רד"ך צב

באותו עת וזמן דהא אפי' לרבא דפ' האשה שלום דלא חייש לתרי יוסף בן שמעון בההוא גיטא דאשתכח בסורא חייש ומפרש התם טעמא דלמא בגמלא פרחא או בקפיצה: ופירש רש"י זכר לברכה התם דטעמא דחייש משום דלא הוחזק איש אחר בעירו כשמו וא"כ הכא נמי כיון שמשה סוסי ברח מארטא מצד החוב שהיה חייב ואין סברא לומר שנמלך וחזר והוחזק אצלינו שלא חזר והרי הוא חסר לפנינו יש לנו לומר דעדות זו המעידה שהרגו התוגר דבנראה בארטא בפרדסו בנוסעו מביתו ללכת לדרכו הם מעידים שהרגו דלא דמי נידון דידן כלל למה שאמר זה אומר באחד בחודש וזה אומר בשנים עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעיבורו של חודש כיון שמשה סוסי ברח מסבות החובות שהיה חייב לשם בארטא ולא היה לו במה לפרוע חובותיו והוחזק לנו שמעת שברח לא חזר יותר בארטא ועדיין חסר הוא לפנינו ועוד דהתם הוא דאמרינן כדי להחזיק אחד מהם משקר ורשע אבל בנידון דידן לא שייך למימר הכי אלא שיש לנו לומר שעדות העדי' היא שבנוסעו מביתו הרגו התוגר הנזכר שיש לנו לפרש עדות העדים באופן שלא תסתור החזקה במקום שאפשר לנו לקיים שניהם ותדע לך שכן הוא דהא בפרקא קמא דכתובות קאמר ר' מאיר דאפילו היכא שהעדים עצמו אמרו כתב ידינו הוא זה אלא שקטנים היינו אינם נאמנים ואף על גב דאית לנו למימר הפה שאסר הוא הפה שהתיר ובעי למימר התם דטעמיה דר' מאיר הוה משום דחזקה דאין העדים חותמין בשטר אלא א"כ נעשה גדול הרי לך שאין לנו להאמין לעדים לבטל השטר כיון שהחזקה מנגדת להם: ואפילו לרבנן אי לאו טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר היו נאמנים וא"כ בנידון דידן דבר פשוט הוא שיש לנו לומר שהעדים שאמרו שנהרג משה סוסי בארטא מסתמא בנסעו מביתו אמרו דבכי האי גוונא החזקה אינה מנגדת להם וכדפרשית וא"כ העדים האחרונים מכחישים הראשונים דהכא פשיטא לא שייך לתרץ דבריהם כדי שלא יהא אחד מהם רשע ומשקר וכ"ש שהחזקה מעידה דמכחישין זא"ז כדפרישית: יג וגדולה מזה משמע בהגהות מיימונית שכתב שם בשם ר"ג דבעובד כוכבים ומזלות מסל"ת נמי אחד אומר נהרג ושנים אומרים לא נהרג דאזלינן בתר רוב דעות וכתב וז"ל אמנם אם יכולים לברר דברי העובדי כוכבים ומזלות המסל"ת שאין מכחישין זא"ז כגון שאומרים אלו נחבש או נשבה באחד בשבת וזה אומר נהרג בשני בשבת שיש לומר שלאחר שנשבה נהרג אח"כ מותרת לינשא עכ"ל הרי לך בהדיא דדוקא היכא שהזכירו בדבריהם זמן כגון שאמרו אלו באחד בשבת ואלו בשני בשבת הוא דמתרצינן לדיבורייהו לומר שאין אלו מכחישין זא"ז הא לאו הכי רצוני שלא הזכירו זמן לדבריהם הוה מחמירינן לומר שלא תנשא ומכל מקום אני אומר שטוב הדבר להושיב ב"ד ולשאל דונא אסיט אלמנת דון נחמיאל ושמואל בר רבי שלמה דנוצירא שהעידו מפי הערלית ומפי התוגר אם בעת אמרם להם שהתוגר יחייא הרג את היהודי פירש להם שהיה באותו שבוע שנסע משה סוסי או לא כדי שיתברר הדבר על פיהם אם העדים האחרונים מכחישין את הראשונים או לא כי בכל מקום שאפשר לנו לברר את הדבר אנו מבררין ולא אמרינן נסמוך אחזקות ולא נתברר הדבר כדאיתא בפרקא קמא דפסחים דאמרינן התם בעו מיניה מרב נחמן בר יצחק המשכיר בית לחברו בי"ד חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק למנ"מ דליתיה להאיך לשיולי ואטרוחי להאי מאי אלמא כל היכא דאיתיה קמן שיילינן ליה ואע"ג דכל היכא דאיכא רוב סומכין ארובא לא בדקינן כדאיתא בפרקא קמא דחזלין כי עיינתי עתה בכתב ב"ד שהובא אלי ואני אומר שהעדים יכולים לברר דבריהם שגם כי העדות נתקבל בב"ד בד' למרחשון מ"מ אפשר לברר דבריהם במה שכתב שבדבר שהעדים עשויים לטעות כי היכא שאפשר שלא עלה על דעתם לברר הדבר ולומר באיזה עת וזמן אמר להם האומר שהתוגר יחייא הרגו וכשהעידו העדים בפני ב"ד לא דקדקו לבאר הדברים יש לחזור ולפרש דבריהם ואף על פה שהגידו בב"ד וכ"כ בעל המאור והביאו דבריו קצת האחרונים וז"ל אמרינן בירושלמי עלה דשטרי חוב המוקדמין פסולין מי מודיע רבי שמעון בר אבא משום ר' יוחנן הן הן עדיו והא אמר ריש לקיש עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד תמן בשאמר לא חתמנו כל עיקר ברם הכא אומר על זה חתמנו ועל זה לא חתמנו וכאן למדו טעות שהעדים מצויין לטעות בה נאמנין הם בעצמם על זה ואין בזה משום חוזר ומגיד וצריך ב"ד גדול להחמיר הדין: ובגמרא דילן מצינו כיוצא בזה בההוא דהוה חתים עליה ר' ירמיה בר אבא וכו' כדאיתא בפרק גט פשוט עכ"ל ובנידון דידן שהעדים לא פירשו דבריהם לומר אם נתפרש להם שבאותו שבוע שנסע משם משה סוסי הרגו יחייא התוגר או שסתם אמר להם ולא פירש זמן שהעדים היו טועים וחושבים שאין נפקותא בזה ולא חששו לפרש נראה דפשיטא שיש לנו לחזור ולשאול אותם אם פירש להם או לא ואין זה חוזר ומגיד: ובמה שכתב כ"ת אמנם לענין העדיות כו' עד האמת העדיות שהועדו בשם יוסף כהן כיון שחזר בפני ב"ד ובשבוע מה שאמר בראשונה לעדים הנזכרים היה שלא בב"ד וכו' עד והעדיות שהועדו משמו אין בהם ממש עכ"ל אני אומר אף על גב דלמר פשיטא ליה עד שלא הוצרך להביא ראיה לדבר לענד"נ צריכין אנו להביא ראיה לדבר דהא יש לספק ולומר דדוקא היכא דעדותו אינו עדות אלא כשמעיד בפני ב"ד וכשמעיד אין עדותו עדות הוא דאית לן למימר הכי אבל כל היכא שעדותו מתקבלת אפילו שלא בפני ב"ד שכל השומע מפיו משיאין את אשתו על פיו וא"כ כ"ע ב"ד נינהו לקבל עדות זה י"ל דאין חוזר ומגיד אלא שנראה שיש להביא ראיה מן הירושלמי והביאו בעל העיטור זכר לברכה דאמרינן התם העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתר בין לזכות בין לחייב אם עד שלא נחקרה עדותן אמרו מבדין היינו אלו נאמנין הרי לך שכללו כאן אפילו אותן שאינם צריכין שיהיו מעידים בפני ב"ד שהרי אמרו בין לאסור בין להתיר דאע"פ שהעידו בב"ד כ"ז שלא נחקרה עדותן עדיין יכולין לומר מבדין היינו וכל שלא נחקרה עדותן בב"ד דקאמר פירש הר"ן בתשובה כל שלא נגמרה עדותן בב"ד כלומר שאין אנו צריכין לעדות זה יותר שכבר הועד בב"ד יכולין לומר מבדין היינו וכן כתב הר"ן ז"ל בתשובה שנסתפק השואל בספקא דלעיל ופשטא מההיא דירושלמי בשם בעל העיטור: ואין לומר דבנידון דידן שאמר יוסף כהן שלא אמר אמת בפעם ראשונה אלא שקרובי האשה סדרוהו לומר כן ומסתמא כדי לעגן את אשתו אמרו כן שאם ימצא איזה עד לומר שנהרג ביציאתו מארטא כמו שהיה קול הרינון שיהא הוא מכחישו והוא קיים דבריהם ושקר לעגן את אשתו הרי הוא משים עצמו רשע וכבר ק"ל בכמה דוכתי דאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע דנראה דפלגינן דיבוריה ואנו מאמינים לו ששקר ואין אנו מאמינים לו במה שאמר שקרובי האשה סדרוהו לומר כן אלא ששקר מפני שהיה חושב שכל מה שיאמר חוץ לב"ד אינו מעלה ואינו מוריד ולא חשש לומר מה שיאמר וכההיא דפלוני רבעני ולדידי אוזיף ברביתא מאמינין לו שפלוני רבע ולא רבע אותו כדאיתא בפרקא קמא דסנהדרין וכן אנו מאמינים לו שפלוני הלוה ברבית ולא הלוה לו דפלגינן דיבוריה כדאיתא בפרק זה בורר וכן בפרקא קמא דיבמות דנאמן אדם לומ' שהרגתי לפלוני ותנשא אשתו לאחר ואע"ג דאדם קרוב אצל עצמו ואין משים עצמו רשע פלגינין דבוריה ונאמן במה שאמר פלוני נהרג ואינו נאמן במה שאמר שהוא הרגו ויש להאריך עוד בזה ולאפס פנאי קצרתי: ומעתה אני אומר שמפני שבכלל הטעמים אשר כתבתי בפסקי הראשון לרווחא דמלתא כתבתי תוך דברי אמתלא א' לומר שכיון שכוין התוגר לנקום נקמתו מיחייא התוגר דמה לו לתוגר היום מימים לבוא ולומר ליהודי שיחייא הרגו וכו' כמו שכתבתי שם ועל זה כתב לי ר' בנימין כי תכף יום או יומים אחרי בריחת משה סוסי אמר התוגר ליהודי אותם הדברים אלא שהם לא דקדקו לבאר הדברים וכיוצא בזה כתב על הערלית מה שאי אפשר לומר כן שהרי מה שאמרה הערלית ליהודי היה אחרי הריגת אברהם רזון ואני שאלתי ממגידי אמת שבאו משם ואמרו שהריגת אברהם רזון היה זמן רב אחרי בריחתו של משה סוסי מ"מ אני אומר שאפילו אם יודע שהתוגר אמר דברים הללו באותו יום שברח משה סוסי או יומים או שלש אחר כך שכבר כתב שיכולין לברר דבריהם מ"מ אשה זו אסורה מהטעמים אשר כתבתי: מכל הא דלעיל עלה בידינו דדבר פשוט הוא לענ"ד שכל עובד כוכבים ומזלות האומר ליהודי איש פלוני מת בלבד שאין דבריו מוכיחין שלהודיע דבר אחר בא ולא להודיע מיתתו של פלוני לבד בא והוי מסל"ת ואין כאן ספק ואף על גב דבנידון דידן דבריהם מוכיחין שלא להודיע מיתתו של משה סוסי באו שהערלית אמרה שלא עשו בטוב ההורגים לאברהם רזון שלא יעשו כמו שנעשה למשה סוסי א"כ לא להודיע מיתתו של משה סוסי באה אלא לומר שלא עשו בטוב ההורגים לאברהם רזון וכן התוגר לא להודיע מיתתו של משה סוסי בא אלא להודיע שיחייא התוגר הרגו דעתי נוטה שאין אלו מסיחי' לפני תומם מן הטעמים שכבר כתבתי ואתם זרע קודש יראי ה' חוסו לה שמעדות זו לאשה זו התר לא מצאתי הנלענ"ד כתבתי: נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן זכרו לברכה: יד ומענין האשה שנטבע בעלה בנהר אכתוב בקוצר הנלענ"ד וזה דמילתא דפשיטא היא דהנהר חשוב מים שאין להם סוף שהרי הוא מים חים והוא מושך ומשפיל הנטבע למקום רחוק ובכה"ג מים שאין להם סוף הוא דעדיף מאגמא דסומקא דאשה בתרא ואם נודע שנטבע שם אין מוציאין האשה הזאת מתחת בעלה דמים שאין להם סוף אם נשאת לא תצא אלא שמנדין למי שמתירה לינשא בתחילה כדמשמע התם אבל אם היה נטבע בעלה במים שיש להם סוף כל היכא שלא עמד הרואה כשעור שיצא נפש הנטבע ויראה שלא עלה אף אם נשאת תצא דשמא עלה והויא ספקא דאורייתא דספק עדות הוא לחומרא ואף על גב שהעובד כוכבים ומזלות אמר אני מצאתיו מת: וכתבו התוספות וכן הרא"ש דנהגו להתיר נשי אנשים על פי האומר שראה בעלה מת ואפילו על פי עובד כוכבים ומזלות מסיח לפי תומו שראהו שלום שלא היה חסר מגופו דבר והכירו בטביעת עין נראה דהכא לאו מסיח לפי תומו הוא אפילו לדעתו של מהרר"י טיטצק דהא על אשתו של המת היו מדברים כאשר בא בשאלתכם שעובד כוכבים ומזלות א' התחיל ואמר למה אינכם משיאין לאלמנה הזאת ובתוך הדברים הללו אמר להם העובד כוכבים ומזלות הא' כדי לענות על דבריהם שמצאו מת ובודאי כל שמזכירים לו אשה מתכוין להעיד הוא ולא הוי מסיח לפי תומו אפילו אם הוא אומר דברים אחרים כמסיח לפי תומו כדמשמע וכן מבואר ממה שכתוב בפסקי זה ואף שיש להאריך בזה לא אאריך כי אל אלקים יודע כמה קשה בטול התלמידים והכתיבה וכ"ש שהיה לנו להחמיר לכמה גדולים שסוברים דבעינן שיראה הרואה את הנטבע תכף שפלטו הים וכל שלא ראהו בשעה שנפלט מן הים חיישינן שמא נתפח והרואה סובר שהוא פלוני ואינו הוא אלא אחר ומביאים ראיה ממה שאמר בפרקא בתרא דיבמות גבי מיא דכי אסקוה חזיוה בשעתיה דמשמע דוקא חזיוה בשעתיה הא לאו הכי חיישינין: ויש לדקדק בדבר זה אם יש לתלות שתכף שפלטו הים ראהו וכמו שכתבו התוספות זכרם לברכה בההיא דתנן ואין מעידין אלא עד ג' ימים וז"ל ויכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים או דוקא התם הוא שאמרו התוספות ז"ל כן אבל בנפלט מן הים שאין כאן שיעור אלא בענין שתכף שנפלט באותה שעה יראה אותו הרואה אין לתלות בכך דתוך ג' ימים שכיח טפי ובתוך שעה לא שכיח טפי ולזה הדעת נוטה יותר גם כי איני מסכים הסכמה גמורה בדבר אלא שמים שאין להם סוף הוא לזכותה של אשה זו שלא תצא הנלענ"ד כתבתי נאום נמוך ונבוך דוד הכהן בכמ"ר חיים הכהן ז"ל: