעמים, אמר פעמים אחר שאמר השנות לתוספות ביאור:

וחמש, יקח אחד מן חמשה:

ויקבצו, על החמשית אמר שיקבצו כל החמשית שיקח פרעה בשבע השנים הטובות, ויצברו כל האכל תחת יד פרעה בכל עיר ועיר ויהיה שמור לשבע שני הרעב, מלבד מה שיאצור כל אחד לעצמו, ובכל עיר ועיר יהיו אוצרות לפרעה שיצבור שם כל החמשית שיקח בשבע שני השבע:

לפקדון, יהיה לכם כמו פקדון שימצאו אותו לעת הצורך, ואע"פ שיקנו אותו טוב יהיה להם שימצאו אותו בר:

וייטב, הבינו כי עצתו טובה, ועל הפתרון האמינוהו, כי ראו כי קרוב מאד הפתרון לחלום, ועוד כי שמעו משר המשקים כי כאשר פתר להם כן היה, ועוד שלא האריך המעשה אלא אמר הנה שבע שנים באות:

הנמצא כזה, הנו"ן למדברים, אמר, הוא אמר שנשים איש חכם ונבון על ארץ מצרים ואנה נמצא כמהו, כי חכמתו גדולה מכל החרטומים והחכמים, הנה אין זה כי אם רוח אלהים שיש בו:

ישק, ענין נשק כתרגומו.

הכסא אגדל ממך, בדבר הכסא אהיה גדל ממך:

ראה נתתי, ראה כי המשלתיך עליה, הנהיגה כפי שכלך:

ויסר הטבעת, היא אות וסימן לממשלה, ויחתום בה לאשר ירצה:

במרכבת המשנה, במרכבת השר שהיה משנה למלך, או פירושו כתרגומו.

אברך, האל"ף במקום ה"א והוא מקור כמו ונתון אותו, כלומר כל אחד היה אומר זה ראוי לתתו על כל ארץ מצרים:

אני פרעה, אע"פ שאני מלך, בלא רשותך לא ירים איש את ידו ואת רגלו לכל דבר:

צפנת פענת, לשון מצרי הוא, כמו שקרא נבוכדנאצר לדניאל וחבריו שם בלשון ארמי, והמפרשים שפירשו שהוא לשון הקדש תמה הוא איך קרא פרעה שם בלשון הקודש.

ויצא יוסף, יצא להחזיק בממשלתו שנתן לו פרעה:

ויצא מלפני פרעה, יצא מלעמוד לפניו תמיד כשאר השרים.

ויעבור בכל ארץ מצרים, על עניני המלכות לפקוד ולחקור עליהם לפי שפרעה שמהו אדון על הכל:

ותעש הארץ, עשתה הארץ התבואה לקמצים, כלומר מגרגר אחד הוציאה קמצים רבים:

ויתן אכל בערים, כי האוצרות עשה בערים ולא בכפרים ומה שהיה מקבץ מן החמשיות משדות הכפרים היה נותן באוצרות בערים:

כחול הים, דרך הפלגה:

וליוסף יולד, דרך כלל, ואולי תאומים נולדו, לפיכך אמר יולד, כי נולדו בלידה אחת.

שנת הרעב, הראשונה. ואמר בטרם תבא כי בשנה האחרונה של השבע נולדו. והנה היה יוסף בן ל"ז כשנולדו, והם היו בני ע"ג כשמת יוסף. ורז"ל דרשו מזה (תענית י"א) שאסור לאדם לשמש מטתו בשנת רעבון.

אשר ילדה לו אסנת, להודיע כי לא היתה לו אשה אחרת כי שניהם היו לו ממנה:

כי נשני, כל כך נתן לי ה' עושר וכבוד עד כי השכיחני כל עמלי שהיה לי משנמכרתי וגם כל בית אבי השכיחני.

נשני, הפת"ח במקום חירק על משקל צוני, וי"א כי שרשו בשקל חנני:

בארץ עניי, שהיתה לי מתחלה ארץ עניי ועתה הפרני האל בה בבנים ובעושר ובכבוד:

אשר היה, דרך כלל:

ובכל ארץ מצרים, בכל הארצות הקרובות לארץ מצרים היה לחם מאשר אצר כל אחד לעצמו:

ותרעב, כי כלו לאכול את אשר אצרו כי לא יכלו לאצור לכל שבע השנים מפני החמשית שנתנו לפרעה.

ויצעק העם, כי ידעו כי יוסף אצר אוצרות מן החמשית, ולצורך העם אצרו שימצאו תבואה לקנות, לפיכך צעקו אל פרעה בעבור הלחם:

ויפתח, עתח את כל אוצרות שבהם תבואה.

וישבור למצרים, תחלה מכר להם עד שנודע בארצות כי במצרים תבואה ומכר גם להם. ולשון שבר מבנין הקל נופל על המוכר ועל הקונה, כי הפעולה בזה על שם התבואה שנקראת שבר לפי שהיא שוברת הרעב על דרך ישברו פראים צמאם (תהלים ק"ד) והנה המוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר, והפעולה על שניהם. אבל בענין הפעול ממנו אינו נופל אלא על המוכר לפי שהפעולה יוצאת מאתו. ובנין הפעיל ברוב הוא יוצא.

ויחזק הרעב, משבאו לקנות לפיכך אמר אחריו וכלה הארץ, כי לפי שרבו הקונים חזק הרעב במצרים, כי לא היה מוכרים להם אלא בצמצום מפני שהיה צריך גם כן למכור בשאר ארצות, ומפני זמן הרעב שיהיה ארוך:

באו לשבור אל יוסף, כמו הפיך באו אל יוסף לשבור: