רד"ך צה

לא התירו אלא ע"י עובדי כוכבים ומזלות: ד וכן נראה נמי ממה שמצאתי כתוב במרדכי על דברי הר"י ז"ל עלה דההיא פירושא שפירש ההיא דפרק הדר ולא שני לן בין שבות דאית ביה מעשה וכו' וז"ל פירש הרי"ף כגון הכא דלא אמרינן ליה זיל אחים אלא טלטול בעלמא דרך גגות חצירות קרפיפות שלא ערבו אבל הזאה אית ליה שבות תיקוני גברא כדאמרינן אין מטבילין את הכלים עכ"ל ופשיטא דאיסורא דרבנן הוא אלא היינו טעמא שיש להחמיר בו מפני שדומה למלאכה דאורייתא משא"כ בטלטול דרך גגות חצירות קרפיפות וא"כ עלה בידינו שיש לחלק בין איסורא דרבנן לאיסורא דרבנן ולהרמב"ם ז"ל הטעם שהחמירו על כחול העין טפי משאר רפואות שבשאר חולאים הוי מפני שדומה למלאכה דאורייתא: ומעתה אומר דמהאי טעמא דמחמירין בכחול העין טפי משאר רפואות הוה להחמיר טפי במת דבמת מלאכה האסורה מדאורייתא עושין לו דהיינו חציבת הקבר וכיוצא בו ואפ"ה משמע בפ"ב די"ט דיותר יש להקל במת מכחול העין כדכתב כ"ש שיש לנו להקל בו ממצטער ואם במצטער התירו לו גזירת חמין וכדכתיבנא ק"ו במת דאית לן למיחש שמא יסריח וכהנהו חששי דכתי' דלא מבעיא להרמב"ן ולהר"ן דסברי דבכל חולין אי לית ביה אפילו סכנת אבר אין עושין אפילו שבות דרבנן אלא ע"י עובדי כוכבים ומזלות ואפילו היכא שהמעשה ההוא הוא גוף הדבר ולא הכשרו דהא ראי' מכחול העין שאין עושין אותו אלא ע"י עובדי כוכבים ומזלות וא"כ יראה דבמצטער נמי אסור להרחיצו בחמין ע"י ישראל אלא אפילו להרמב"ם נמי דסבר דמצטער מרחיצין אותו ע"י ישראל וכדפרישית אין להביא ראיה להתיר להרחיץ המת דאי משום הא אפשר לחלק ולומר דשאני כחול העין הואיל ואבר אחד הוא ומש"ה מחמירין ביה טפי ממת אבל מצטער דבכל הגוף יש להקל בו טפי מבמת הואיל ובכל הגוף הוא והיינו טעמא כדפירשתי דבחי הקלו ואין להביא ראיה להקל גבי מת: ואף לפי שמצאתי כתוב במרדכי שמפרש דברי הרמב"ם ז"ל דמקצת חולים דקאמר היינו מכה וכדאמרינן אין מונעין חמין ושמן ע"ג מכה בשבת ויאמר האומר דהא הכא דמקצת הגוף הוא ואפ"ה התירו וא"כ במת נמי יש לנו להתיר להרחיצו כדרכו בחמין לא היא דהתם דוקא ע"י שינוי התירו דהא קי"ל כשמואל דאמר נותן חוץ למכה והדם שותת ויורד למכה דהא תניא כותיה כדאיתא בפרק ר' אליעזר דמילה ואע"ג דלמאי דפירשתי ואפרש דלדעת הרמב"ם ז"ל דבחולי מאבר אחד נמי במילי דשבות עושין ע"י ישראל ויאמר האומר דאף לדחוייא דדחינא לעיל ואמינא דשני כחול העין דמאבר א' הוא מש"ה משמע בפ"ב דביצה דיש להחמיר בו טפי מבמת: ויש להביא ראיה בנידון דידן ולומר דמרחיצין אותו ע"י ישראל דהא הכא באבר אחד הוא דמתיר הרב לעשותו ע"י ישראל אפ"ה אין להביא ראיה כאשר אפרש ולפי מאי דפרישית בחולי שבכל הגוף אפילו אם רפואותו דומה למלאכה דאורייתא עושין אותה ע"י ישראל ונראה שהרב ז"ל השמיענו דין זה בפרק כ"א דהלכות שבת שהביא ההיא דפרק אע"פ דתני רבי מרינוס גונח יונק בשבת שכתב וז"ל ואם היה גונח מותר לו לינק בפיו מפני שהוא מפרק כלאחר יד ומשום צערא לא גזרו רבנן ואע"פ שאין שם סכנה הרי דבחולי המצטער כל הגוף כי האי דגונח אע"ג דדמיא למלאכה דאורייתא דהא חולב מפרק הוא אפ"ה מותר ליה לינק ואפשר שמזה למד הרמב"ם שכתב במצטער שמרחיץ אותו ישראל דהא בגמרא נתן טעם ואמר ובמקום צערא לא גזרו רבנן ולא אמרו ובמקום חולי וכן כתב גם הרב ובמקום צערו וכו' נראה קצת דאפילו במצטער אין לגזור ויש להאריך ונלאתי והאי דכתיבנא דרך אגב כתיבנא דאפשר הוא: ואחזור בנידון דידן לומר דאין להביא ראיה מחי לגבי מת להקל בנידון דידן וכדפרישית ויש להביא ראיה על זה דהא לקמן אוכיח דבהני חששי דכתיבנא בנידון דידן ליכא למיחש וכן אפילו יסריח ויתבזה בין החיים ליכא למיחש לדחות איסור דרבנן לדעת הרמב"ם כאשר אפרש בע"ה ומיהו בפרק שואל משמע לפי הנראה מרש"י עקר דיש להביא ראיה מחי לגבי מת לקולא דתנן עובד כוכבים ומזלות שהביא חלילין וכו' ואמרינן בגמרא מאי ממקום קרוב וכו' ע"ש אבל הרי"ף והרמב"ם בפ"ו דהלכות שבת לא פירש כמותו וכן נראה נמי לדעת הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל דיש להביא ראיה מחי לגבי מת להקל לדידהו יש להביא ראיה מההיא דפ"ב די"ט שהזכרתי לעיל דמשמע דטפי אית לן להקל במת מכחול העין ולדעתם אין לחלק החלוק אשר חלקתי ודעת הרמב"ם ז"ל בין היכא דדמיא למלאכה דאורייתא לאין דומה ובין אבר א' לכל הגוף וכדפרישית בדברי הרמב"ם דהא הם ז"ל מביאים מכחול העין לשאר חולאים בין באבר אחד בין בכל הגוף דאי לית ביה סכנה אפילו באבר אחד ע"י עובד כוכבים ומזלות אין ע"י ישראל לא ואפילו בשבות דרבנן ואפילו לפירש"י ז"ל אין להביא ראיה בנידון דידן ממצטער ולהרחיץ המת לפי מאי דפרישית שיש לחלק בין היכא שהדבר הוא גוף הדבר לבין היכא שהדבר הוא הכשר הדבר דבמצטער הרחיצה הוא גוף הדבר ובשביל זה התירוהו ע"י ישראל כדפרישית אבל גבי מת הרחיצה לא הויא אלא הכשר הדבר דהיינו הכשר הקבורה ותו דהא בפ"ק דר"ה משמע שאסור לקבור את המת אפילו ע"י עממין דאמרינן התם איכא בנייהו י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מ"ד משום ירקיא מעברי' ומ"ד משום מתיא אפשר בעממין פירש אבל בשבת וי"ה לא וכן משמע נמי בפ"ק די"ט ומייתי לה נמי בפ"ב ובפרק תולין דאמרינן התם אמר רבא מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין אלמא בשבת לא אפס אי משום הא די"ט יש לדחות כדדחי הרא"ש ז"ל דה"ה בשבת אלא משום דוקא בי"ט שני יתעסקו בו ישראל נקט נמי בי"ט ראשון כדאיתא במרדכי פרק כירה והשתא אמינא דהואיל וחזינא דבשבת אסור לרחוץ את המת אפילו היכא שיש לחוש שמא יסריח ואפילו ע"י עממין כדהוחכנו מפ"ק דר"ה לא מבעיא לבה"ג והנגררים אחריו דסברי דמאי דאמרינן בפרק הדר ולא שני לן בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דאין בו מעשה דכל שבות הנעשה ע"י ישראל שבות דאית ביה מעש' קרינן ביה אבל אמיר' לעובד כוכבים ומזלות אפי' במלאכ' דאורייתא שבות דלית ביה מעשה קרינן ביה כיון שישראל אינו עושה מעשה כלל וא"כ חמור הוא איסור דרבנן ע"י ישראל ממלאכה גמורה על ידי עכו"מז ואם אסרו לקבור את המת בשבת אפילו ע"י עובדי כוכבים ומזלות ואפילו היכא שיש לחוש שלא יסריח ק"ו להרחיצו בחמין ע"י ישראל אלא אפילו להרי"ף ז"ל והנגררים אחריו שלא פירש כן ההיא דפרק הדר כדכתב הרי"ף ז"ל בפרק ר' אליעזר דמילה היינו טעמא שלא להטעות הספרים כמו שתמצא מבואר שם אבל אפשר דאינהו נמי מודים לסברא זו דחמיר שבות דרבנן ע"י ישראל ממלאכה גמורה ע"י עובדי כוכבים ומזלות דאע"ג דלהרי"ף ז"ל גרסינן התם בפרק הדר דלא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה וכו' דהא לא אמר לעובד כוכבים ומזלות זיל אחים וכו' אלמא דאי אמר זיל אחים דאיסור מ"מ נהי דאפילו רבא הוה סבר התם גבי קטן דאי אמר לעובד כוכבים ומזלות זיל אחים דאסור הואיל והוה מלאכה דאורייתא אבל אפשר דמודה בסברא זו דקיל אמירה לעובד כוכבים ומזלות אפילו במלאכה דאורייתא משבות ע"י ישראל עצמו וה"ק ליה לאביי דאי עובדא דא הוה אסור דאורייתא מודינא לך שלא היה דוחה שבת אע"פ שהראיה אשר הבאת היא בהזאה דאינה דוחה שבת חמורה הואיל והיא ע"י ישראל מ"מ אי הוה האי נמי מלאכה דאורייתא לא היתה דוחה שבת אבל הואיל והוה שבות למה לא תדחה שבת: ונראה שזו היא סברת הר"ן ז"ל שכתב בפרק ח' שרצים עלה דההיא דעין שמרד' דבפרק אין מעמידין שהביאה שם הרי"ף ז"ל וז"ל וכיון שאנו מתירין שבות על ידי ישראל כ"ש אמירה גמורה לעכו"מז למלאכה גמורה שיותר חמור הוא שבות ע"י ישראל ממלאכה גמורה ע"י עובדי כוכבים ומזלות וכמו שיתבאר בס"ד עכ"ל הרי שכתב דחמור שבות ע"י ישראל וכו' עד וכמו שיתבאר והנה בשלמא לבה"ג והנגררי' מתבאר היטב אלא להריף ז"ל והנגררים אחריו איך יתבאר אלא ודאי כדפרישית דבהאי סברא לא פליגי והנה שגם סברת הרמב"ן כן היא כדכתב הוא זכרו לברכה ואל יקשה לך לפ"ז דא"ה למה לא התיר הרב ע"י עכו"מז במצטער כי אף בשבות דשבות כגון להביא חמין דרך חצר שלא עורב ולמה לא התיר אפילו דרך ר"ה הואיל ואנו מתירין בו שבות דרבנן אפילו ע"י ישראל דהיינו להרחיצו בחמין וא"כ ק"ו הוא להתיר על ידי עכומ"ז אפילו במלאכה דאורייתא וכדפרישית דכי מתירין איסורא במצטער ע"י ישראל דוקא היכא דבעידנא דקא מתעקר אסורא דרבנן עושה גוף הדבר שממנו הוא מקבל ההנאה מצערו כמרחיץ המצטער בחמין אבל להביא המים הויא הכשר הדבר שהיא מביא את המים כדי להרחיץ לא התירו במצטער אלא ע"י עכו"מז ומהאי טעמא ניחא מ"ש הבאת המים דאין מתירין אלא ע"י עכו"מז ומ"ש רחיצה דהוה ע"י ישראל עצמו וכדפרישית ועוד נפרש לקמן בע"ה ויתישב היטב: ומעתה אומר דלא מבעיא לכל הני רברבי דאדכרנא לעיל דנראה לפי מאי דפרישית דסברי דאסור להרחיץ את המת בחמין בשבת אלא אפילו לפי הגאונים שפירשו בההיא דהשואל דמאי דאמרינן התם עלה בההיא דתנן עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ופרכינן בגמרא ימתין בכדי שיעשו ומשנינן בעומד בסרט' ופירש דאסיפא דמתניתן דקתני אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ופרכינן אמאי מחמירי כולי האי ולא סגי בכדי שיעשו ופרקינן בעומד בסרט' עסקינן שהוא מקום פרהסיא וגנאי הוא לישראל שיקבר בקבר מפורסם שנתחלל בו שבת וכן פירש הר"ן זכרו לברכה דברי הרי"ף זכרו לברכה שסובר כדעת הגאוני' והוסיף לומר דמה שהתירו בחלילין בכדי שיעשו ובקבר אמרו סתם לא יקבר בו עולמית היינו משום בסתם קבר בסרט' או מת משא"כ בחלילין שדרכן להביאם בצינעה ואפילו חלילין שהביאם בפרהסיא אסורין עולמית וכן הוא דעת הרמב"ם זכרו לברכה בפרק עשירי מהלכות שבת וכן קבר יקבר במקום המוצנע שהרי בכדי שיעשו והתוספות נמי כתבו בסוף מרובה וז"ל מן הדין ה"ל למישרי לקבור את המת בשבת אלא לפי שמכוער הדבר ומגונה שיקבר בשבת אסור ואפילו ע"י עובדי כוכבים ומזלות מידי דהוה אההיא דתנן פרק שואל עשה ארון וחפר קבר אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית ולא שרינן בכדי שיעשו כמו מטעם שפי' ע"כ וכן נראה נמי דעת הרמב"ן זכרו לברכה דהא לדעתו אנו לומדין מכחול העין בכל הרפואות דהיכא דאין בו סכנת אבר ע"י עכו"מז מותר ע"י ישראל אסור אפילו בשבות דרבנן וא"כ לדעתו יש להביא ראיה מההיא דפ"ב די"ט דיש להקל במת מבחי וא"כ היכא מתרצא אליביה ההיא דר"ה דאסרו לקבור את המת והלא בחולה עושין לו כל צרכיו ע"י עכו"מז ואפילו איסורא דאורייתא וא"כ יש ללמוד ממנו ק"ו לקבור את המת ע"י עכו"מז וכדכתבו התוספות אלא ודאי משום כבודו הוא דקאסרי וכההיא דפרק שואל וכדכתבו התוספות וא"כ יאמר האומר דדוקא לקוברו אסור אפילו ע"י עובדי כוכבים ומזלות משום דפרהסיא הוא והדבר מגונה אבל להרחיצו בחמין בצינעה מותר וכההיא דמצטער ומטעם שפירשתי ולפי מה שאפרש בע"ה דדוקא באיסור תורה אמרינן דגנאי הוא לו אבל לא באיסורא דרבנן אפילו בפרהסיא נמי: ואע"ג דלפי מה שכתבתי לעיל יראה דלהרמב"ן אסור להרחיץ את המצטער ע"י ישראל לפי מה שאפרש לקמן דרחיצת חמין לא הוה שבות אלא גזירה בעלמא אפשר דאיהו ז"ל נמי מודה להרמב"ם במצטער דמרחיצין אותן ע"י ישראל וא"כ יאמר האומר דבמת נמי מותר להרחיצו בחמין היכא דיש לחוש לחששי דכתיבנא מק"ו דחי וכן נמי לר' אליעזר ממיץ דסבר דמותר לקבור את המת בשבת ע"י עממין כדאיתא במרדכי פרק כירה וכן נמי לפי' אשר