רד"ך צא

בעדות אשה באומר איש פלוני מת ואפילו דמוכח מדבריהם שלאו על קמצא אמרי אינו בר ישראל שאינו נאמן במילי דרבנן אינו דין שלא יהא נאמן בעדות אשה באומר איש פלוני מת לבד ותו לא מידי: ומה שכתב כת"ר שבזה כתב מהרר"יק ז"ל בתשובתו כבר כתבנו למעלה שהוא ז"ל כתב בהדיא בתשובתו דבעינין שיהא מוכח מדבריו שאינו מכוין להעיד אלא שבמוכח מדבריו שכן הוא תו לא חיישינן לומר דדילמא לשקר מילי נתכווין ומשקר הוא אלא אם כן מוכח מדבריו וכן במה שכתב כת"ר שהרב בת"ה כתב בזה כמהררי"ק ז"ל בהא ודאי קושטא קאמר אלא שכל שני הגדולים הנזכרים לא כתבו דלא חיישינן דלמא משקר להתפאר או למצוא חן וכיוצא בזה אא"כ דבריו מוכיחים ואדרבה למדקדק במה שכתב הרב בת"ה בכתביו בסי' ר"ג נמצא שדבריו מוכיחים דאיש פלוני מת לבד לאו מסל"ת הוא וכן בת"ה באותה תשובה משמע דבעינן שדברי האינו בר ישראל המסל"ת יהיו מוכיחים שלא להעיד מתכוין שכתב וז"ל ניחוש דלמא האינו בר ישראל הראשון לאו כמסל"ת אלא מחמת איזה אמתלא מפני רשע או בדרך התפארות וכו' עד ויש לומר דלא חיישינן להכי דתלמודא לא מפיק ממסל"ת אלא במתכוין להעיד א"כ לא דייקינן אשאר אמתלאות עכ"ל ופשיטא דהאי לא דייקינין אשאר אמתלאות דקאמר היינו היכא דלא מוכח מדבריו של שאר אמתלאות כיון דכתב בסוף אותה תשובה בהדיא אבל היכא דמוכח מדבריו חיישינן לשאר אמתלאות נמי וא"כ לענין שלא יהא מתכוין להעיד יש לנו לחוש גם כי לא מוכח מדבריו שמתכוין להעיד הוא: ומה שכתב כת"ר במה שכתבתי שמי הוא זה ואיזה הוא אשר יקל בדבר ערוה לעשות מעשה שלא כדעתם של הרי"ף והרמב"ם ז"ל עמודי התורה וכתב וז"ל וגדולי פוסקים האחרונים פסקו שאין לחוש לדבריו ותמהו עליו ומעשים בכל יום בעיר הזאת עיר גדולה של חכמים מתירין על פי אינם בני ישראלים המסל"ת אע"פ שלא אמר וקברתיו עכ"ל: ואני אומר שהמתמיהים על דבריו לא אמרו שאין לחוש לדבריו כאשר כתב כת"ר שהמתמיהים על דבריו לפי מה שכתב בנימוקי יוסף היו הרשב"א והריטב"א ז"ל והנה הרשב"א כתב באותה התשובה אשר כבר הזכרתי כבר שהשיב על השאלה שנשאל על יהודי אחד שנטבע במים שאין להם סוף ולזמן ועדן בא ישמעאל אחד ואמר במסל"ת שראוהו על שפת הים מת ולא אמר קברתיו וכתב הוא שם שהר"יף והרמב"ם ז"ל סוברים דבעינן למימר וקברתיו וקצת מהאחרונים אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם ודעתו ג"כ נוטה לכך וכתב שיש בזה ראיות מהגמרא ומן הירושלמי ואפ"ה כתב וז"ל ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה כנגד אבות העולם אין לנו אלא לשית לבינו לדעתם ואיני מורה לך בדבר זה להקל עכ"ל: הרי לך שהרשב"א בעצמו כתב שאע"פ שיש ראיות מהגמרא להקל במה שהרי"ף והרמב"ם ז"ל החמירו שאין מורה להקל וא"כ בנידון דידן נמי הרשב"א אינו מורה להקל לעשות מעשה שלא כדעתו של הרי"ף והרמב"ם ז"ל: י והריטב"א ז"ל כתב שטעמו של הרמב"ם ז"ל טעמא דמסתבר הוא וכדכתיבנא ואם כן הרבה יש לתמוה על כת"ר שכתב שהאחרונים כתבו שאין לחוש לדברי הרמב"ם זכרו לברכה: והנה הר"ן נמי כתב בתשובה כמו שכתב הרשב"א שדבריהם של האומר דבמלחמה לא בעינן בעד אחד לומר וקברתיו נכונים ואפ"ה כתב שאין לנו להקל באיסור א"א שלא כדעת הרי"ף והרמב"ם זכרם לברכה אבל מאחר שהריף והרמב"ם זכרם לברכה הסכימו דכל במלחמה ודכוותה חיישינן אפילו לעד אחד דאמר בדדמי מי יקל ראשו להקל באיסור א"א כנגדם וא"כ רבו האומרי' שלא לעשות מעשה בנידון דידן והם הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"יטבא דלהרשב"א שהקש' על דברי הרי"ף והרמב"ם זכר' לברכ' מהנהו עובדי שלא הוזכר בהם וקברתיו שדקדק מדברי הרמב"ם דבכל מסל"ת בעינן לומר וקברתיו כמו שכתב בנימוקי יוסף משמו והניחם בקושי א"כ לדעתו זכרו לברכה אין חילוק בין הזכיר שמו ללא הזכיר שבכולם סוברים הר"יף והרמב"ם שצריך לומר וקברתיו וכן הריטב"א שיישב דבריו שיש הפרש בין מכריז ללא מכריז אבל בין הזכיר שמו ללא הזכיר שמו אין הפרש וכתב שטעמו של הרמב"ם טעמא דמסתבר הוא א"כ בנידון דידן אין להקל ולעשות מעשה: ולהר"ן ולמהר"ם שאין לנו ראי' מדבריהם אם הם סוברים שהרב מחלק בין הזכיר שמו של המת או לא לכל הפחות הם סוברים שמעדות הערלית שלא הזכירה שמו אין לנו להקל לעשות מעשה: אחרי כותבי מצאתי בתשובת הר"ן שהובאו לידי אח"כ חוץ מהתשובות הראשונות שהיו לידי דמשמע מדבריו שגם הוא סובר שיש לחלק בין הזכיר שמו ללא הזכיר ולמהר"ם אפילו להלכה ולפי שאין מדרש בלא חידוש אני אומר דבעדותו של התוגר נמי איכא לספוקי טובא חוץ ממה שכבר כתב' שדבר פשוט הוא שאם הרגו התוג' ייחייא לא הרגו בפניו ולא בפני אחר מידיעתו וכ"ש שיש לנו לומר כן שהיא עומד בעיר לבטח וכ"ש שהתוגר לא אמר ששמע הדבר הזה אלא אמר דעו שהתוגר יחייא הרגו שלשון זה מורה שראהו הוא שהרגו וזה כמעט נמנע ודווקא באומר שמעתי שמת כתב הרמב"ם בפ' י"ג דמשיאין על פיו ואין בודקין אחריו אבל במי שלא אמר שמעתי בודקין אחריו שמא אינו מעיד בדבר ברור ואף על גב דבסיפא דמלתא כתב שכשאמר מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו לאו למימרא שאם לא אמר שראהו שמת אין שואלין אותו דתלינן לומר ששמע דהא מרישא דמלתא משמע דדווקא כשאומר שמעתי אין שואלין אותו אלא דנקט רבותא דאפילו באומר בהדיא שראהו שמת שואלין אותו אם יודע דבר ברור וכ"ש היכא שלא אמר שראהו מת שואלין אותו איך ידע שמת אם ראהו ואם לא ואע"ג דבנידון דידן היהודי שמואל בר' שלמה דנוצירא המעיד בפנינו אומר ששמע מהתוגר שקראי שהתוגר יחייא הרגו וא"כ עדות זה הבא לפנינו שמעתי הוא ויאמר האומר דאין לנו לדקדק בדבר יותר אא"כ מוכח מדבריו שמשקר הוא אני אומר דבנידון דידן פשיטא שיש לדקדק בדבר שהדבר מוכיח שאין דברי התוגר שקראי כנים דבשלמא אם היה אומר שמצאוהו מת או ששמע לאחר שאמר שראוהו מת שפיר הוה מצי למימר שאין לדקדק בדבר אבל מאחר שאמר שהתוגר יחייא הרגו שהוא כמעט נמנע שהרגו או בפניו או בפני אחר שכל הורג פונה כה וכה לראות אם אין איש וכ"ש בפרדיסו של יחייא שהוא תוך העיר פשיטא שיש לנו לומר שמקול שהיו העולם מרננים על יחייא התוגר אמר כן ואפילו אם היה אומר בפירוש ששמע מאחר שהתוגר יחייא הרגו היה לנו לומ' כן דדווקא היכא שאין הדבר מוכיח שמה שהוציא מפיו הוא שקר הוא שיש לנו להאמינו אבל כל היכא שהדבר מוכיח שמה שמוציא מפיו שקר פשיטא שאין לנו לתרץ דבריו להאמינו אפילו אם היה אפשר לתרץ בדבריו בדבר הרגיל דהבו דלא להוסיף עלה הוא ודי לנו במה שהתירו לנו חז"ל שיש לנו להאמינו במה שהוא מוציא מפיו מסל"ת בדבר האפשר כ"ש דבנידון דידן הדבר מוכיח שמקול הרנון ידע והחזיק הקול וכדכתיבנא: ומה שכתב כת"ר ומעשים בכל יום בעיר הזאת עיר גדולה של חכמים מתירין ע"פ אינם בני ישראלים המסל"ת אע"פ שלא אמר וקברתיו עכ"ל: כבר כתבתי דהכרתיו היטב נמי או שדבריו מוכיחים שהכירו היטב הוי כאלו אמר וקברתיו דוקברתיו לאו דווקא וכן כתב הרשב"א והר"ן בהדיא בתשובה ואפשר שמה שהיו מתירין בכה"ג שדברי האין בר ישראל היו מוכיחים שבוודאי הכירו היטב: וכלל העולה מדברי שאע"פ שלדברי העדיות האלו יראה שלא להודיע מיתתו של משה סוסי באו וכן דרך המסל"ת מכל מקום אין משיאין את אשתו של משה סוסי מן הטעמים אשר כתבתי והרבה יש לתמוה על כת"ר של החכם השלם מוהרר יוסף טיטצק על שלא חשש בכל מה שכתבתי בפסקי הראשון בקוצר ועשה עצמו כאלו לא ראה ולא זו הדרך ולא זו העיר אפילו מאותם שאינם יראים בהוראה ק"ו מעלת כת"ר דמוחזקני בו שהוא חכם ירא חטא ובקי בחדרי תורה ואם כת"ר היה מביא בדבריו הצד שחששתי בו אני ולהשיב עליו או כדין או שלא כדין החרשתי ונחת רוח היתה בי אבל שלא ישיב כלל אלא לומר שדברי סובבים על קוטב אחד מה שאינו כן הדבר קשה עלי מאוד ונלאיתי כלכל לא אוכל ורחמנא לישרי ליה שנראה הוא ח"ו כמי שאינו חושש לדקדק בדברי חכמים אלא מחזר הוא להקל וחי נפשי אם לא הייתי מכיר בכת"ר חכמה וחסידות ח"ו היו עולים בדעתי דברים משונים אבל בהכירי בכת"ר לא ידענא מה אידון ביה שכיון שוודאי ראוי הוא וכל הלומדים תורה לשמה ולהורות בתורה כהלכה לחזר על כל הצדדין הראוי לחזר אחריהם אם לאסור אם להתיר ולמצוא סעד וסמך מדברי חז"ל שאין לחוש בחומרא פלונית ואפילו בדברים דאית לן למיזל בהו לקולא והנה באותה תשובה של מהר"ם שהביא כת"ר סעד לתומכו התחיל בה מהר"ם וז"ל חזרנו על כל הצדדין וצדי צדדין וכו' ר"ל שחזר על כל צדדין וצדי צדדין אם יש בה צד אסור שאם היה מוצא בה צד אסור היה אוסרה אלא שלא מצא שבכל שהיה ראוי לחוש לאוסרה הביא ראי' מהגמרא שאין לחוש בכך ולכך התירה וכן הרא"ש זכרו לברכה גם כי כתב שיש להקל היכא דאיכא עגונא דאתתא וכמו שנזכר בתלמוד בכמה מקומות בכמה דברים החמיר הוא זכרו לברכה שלדעתו לא מצא סמך מן התלמוד להקל ולהשען עליו אלא שהוא זכר לברכה כתב שבדבר שמצאנו בתלמוד צדדין לכאן ולכאן ואין דעתנו מכרעת מהתלמוד לא לאסור ולא להתיר יש לנו להקל משום עגונא ולסמוך על צד המיקל וכההיא דהרי"ף שמביא באותה תשובה וזה פשוט: יא והנה בנימוקי יוסף כתוב בשם הריטב"א דאע"פ שהקלו קולות רבות משום עגונא ומשום חומר שהחמרת יש לו לדיין לדקדק יפה אם יש בדבר רמאות וכ"ש שבעונותינו שרבו בדורותינו אלו רבו המתחכמים ויראת ה' מעל פניהם מסירים שועלים קטנים מחבלים כרמים כרם ה' צבאות מקלים בחמורים והם תלמידים נעדרים שראוי לכל מורה לדקדק בדברים לבל יהיו מסודרים מאנשים נעדרים המכוונים להוציא שם לעולמים וכל שכן שבנדון דידן נראה שיש לחוש בתחלתם של עדות שהוא גוף העדות כמבואר במה שכבר כתבתי והרבה החמירו רז"ל בתחלתה של עדות וכדאיתא במרדכי בפ' בתרא דיבמות וכן בהגהות מיימוני וזה לשונו ואף בזה נסתפקו וגמגמו היכא שאינו בר ישראל סח שראהו צף האיך נתן טביעות עין נכונה דאין לתלות משום עיגון להקל בגופו של עדות כדאמר רב בפרק יש בכור לנחלה שאני עדות אשה דהחמירו בו רבנן ומי החמירו והא תנן הוחזקו להיות משיאין וכו' ומתרץ כי אקלו בסופו פי' אחר שנחקרה העדות יפה בטביעות עין יפה גמור אבל בתחלה פי' בגוף העדות לא הקילו וה"נ מוכח כולה שמעתין דריש פרק האשה שלום דתלינן לחומרא דאיכא עביד ליה סמתרי ואמרי כי היכי דלדידן אתרחיש ניסא כו' ואמרי נמי אינש אחרינא אתי לאצוליי ואכיליתה נורא ומים שאין להם סוף שמא עלה מצד אחר וכו' ובירושלמי ראוהו מגוייר אני אומר בחרב מלובנה נכונה וחיה וצלוב אני אומר מטרונא עברה עליו ופדאתו וחיה או אני אומר נתרחמו עליו מן השמים: נפל לבור אריות נסים נעשו לו כדניאל לכבשן האש אני אומר נסים נעשו לו כחנניא מישאל ועזריה עכ"ל: יב ומ"ש כת"ר בעדיות שבאו להכחיש הראשונות וכת' כת"ר וז"ל אך אמנם בנדון דידן אלו העדיות האחרונות אינם מכחישות את הראשונות כי בעדיות אשר נתקבלו להתיר האשה לא הזכיר זמן כלל ואפשר דכולהו קושטא קאמרי עכ"ל ולא נהירא לענ"ד דפרדיסו של יחייא התוגר בארטא אם נאמר שאין כאן עדים מכחישין אלו לאלו וצריכין אנו לומר שהלך לשלום לכל הפחות בטריקלא ונמלך לחזור ונהרג בבואו בארטא וכיון שהוא ברח מסיבות החובות שלא היה לו לפרוע אין להעלות על הדעת שהוא חזר שמה בארטא אלא אפשר שיחזור אחר זמן שירויח כל כך עד שיפרע חובותיו וכן הוחזק לנו שהוא לא חזר בארטא והרי הוא חסר לפנינו עד היום וא"כ יש לנו לומר שאלו שמעידין שנהרג בארטא בנוסעו מביתו תיכף נהרג ולא הלך בטריקלא מעולם אחרי נוסעו מביתו